זרע חיים כב

והנה הארכתי. קצת בזה דנ"ל לדון ממ"ש דאף לדידן דקיי"ל כמ"ד בפניו מ"מ נפ"מ למ"ש הב"ש שם בס"ק ד' שכ' ונר' דהא דכתבו הר"ן והמגיד דאסורה להנשא לא איירי בנתקדשה בפני בעלה אלא אם אומרת בפני בעלה גרשתני בזה כתבו דאסורה להנשא אבל אם נתקדשה בפני בעלה מותרת להתקדש עכ"ד. ונראים דבריו ז"ל דלפמש"ל אף למ"ד שלא בפניו יש מקום לומר דנאמנת לענין שלא תצא. עכ"פ למ"ד דבעינן בפניו דווקא ודאי י"ל בעבדא עובדא כולי האי בפניו ממש הוי כס"מ דלא תצא אף מהמקדש

והנה ראיתי לש"ב עמיתי בעהמח"ס מרה"צ בסי' י"ז ס"ק ה' שהשיג עליו שכתב דלשון הראב"ד לא משמע כן מדכתב אינה נאמנת באומרת גרשתני אלא שתופסין בה קדושין וכו' ולד' הב"ש עדיפא הול"ל דנאמנת לענין שאם נשאת או נתקדשה דל"ת כו'. ובמחילה מכת"ה לפי הבנת פשט דברי הב"ש אין מקום לדבריו כלל. דהא הב"ש ר"ל דוקא בנתקדשה בפניו די"ל דכע"מ דלא תצא הואיל דעבדא עובדא כולי האי בפניו כמש"ל משא"כ באומרת גרשתני בפניו ונתקדשה או נשאת אח"כ שלא בפניו דבהא ס"ל להראב"ד דתצא וא"כ אין מקום לדבריו כלל וש"ד אינם מוכרחים [ועמש"ל ישוב נכון לד' הראב"ד] גם מש"ש שוב מצאתי להדי' בדברי הרשב"א בחי' לגיטין (דף ס"ד) כדברי שכתב לד' הראב"ד, אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אין מתירין אותה לשני כו'. מאוד תמהני על חכם כי"ב דהרשב"א קאמר שם אליבא דר"ה בפשטה ידה וקבלה קדושין שלא בפני בעלה דאינו אלא לחומרא להצריכה גט ואם מתה חולצת ולא מתייבמות כמש"ל ואין זה ענין לבפני בעלה ואדרבא אפכא משמע התם וכמ"ש ואפי' באומרת בפניו גרשתני כתב שם דאם נשאת לא תצא ע"ש וזה פשוט גדול ע"כ וכ"מ קצת כד' הב"ש מסתימת הש"ע והרמ"א בסוס"י מ"ח מש"ש אם נתקדשה אחות אשתו בפניו אינה נאסרת על בעלה ויש לדחות וע"ש בב"ש מיהו בסי' מ"ו סעיף ה' בח"מ שם בס"ק י"ב לא נר' כן וגם בב"ש שם ס"ק ט"ז נר' ג"כ כסותר א"ע למ"ש בסי' י"ז ואולי ר"ל לענין בזמן הזה לבד וצ"ע

ובאמת שצריך להבין לפי הנר' משיטת התוס' דלרב הונא באומרת גרשתני שלא בפניו שייך חזקה דאינה מעיזה מה"ת נימא כן כיון דחזקה דהעזה שאינה מעיזה הוא לא שייך אלא בבע"ד שלה בפני' וכן בחזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בע"ח היינו בפני הבע"ד שיודע בשקרו כמ"ש בסמ"ע סי' קס"ד ובתוס' בכמה מקומות

ונראה קצת דתלי' במ"ש התוס' בכתוב' (דף י"ח) בד"ה חזקה דאין אדם מעיז כו' דאור"ת דהיינו כגון חזקה שאין אשה מעיזה פני' בפני דמלה שאין לאדם פנים לכפור הכל וריב"א פי' אין אדם מעיז היכא שחבירו מכיר בשקרו ומבואר הוא לר"ת אפי' אינו מכיר בשקרו כגון חזקה דאין אשה מעיזה כו' ונר' דר"ל למ"ד אפי' שלא בפניו אין לאדם פנים לכפור הכל וא"ש

ועוד צריך לבאר דלשיטת התוס' והרא"ש כי אתמר דרב הונא לחומרא אתמר להצריכה גט משני ולפ"ז למ"ד בפניו דווקא אף גט אין צריכה מהשני. וכן לפ"ז בהא בפ"ב דכתובות דאם באו עדים דהיתה אשת איש ואומרת גרושה אני ואח"כ נשאת דתצא כמש"ל לפ"ד ה"נ דתצא בלא גט וקשה לי מדוע לא ניחוש לדברי' לחומרא להצריכה גט הא שוי' אנפשה ח"ד. וצ"ל משום שלא יאמרו מחזיר גרושתו כו' [ועיין בסי' מ"ח בח"מ ס"ק ג'] ושוב ראיתי בב"ש סי' קכ"ב שעמד בזה בד' הטור שם ע"ש. אולם הא אמרי' בס"פ המגרש בהא דשמואל דאי מגלי' מלתא דקדושא קמא קדושי מעלי' הוא א"צ גט משני ויש לחלק דלא איירי באמרה בפירוש גרושה אני אלא שאנו דנין אי ה"א חזקה אין אשה מעיזה כו' אף שלא בפניו מסתמא גרושה היא אבל לשמיא לא ס"ל הכי ול"א מסתמא גרושה אני אבל לא באומרת להדי' גרושה אני. וכ"מ קצת בד' הרמב"ם כמ"ש לחלק בין קבלה קדושין מאחר סתם בין אמרה בפירוש גרושה אני דחיישינן לדבריה וחולצת ולא מתייבמת עש"ה וכמ"ש בש"ע סי' קי"ב ועדיין צ"ע

ועתה אחר שנת' כ"ז נחזור לבאר בקצרה פרטי הדינים דלפמשנ"ת בחנם השיג הש"ך באות ג' ומאות ג' ואילך על הלבוש והרמ"א במ"ש דעות חלוקות בזה דהדין עמם ז"ל דבכ"ז דעות חלוקים המה דלדעת הרא"ש בתשו' כל שבעלה בעיר ויודעת שבודאי יגיע הדבר לאזני בעלה הוי כבפניו וכ"ה דעת המהרי"ק וב"ז בטוענת אין לו גבורת אנשים בהיותה חוץ למקומו כיון דיודעת בודאי שא"א לה להתגרש מבעלה כ"א בהוודע לו טענתה עליו הוי כמו בנתקדשה ובעלה בעיר ודעת הרשב"ץ שהביא הב"י והריב"ש חולקים ע"ז דבעינן בפניו ממש אבל שלא בפניו באיזה ענין שיהי' לא מהימנא וכאשר בארתי לעיל שכן נר' ג"כ מפרש"י והרמב"ם והתוס' והרא"ש מפסקיו וכן נר' עיקר לדינא וכי"ח שהביא הרמ"א שם. דלא כהש"ך שכ' בקיצור דיני' שלו ולפיכך אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני ומותרת לו בלא גט כו' ואף אם אין הבעל ממש שם רק שהוא בעיר כשנתקדשה לאחר מקרי בפניו כו' ע"ש

ומאוד תמהני עליו מה ראה על ככה לסמוך על דעת יחידאה באיסור ערוה החמורה בלי ראי' כלל ולפמ"ש דעת רוב הפוסקים ככולם אינו כן וגם דעת הרא"ש עצמו בפסקיו לא נר' כן ופשיטא יש להורות כד' הרא"ש בפסקיו נגד מ"ש בתשו' כמש"ש הש"ך עצמו כ"פ

ע"כ לפי ענ"ד כבוד רבינו הגדול הש"ך במקומו מונח וחלילה לסמוך א"ע להקל בזה כדבריו ז"ל