זרע חיים כ

והנה יש לנו עוד דברים בגו בדברי הפוסקים הנ"ל אי בעינן בפניו ממש או לא ומקודם נקדים דהנה הב"י הביא בשם האו"ח דהא דרה"מ ור"ה איירי באיש ואשה דאתי מעלמא ואין עדות ברורה שהיא אשתו אלא בחזקה. דאתי' חזקה בתרייתא ומבטל חזקה קמייתא כו'. אבל אי ידעינן בעדות ברורה שהיא אשתו ליתא לא לדרב הונא ולא לדרב המנונא ע"כ. ודחהו הב"י בשתי ידים וכתב דכל הפוסקים המפורסמים שראיתי נראה שהם חולקים על זה ומהם לא אשתמיט חד מינייהו לפלוגי בהכי גם הש"ך פסק בפשיטות שלא כאו"ח כמשי"ת לקמן וגם הב"ש דחהו וכ' גם קשה על זה מסוגיא דסוף גיטין דקאמר שמואל אם אשתכח דקדושי הראשון היו קדושין וודאי אין צריך גט משני ופליגי דר"ה כו' ולדבריו מנ"ל דפליגי דלמא איירי שמואל כשידוע שהיא אשתו כו'. ובאמת דברי או"ח תמוהים מאוד לכאורה ומי הכריחו לחילוק זה וגברא רבה אמר מילחא מצוה עלינו לתרץ דבריו קצת

ונראה לפענ"ד דדברי האו"ח יש לו הכרח וגם התוס' הוצרכו לחלק בהא בדין אחר שכ' בפ' המגרש בד"ה כי איתמר בדרב המנונא ה"מ בפניו וא"ת וכי לרב הונא הוי דרה"מ אפילו שלא בפניו הא תנן בהדיא בפרק ב' דכתובות דאם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת לומר גרושה אני ויש לומר דוודאי רה"מ לא איירי אלא בפניו אבל לחומרא להצריכה גט משני סבר רב המנונא [צ"ל רב הונא] דנאמנת אפילו שלא בפניו והא דאמר בפ' ב' דכתובות מ"ס שלא בפניו נמי אינה מעיזה היינו דנאמנת עם מיגו שהי' לה עכ"ל וכ"כ בכתובות שם ע"ש. ולהא"ח דחיקא לי' לומר דהא דרב הונא דאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת מדרה"מ לענין חשש בעלמא להצריכה לה גט בלבד דפשטא דמילתא משמע דלרב הונא אף שלא בפניו אית לה חזקה דרה"מ דאינה מעיזה ועכ"פ אם ניסת לא תצא [דלהתוס' תצא מזה ומזה כו'. וע"ש עוד בתוס' ד"ה אמר רב הונא כו' והבן]. [ועיין בהה"מ פרק ד' מהלכות אישות בשם הרמב"ן עב"י סי' קנ"ב ועיין ג"כ בתשו' מהרי"ק כמו שיתבאר לקמן] וע"כ הוצרך לחלק דהא דמתני' דפ"ב דכתובות הואיל שבאו עדים והא דרב הונא איירי בהוחזקה לבד אתי חזקה ומפיק מחזקה וע"כ לא תצא מה שא"כ בבאו עדים אם ניסת תצא דאין כח בחזקה זו להפקיע מידי עדים אבל בהא עכ"פ ודאי לחומרא להצריכה גט משני נאמנת גם בהא דהא, במקום חזקה נאמנת דלא תצא ואיך נימא לקולא בעדים שהיתה א"א דתצא בלא גט כיון דא"ל חזקה דאינה מעיזה וכו' וא"כ מיושב קושיית הב"ש הנ"ל כיון דאמרי' בהא דשמואל דאי מגלי' דקדושי קמא קדושי מעלי' א"צ גט משני ודאי דלא ס"ל חזקה דאינה מעיזה כלל ושפיר קאמרי' ופליג על רב הונא. כנ"ל ברור לדעת האו"ח הנ"ל ולהמליץ בעדו: ה

והנה ראיתי מידי עברי בבא"ה בסי' י"ז סק"ד שהביא ד' האו"ח הנ"ל וכ' וקשיא לי דא"כ לא מקשה הש"ס מידי בכתובות (דף כ"ב ע"ב) ומי חציפא כולי האי והא אמר רב המנונא לפי מה שפי' תוס' שם דסוגיא שם איירי בשהוחזקה שהיא א"א עי"ש ודו"ק עכ"ל בזה. ולא ידענא מאי קאמר דאדרבא כיון דאיירי הסוגי' בהוחזקה שהיא א"א פריך שפיר. ואולי יש חסרון בדבריו ונהפוך הוא דקושייתו הוא לולי דברי התוס' די"ל דהסוגיא איירי בעדים כדמתני' שם ועם דברי התוס' א"ש ועכ"ז אין בכ"ז ממש וגם בלא"ה יהי' איך שיהי' לק"מ דהא קו' הגמ' היא ומי חציפא כולי האי אס"ד דיכולה מכחישתו וכמש"ל בשיטת הרא"ש ואין זה ענין לנאמנות ולחילוק האו"ח הנ"ל אם לא לשיטת הרשב"א כמש"ל בארוכה וגברא אגברא קא רמית. אלא דקושייתו הב' מש"ש שם להקשות עוד על האו"ח בשם הכנה"ג מיבמות (דף קי"ו) דא"כ מאי פריך שם וליהמנא מדרהמ"נ דהא רה"מ מיירי באין עדות ברורה והכא מיירי בעדות ברורה שהיא אשתו עכ"ד הגם שגם זה ל"ק דסתמא דמלתא מיירי בכ"ע. גם לפי מש"ל י"ל ע"ד שכתב הלח"מ פ"ד מה"א בישובו לדברי הראב"ד שלשון אינה נאמנת דמתני' לגמרי משמע והא להא"ח עכ"פ אית לה חזקה דאינה מעיזה אלא דלא אלימא להפקיע מידי עדים ועכ"פ צריכה גט אם נשאת ול"ש אינה נאמנת כנ"ל [ועיין ג"כ ברמב"ם פרק י"ב מהל' גירושין שכ' אעפ"י שהוחזקה אשתו הרי היא נאמנת חזקה אין אשה כו'. מיהו הרמב"ם ע"כ דלא ירד לזה יע"ש] מ"מ לדינא קשה הדבר לחלק בין חזקה לעדים דהא קיי"ל בכ"מ סוקלין על החזקות כמ"ש בש"ע סי' י"ט ע"ש: ו

וע"ד הפלפול קצת י"ל דבאמת לפי מ"ש התוס' בפרק המגרש בשביל מגו שהי' לה מעיקרא י"ל דאין זה ענין לחזקה דאינה מעיזה דמשום חזקה שאינה מעיזה אפי' שלא בפניו א"כ אפי' בלא מגו הי' לנו להאמינה. וגם צריך ביאור דהא דרב הונא דלמד מדרב המנונא הא משמעות ד' ר' המנונא בפניו דווקא ומהכ"ת לומר מדרהמ"נ אף שלא בפניו. והתוספות כתבו שם בד"ה ח"ל דרב המנונא כו' אע"ג דרה"מ איירי בפניו מ"מ לענין ניסת ואח"כ באו עדים מהני שלא בפניו וע"ש במהרש"א. ואין בכ"ז טעם כלל לחלק בחזקה דאינה מעיזה כמ"ש: