זרע חיים יט

לו פנים יפות בהלכה בע"ה ודו"ק. וכ"ז נכון מאוד לפענ"ד

והנה אחר שכתבתי דעת הרא"ש הנ"ל ודעת החולקים הנ"ל הדבר ברור שעד"ז המה שיטת המהרי"ק והב"ז שהביא הד"מ והש"ך דכיון דיודעת בוודאי שאי אפשר לה להתגרש מבעלה כ"א בהוודע לו טענותיה עליו א"כ שייך חזקה שאין אשה מעיזה פני' כו' והיינו ע"ד שכתבתי להרא"ש כיון דע"כ היא צריכה לאסוק אדעתה שכחשה בפני' יענה אינה מעיזה וכקו' הגמ' הנ"ל ומי מיחצפא כולי האי כו'. ודעת הרשב"ץ והריב"ש וסייעתם חולקים על ד' הנ"ל ובעינן בפני' ממש ס"ל ע"ד שכ' לעיל בשיטת הרשב"א הנ"ל ודעת החולקים על הרא"ש כנ"ל: ג

ועפ"י הדברים הנ"ל זכינו לדין לקיים בצדק ויושר ד' הח"מ אשר תמוהים לכאורה מאוד דהנה הח"מ בס"י י"ז סק"ו השיג ג"כ על הרמ"א במ"ש וי"ח וס"ל דבעינן בפני בעלה ממש וכתב דהריב"ש שממנו הוציא הרב הדין זה מיירי בטענת אין לו ג"א. אבל המקבלת קדושין כשבעלה בעיר אף אם נאמר דמה שקבלה שלא בפניו לאו כלום היא מ"מ כשבא בעלה והיא מחזקת בקדושין ואומרת שגרשה למה לא תהא נאמנת הא ידעה בשעת קבלת קדושין שבעלה יבא מיד לביתה ותוכרח להעיז בפניו אם לא שנאמר דאה"נ מיירי כשבא בעלה לביתה חוזרת מדבריה ואומרת לא גרשתני ובזה אפשר לא פליג הרא"ש ומנ"ל לחלוק השווים עכ"ד [ולא משמע לי' לומר דאה"נ דהרמ"א ר"ל דבעינן שתאמר אף אח"כ בפניו. ועוד דקאי על ד' המחבר שכ' עד שתביא ראי' דווקא שנתגרשה כו' כמש"ל] והוא תמוה דכיון דגם הוא ס"ל השתא בדעת זו דהא דנתקדשה באותה העיר הוי שלא בפניו א"כ אף שאומרת אח"כ בפניו לדעת הרא"ש עצמו לא מהני אמירתה אח"כ וכמש"ל וכמש"ש בטור וש"ע (וכן תמה ג"כ הרב בעהמ"ח ס' מרה"צ נ"י וממ"נ דאעפ"י שחוזרת אח"כ בפניו ואומר לא גרשתני לאו כל כמינה לאוסרה א"ע על השני כמו בקבלת קדושין בפניו ממש] וצ"ל בדעת הח"מ דס"ל מסברא כפשר דבר דשלא בפניו לגמרי כמו בעיר אחרת דחושב שלא יודע הדבר לאיש [ואף אפשר ג"כ לכוין לפי"ז דעת הרא"ש בתשו' שלא יהא סתירה ממ"ש בפסקיו דבעינן בפניו ממש כמש"ל ודו"ק] לא מהני כשאומרת אח"כ בפניו משא"כ באותו עיר דיודעת בעת קבלת קדושין דבוודאי יודע לאשה וכחשה בפני' יענה ובכה"ג ש"ד אמירתה אח"כ בפני' גרשתני. אא"כ חוזרת מדבריה בפניו ואומרת לא גרשתני כיון שגם בפעם ראשון לא נתקבלו דבריי לוודאי משא"כ כשנתקדשה פ"א בפניו ממש ונתקבלו דבריי להאמינה. וחילוק זה כה"ג איתא בראב"ד פ' י"ח מה' א"ב באומרת טמאה אני לך ע"ש ובמל"מ ובב"ש בסי' ו' ס"ק כ"ו ודו"ק. ועש"ע סס"י מ"ז וסי' מ"ח אלא דמ"מ קשה על הח"מ דמנ"ל הא ואין לזה הכרח כלל לחלוק כן

אבל לפמש"ל א"ש [אם כי הח"מ לא ירד לזה עכ"פ דבר ה' בפיו אמת] דיש לזה הכרח מסוגי' הגמ' דפ"ב דכתו' הנ"ל והוא לפמשנ"ת לעיל בשיטת תשו' הרא"ש דס"ל בעיר אחת הוי כבפניו ובדעת הריב"ש וש"פ החולקים ע"ז דבעינן בפניו ממש וכן בדין תשובת הרא"ש דס"ל שנשאת או נתקדשה שלא בפניו לא מהני אח"כ אמירתה בפניו ובדעת תשו' הרשב"א החולק על זה. דדינים הללו הא בהא תלי' והיינו דמחולקים בפי' הסוגי' דהרא"ש מפרש הסוגי' דגמ' שם דפריך ומי מיחצפא כולי האי והא ארה"מ אין אשה מעיזה כו' דקושי' הגמ' הוא אסלקא דעתה דידה דקאמר גירושין יכולה מכחישתו דס"ד עכשיו לכשיבא הבעל הכחישתו ועל זה פריך ומי מיחצפא להעלות אדעתה ככה. וא"כ דין הא' דתשו' הרא"ש הנ"ל מוכרת אף שלא בפניו ממש כל שמסקא אדעתה אסופה אינה מעיזה כמש"ל וממילא מצ"ל ג"כ כדין הב' דהרא"ש בנשאת שלא בפניו ממש לא מהני אמירתה אח"כ ואין ראיות תשוב' הרשב"א מסוגי' הנ"ל מכרעת לסתור זה כמש"ל משא"כ הרשב"א בתשו' ס"ל דקושית הגמ' ומי מיחצפא כולי האי על הא דקאמר גירושין יכולה מכחישתו לקושטא דמלתא לכשיבא הבעל ועל זה פריך ומי מיחצפא כולי האי כו' כמש"ל וא"כ ממילא גם דין הא' דהרא"ש בעיר אחת הוי כבפניו כיון דע"כ תוודע לאיש כו' אינו מוכרח דאין מסוגי' הגמ' הוכרח לזה לפי פי' תשו' הרשב"א הנ"ל וכמש"ל כל זה בארוכה ושפיר דינים הללו במחלוקת שנויים

ומעתה איש דין דהח"מ הנ"ל כראי מוצק. דבכה"ג דאיכא תרתי לטיבותא כשמקבלת קדושין כשבעלה בעיר וידעה בשעת קבלת הקדושין שתוכרח להעיז פניה בפני בעלה וכן עשתה כשבא בעלה היא אומרת בפניו גרשתני אף אחר שנתקדשה לכ"ע ש"ד דבין להרא"ש וסיעתו ובין להרשב"א וסייעתו עכ"פ מוכרח הוא מסוגי' הנ"ל לכל הפרושים דבכה"ג אמרי' דאינה חציפא כולי האי להעיז נגדו דא"א בפי' הסוגי' כמ"ש בשיטת הרא"ש דקו' הגמ' היא היכי מסקי אדעתה ככה ש"מ דכל שבעלה בעיר ש"ד. וא"א כמ"ש בשיטת הרשב"א דקו' הגמ' הוא לקושטא דמלתא הרי ש"מ דאעפ"י שנתקדשה קודם לית לן בה כמש"ל ושפיר מהני מה שאומרת אח"כ בפניו. מה שא"כ אם כשבא בעלה חוזרת מדבריה ואומרת לא גרשתני שוב לא מהני לדעת הריב"ש וש"פ דס"ל דבעינן בפני' ממש דווקא. ודין דהח"מ הנ"ל הוא אמת ויציב ונכון: