זרע חיים יח

בטענת שקר להיותה באיסור א"א כל ימיו ע"ש וא"כ זו דנתקדשה שלא בפניו דאינה נאמנת דאמרי' שלא בפניו מעיזה ואיתרע חזקה זו ומעשיה אשר החלה לעשות שלא בפניו מוכיחות עליו] וכן משמע מד' הרמב"ם פ"ד מהל"א והביאו ג"כ הרא"ש בתשו' שם דין ג' שכ' דאם נתקדשה שלא בפני בעלה אין קדושין תופסין בה עד שתביא ראי' שנתגרשה כו' ולא סגי באומרת עכשיו לפניו גרשתני וכ"ז ברור: ב

אולם דעת הרשב"א בתשו' סי' א' רנ"ג הביאו הב"י בסי' י"ז וסי' קנ"ב בקצרה ושם בתשו' מבואר שכ"כ על השאלה בנתקדשה לאחר שלא בפניו אם אומרת אח"כ בפניו גרשתני נאמנת ע"ש וא"כ חולק להדי' על הטור ומראייתו שהביא, שם מוכת דס"ל אפי' אם הי' נשאת לאחר נאמנת אח"כ לומר בפניו גרשתני [ועיין ב"ש בסי' י"ז ס"ק י"ז ונראה דלא עיין בגוף תשו' הרשב"א הנ"ל כי אם מה שהביאו הב"י ושם אינו מבואר ע"ש. וגם הד"מ סס"י י"ז נראה דלא ראה גוף ד' הרשב"א כ"א מ"ש הב"י] ותשו' הרשב"א הנ"ל הביאו ג"כ הש"ך באות ס"ד וכ' דמד' הרשב"א שם נראה להדי' דסובר דאעפ"י שנשאת נאמנת אח"כ כשאומרת בפני בעלה גרשתני וראייתו ברורה מפ' ב' דכתובות סוף (דף כ"ב) וכ"ה בתשו' רמב"ן סי' ק"מ וכן נ"ל עיקר וכן בתשו' ר"א שושן [ואינו ת"י] הניח ד' הרא"ש וטור בצ"ע ע"ש עכ"ד הש"ך. והנה ראי' הרשב"א שם הוא מסוגי' הנ"ל וז"ל שם וכ"מ מהא דאמרינן שם על הא דאמר רבא ראה ר"י דבריו של רמב"י בגירושין כו' מ"ט מיתה אינה יכולה מכחישתה ולהחזיק שקרה אי לא סמכה דעתה דמת לא הוי סומכת על הני דאמרי מת אבל בגירושין מיחצפא ומשקרה דהא אפי' אתי בעל מעיזה פני' בפני בעלה ואקשינן ומי מיחצפא כולי האי והא ארה"מ כו' אין אשה מעיזה בפני בעלה כלומר אעפ"י שהתחילה להעיז פני' שלא בפני בעלה אינה עשוי' להחזיק שקרה השתא בפני בעלה כו' עכ"ד בזה. וראי' זו הכריע להש"ך והר"א שושן דלא כהרא"ש והטור. ולפי מה שבארתי לעיל סוגי' הגמ' הנ"ל להסתייע לד' תשוב' הרא"ש בדין דלעיל א"ש ג"כ ד' הרא"ש והטור גם בדין זה ובצדק כל אמרי פיו ואין ראי' הרשב"א הנ"ל מכרעת כלל דאע"ג דס"ל דכל שנשאת או נתקדשה שלא בפני בעלה לא מהני מה שתאמר אח"כ בפני בעלה גרשתני דע"כ היא מעיזה פני' שלא תעשה א"ע זונה או להחזיק שקרה מ"מ היינו אתר שנשאת או נתקדשה אבל קו' הגמ' ומי חציפא כולי האי כו' היינו קודם שנשאת כמש"ל דגם בהא כיון דס"ד שיבא הבעל לא סמכה ועולה אדעתה שתכחישנו ותעיז פני' נגדו דאינה חציפא כולי האי כמו כאלו הי' עומד לפני' אז קודם שנשאת וא"כ פריך הגמ' שפיר ואין מסוגי' הנ"ל סתירה כלל לדעת הרא"ש והטור הנ"ל וא"ש ודו"ק

ומעתה אדרבא חל עלינו חובת ביאור ד הרשב"א בראי' הנ"ל אשר לפמשנ"ת לכאור' אין לו מקום כלל. אולם נ"ל דכ"ז לפמשנ"ת הסוגי' לפ"ד הרא"ש בדין דלעיל דכל שיודעת שיודע הדבר לבעלה וכחשה בפני' יענה אינה מעיזה כמו פניו וכן כשסלקא אדעתה שיבא הבעל לא סמכה אדעת' להעיז ואינה חציפא כולי האי וכמש"ל אבל להרשב"א לא ניחא לי' בכ"ז. והנה נחזי אנן ונדייק שפיר בד' תשו' הרשב"א הנ"ל שהבאתי לשונו לעיל שקודם שבא לעיקר ראייתו הנ"ל הוסיף דברים הרבה בביאור הגמ' מ"ט מיתה אינה יכולה להכחישתו ולהחזיק שקרה כו' אבל בגירושין מיחצפא ומשקרה דהא אפי' אתי הבעל מעיזה פני' בפני בעלה ואקשינן ומי מיחצפא כולי האי כו' דנ"ל דכ"ז בכוונה הוסיף כאן דברים הללו דבזה יהי' מקום לראייתו שכ' אח"כ והיינו דלא ניחא לי' לפרושי קו' הגמ' ומי חציפא כולי האי כו' אס"ד לאסוקי אדעתה ככה כשיבא הבעל תכחישנו כמש"ל דמנ"ל להקשות דאימא דאע"ג דכשהבעל בפני' אינה חציפא להעיז מ"מ כשאינו לפני' היא סמכה בדעתה שתעיז כנגדי לכן הוסיף ביאור מקודם דהא דאי' בגמ' מ"ט מיתה אינה יכולה מכחישתו כשיבא הבעל כו' ולא הוי סמכה אדעתה כו' אבל גירושין יכולה, מכחישתו דמשמע לי' דקושטא דמלתא הכי היא דאף כשיבא הבעל מעיזה פני' בפני בעלה. וע"ז פריך שפיר ומי מיחצפ' כולי האי והא אמר רה"מ כו'

ומעתה אחר שקדם וביאר לנו הרשב"א ז"ל ומי מיחצפא כולי האי היינו על קושטא דמלתא דכשיבא הבעל ומי מיחצפא לאכחושא ממילא שפיר ראייתו כראי מוצק דאעפ"י שהתחילה להעיז שלא בפני בעלה אינה עשוי' להחזיק שקרה השתא בפני בעלה דאל"כ לא פריך מידי מרב המנונא כו' דהא אף לרה"מ בהא ע"כ תכחישנו א"ו ש"מ דל"ש וא"ש [וראיתי לעמיתי ש"ב הרב הגדול בעהמח"ס מרה"ג נ"י שר"ל ג"כ בד' הרשב"א ע"ד שכתבתי אלא דקשה לי' מד' הרא"ש והטור בנשאת ונתקדשה ע"ש. וזה גרם לו שלא ראה ג"כ בגוף תשו' הרשב"א שכ"כ על השאלה בנתקדשה שלא בפניו כמש"ל. ומחולק להדי' ע"ד הטור והרא"ש בזה וכמ"ש ג"כ הש"ך כבר הראנו פנים יפות לכ"א וא' בעז"ה]. ומעתה לפי שיטתו הנ"ל א"ש ג"כ שיטת הרשב"א וש"פ החולקים על הרא"ש בדין דלעיל דבעינן בפניו ממש ולא סגי בבעלה בעיר לחוד כדעת הרא"ש הנ"ל והבאתי לעיל סעד וראי' לד' הרא"ש הנ"ל מסוגי' דגמ' הנ"ל מהא דפריך ומי מיחצפא כולי האי דש"מ כל שסלקא אדעתה על סופה אינה מעיזה והיינו לפמש"ל בשיטת הרא"ש בפי' הסוגי' אבל לפמשנ"ת בשיטת הרשב"א והחולקים על הרא"ש בדין זה הסוגי' דגמ' לפי שיטה זו ממילא גם בדין דלעיל ל"ק מידי על הפוסקים החולקים על הרא"ש וכל אחד וא' יש