זרע חיים יז

והנה מאריכות ביאור לשון פרש"י הנ"ל ג"כ נראה קצת דמשמע לי' סתמא דמלתא בכל ענין בין כשהי' בעלה הראשון בעיר ויודע מקבלת הקדושין או שסופו לידע. וה"א דבכה"ג בקבלת קדושין לא שייך לחלק בין שלא בפניו או לא וכמ"ש הש"ך הנ"ל ולא א"ש סוגי' הגמ'] לכן הוסיף ביאור כי אתמר דרה"מ בפניו דבעל וכו' אבל קבלת קדושין דר"ה סתמא דמלתא לאו בפניו הוא ול"ד לדרה"מ כו'. וכן נראה מד' הרמב"ם בפ"ד מה"א שכ' אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני שאשה שאמרה לבעלה גרשתני בפניו נאמנת חזקה כו' אבל אם קבלה קדושין מאחר שלא בפני בעלה אין קדושין תופסין בה עד שתביא ראי' שנתגרשה קודם שתקבל הקדושין דכל שלא בפניו מעיזה ע"כ הרי דמדמי להו הרמב"ם לגמרי קבלת קדושין מאחר לאומרת גרשתני דכל שלא בפניו מעיזה ומשמע ודאי דבעינן פניו ממש כמו באומרת גרשתני דכל שלא אמרה כן בפני בעלה אפי' אמרה כן ע"י שליח להגיד לבעלה או לשלוחו לאו כלום היא וכמ"ש הש"ך באות ד' בשם מהרלב"ח. [ואפי' בחזקה אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח אר"י מה"ט אין הנתבע עושה מורשה עסמ"ע סי' קס"ד ויתבאר לקמן] וכן מסתימת ד' הרי"ף והרא"ש בפסקיו וש"פ משמע בפניו ממש אבל כל שלא בפניו מעיזה ולא חלקו בשלא פניו בין הוא בעיר וקרוב לה האיש או רחוק ונתת דבריך לשעורין אלא בכ"ע כל שלא בפניו ממש מעיזה וזהו ג"כ דעת המהרי"ק וריב"ש לאפוקי מהב"ז ותשו' הרא"ש הנ"ל. ומשמייא אנהירו לעינין שגם דעת התוס' והרשב"א והרא"ש עצמו בפסקיו מוכח להדי' דבעינן בפניו ממש ולא סגי בעיר אחת והיא ממ"ש התוס' בס"פ המגרש (דפ"ט ע"ב) ומעשה בא לפני ר"ת באשה א' שיצא עלי' קיל אחר נישואיה שנתקדשה לאחר והי' אותו האיש שיצא עליו קול בחופתה שנשאת לשני ואמר ר"ת שא"צ גט מראשון כיון שנתקדשה לזה בפניו הוי חזקה שאין אשה מעיזה כו'. הרי דדוקא שהי' בחופתה שנשאת לשני והוי בפניו אבל בענין אחר לא אלא דמד' התוס' יש לדחות דמעשה שהי' כך היה אבל ברא"ש והרשב"א א"א לומר כן דע"ש במ"ש המעשה דר"ת [בד"א קצת] וכ' שם ואפי' אם באו עדים והעיד שקדשה בפניהם אם היה זה בחופת אחות, אשתו ובפניו נתקדשה לאחר מותרת לו כההיא דר"ה [ונראה דצ"ל ר' המנונא] עכ"ל. וכ"כ בחי' הרשב"א שם ע"ש. הרי מוכח להדי' דווקא אם היה בחופת אחות אשתו אבל לא סגי באם הי' בעיר אחת ודברי התוס' והרא"ש הנ"ל הובא בש"ע בסס"י מ"ח [וחידוש בעיני על האחרונים שלא הרגישו בזה מאומה מה שהפקידו דווקא אם הי' באותו חופה ולא סגי בעיר אחת כדלעיל סי' י"ז וצ"ע]. וא"כ צדקו ד' רבינו הרמ"א בהגהתו הנ"ל מ"ש דיש חולקים על תשובת הרא"ש הנ"ל וס"ל דבעינן בפני בעלה ממש ולפמשנ"ת אדרבא ד' תשוב' הרא"ש יחידאי היא אשר כ"כ מד"ע ולא הביא שום ראי' ע"ז וכ"מ מהמח' שם בסי' י"ז דסברת הרא"ש הנ"ל יחידאי הוא

אולם רבינו הגדול הרא"ש ז"ל אמר מלתא חובה עלינו לחפש סעד לדבריו ז"ל ומצאנו סעד נכון לדעתו ז"ל ויש לו פנים בהלכה והוא מהא דאמרי' בכתובות (דף כ"ב) רבא אמר לעולם תרי ותרי נינהו וראה ר"י דברי ר' מנחם בגירושין ולא ראה במיתה מ"ט מיתה אינה יכולה להכחישתו גירושין יכולה מכחישתו ופריך ומי חציפא כולי האי והאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה כו'. ויש להבין מאי קא קשה לי' מרה"מ הא רה"מ דווקא בפניו קאמר וכאן הא לא איירי בפניו ע"ש בפרש"י וע"כ דקו' הגמ' הוא בהא דיהב טעמא מיתה אינה יכולה מכחישתו כשיבא הבעל משא"כ בגרושין דיכולה מכחשת אם יבא הבעל ויאמר לא גרשתיך היא תאמר גרשתני כפרש"י ע"ש וא"כ היינו בפניו. מ"מ אכתי י"ל דאע"ג דקושטא דמלתא לכשיבא הבעל לא תוכל להעיז אז פנים נגדו לומר גרשתני מ"מ עכשיו כשאין הבעל בפניה היא טועה בדעתה ורעיונה לאמר לכשיבא הבעל תכחישנה. א"ו פשיטא לי' להגמ' דע"כ ל"א שלא בפניו מעיזה ומעיזה אלא היכי דלא מסקה אדעת' ע"ש סופה וחושבת שלא יבוא עוד האיש לביתו ולא יגולה ערותה אבל כל שמסקה אדעתה ע"ש סופה פשיטא לי' להגמרא מסברא דלא חציפא כולי האי לאסוק כך אדעתה שכחשה בפני' יענה ושפיר פריך מי חציפא כולי האי כו'. ומעתה דון מיני' מכ"ש בנידן דהרא"ש הנ"ל דבעלה בעיר כשנתקדשה לאחר ויודעת בוודאי שיגולה אליו הדבר וע"כ צריכה היא לאסוק אדעתה ע"ש סופה וכחשה בפני' יענה פשיטא דאמרי' בי' דלא חציפא להעיז כ"כ ואינה מעיזה כנ"ל ונכון הוא

וא"כ דברי תשובת הרא"ש הנ"ל מוכרחים ואדרבא צריך ישוב לדעת החולקים על דין הרא"ש הנ"ל ויתבאר לק' בע"ה

ומעתה אחר שנת' כ"ז בשיטת דעת הרא"ש בתשו' הנ"ל נ"ל דלשיטתו הנ"ל יתכן גם כן דבריו במש"ש עוד בתשובה הנ"ל דאם לא הי' בעלה בעיר כשנשאת אסורה לשניהם כו' ואף אם הבעל הראשון בכאן עמה והיא אומרת בפניו גרשתני לא מהימנא והא דקאמר רה"מ האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ה"מ קודם שנשאת לאחר אבל זו שכבר נישאת מעיזה ומעיזה שלא תעשה עצמה זונה וכו'. והביאו הב"י וש"ע בסי' י"ז יע"ש בבדה"ב דהטור כ' בסי' קנ"ד אם נתקדשה קודם שבא בעלה אינה נאמנת ולאו דוקא כ' הרא"ש שלא תעשה עצמה זונה. אלא משום דמעשה שהיה כך הי'. וכ"כ בש"ע בסי' י"ז בשם יש מי שאומר והביאו כ"ז הש"ך באות ס"ד והשיג על הטור וב"ה הנ"ל דהרא"ש דוקא קאמר בנשאת ע"ש ואין בדבריו כדי השנה על הטור דמסתבר כמ"ש הטור בדעת הרא"ש דלאו דוקא נשאת וה"ה נתקדשה [ובפרט לפי מה שהסביר הרא"ש בסוף נדרים בטעמא דהלכתא כרב המנונא דחזקה שלא תאמר אשה לבעלה גרשתני להפקיע א"ע