זרע חיים טז

להפסיד' כתובתה. ובזה דווקא היא צריכה לטענת אינו יוכ"ח. אבל כשאינו טוען עלי' ברי לעולם א"צ לטענת אינו יוכ"ח אלא אמרי' דלא זכה להבנות ממנה. וכן נראה עיקר לדינא בדעת הרא"ש בתשו' כלל ח' [ועיין ב"ש דכ' דס"ל כתי' התוס' בבעל ג' וא"צ ויש לומר כנ"ל בטוען ברי. ולדינא הכל חדא] ובזה מרווח לן פשטא דכל השמיעה וכמש"ל: טו

ולפי דעת זה על ג' דברים הדינים אלו עומדים בהלכה ברורה. א) כשב"ד או הוא בא להוציאה אחר ששהה י"ש ולא ילדה והוא רוצה להפסידה כתובתה בטענת ברי מינה אז צריכה לטענת שאינו יוכ"ח והיא נאמנת בזה דהיא קים לה כסוגיא דס"פ הבע"י ובזה מהני אבדוק נפשאי ויברר דיוכ"ח ועמש"ל בקיצור דינים באות ד' [וביש לו בנים מקודם צ"ע לפענ"ד אם תוכל לומר שאינו יוכ"ח ונתקלקל אחר כך כיון שהוא טוען ככוחו אז כן עתה וכמש"ל ב) כשהיא באה להוציאה ובאה מחמת טענה חוטרא לידה אחר ששהתה עמו עשר שנים אעפ"י שהוא קיים מצות פו"ר מאחרת א"צ לטעון שאינו יורה כחץ אלא בכ"ע יוציא ויתן כתובה וגם לא חיישינן לשמא עיני' נ"ב וכמש"ל והיינו כהנך עובדי דר"א ור"ן בס"פ הבע"י: ג) כשטוענת השמים ביני לבינו שאינו יוכ"ח או שאינו נזקק לה ואינו בא מ"ט חוטרא לידה דיש לה בן או בת אף מאחר א"י לכופו להוציא ויעשו דרך בקשה והיינו כמשנה אחרונה דנדרים וית' עוד בסעיף דלקמן בע"ה: זה לשון השו"ע בסי' קנ"ד סעיף ז'

אם טוענת אין לו גבורת אנשים לבוא עליה ושואלת גט והוא מכחישה י"א שהיא נאמנת (ואפי' לא שהתה עשר שנים) (טור) וכופין אותו להוציא מיד ולא יתן לה כתובה ואם מגרשה מעצמו בלא כפיה יתן לה כתובה (וי"א דאע"פ שיכול לבעול אחרת צריך ליתן לזאת הכתובה הואיל ולא יכול לבוא עליה יכולה לומר מסרתי עצמי לך ומה אעשה לך יותר) (ב"י בשם א"ח) בד"א כשאינה תובעת כתובתה אבל אם תובעת כתובתה אינה נאמנת ואף להוציא אין כופין: הג"ה. וי"א דבזמן הזה שיש נשים חצופות אינה נאמנת (מרדכי פ' עשרה יוחסין) ומ"מ במקום שיש אמתלאות ואומדנות שאומרת אמת נאמנת (מהרי"ק שורש ע"ב) ואם יש לתלות שלא יוכל לבוא עליה משום שרחמה צר והיא בתולה שלא יכול לבוא עליה מכח רכות שניו וחולשתו תולים בזה ואין כופין להוציא (תשובת הריצב"א סוף אישות) וי"א דאפילו במקום שאין כופין אותו מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו ואין דנין אותה כדין מורדת אלא מאריכין הדבר עד שיתפשרו או עד שישהה עשר שנים ולא תלד (מהרי"ק שורש קל"ה ובב"י בשם הרשב"א) וה"ה אם קידש אשה ואסורה להנשא לו ולאחר כופין אותו להוציא (תשובת הרא"ש כלל מ"ג) אם טוענת שבעלה אינו שוכב עמה ואינו בא עליה דינה כדין טוענת שאין לו גבורת אנשים: א

הנה הש"ך ז"ל בפתח ד' האיר לנו לבאר דמ"ש בש"ע בטוענת אין לו ג"א בשם י"א דנאמנת משום מ"ש קצת הפוסקים דלמשנה אחרונה דנדרים אין לנו הכרח בטענת א"י אם נאמנת והשיג על הלבוש שכ' וי"א שלא נאמן לה אא"כ אמרה בפניו. אבל אם אמרה כן שלא בפניו אעפ"י שאמרה כן בפרסום בפני אדם שיגיעו הדברים לאזניו אינה נאמנת כו'. דמנ"ל ששום פוסק יסבור כן שתהא נאמנת אפי' שלא בפניו בכי האי גוונא. ויצא לחלק ג"כ על הרמ"א בד"מ ובהג"ה בסי' י"ז מש"כ שם בשם י"א דאינה נאמנת אלא א"כ אמרה בפניו ממש. דז"א דמהרי"ק לא קאמר שם אלא בטוענת גרשתני ומטעם שכ' שם דכיון דאינה טוענת כן בפניו איכא ריעותא משא"כ בהך דינא דאיירי בש"ע בסי' י"ז שנתקדשה לאחר דליכא כאן ריעותא דאותו שקדשה לא הי' בפני בעלה ומה הי' לה לעשות ועוד דכיון דעשתה מעשה פירסום כולי האי ונתקדשה לאחר כשהוא בעיר פשיטא דהוי כטוענת כן בפני ע"ש באריכות

אמנם לפי ע"ד זה אינו ומראש צורים אראנו. אשר ממנו תוצאות חיים מקור הדברים. וצריכין אנו לבאר ולהאריך קצת בדיני אומרת גרשתני כדי שיצא הדין לאורה בעה"י. גרסינן שם בגיטין (דף פ"ט) שלח לי' מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עלי' קול מראשון ובא אחר וקדשה קדושי תורה מהו. שלח להו תצא והעמדינו דבר על בוריו כו'. עד דמסיק דאי מגלי' מלתא דקדושי קמא קדושי מעלי' נינהו ל"צ גט משני. ופליגי דרב הונא דאר"ה אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת מדרב המנונא דארה"מ האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה ואידך כי אתמר דרה"מ בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה. ופרש"י ד"ה כי אתמר דרה"מ בפניו דבעל דאמרה לי' בפניו גרשתני. אבל קבלת קדושין דר"ה לאו בפניו הוא ול"ד לרב המנונא וליתא לדר"ה עכ"ל: