זרע חיים יד

אמרי' שם כגון דא וודאי כייפינן. אולם מדברי הרמב"ם עמש"ל דנר' מדבריו אף דלא טענה הכי אלא נתינת טעם בלבד כמש"ש האשה שבאתה לתבוע לגרשה אחר עשר שנים שומעין לה דאעפ"י שאינה מצווה עפו"ר צריכה היא לבנים בזקנותה. אלא דמ"מ נראה לי דאעפ"כ עכ"פ בעינן שלא יהי' לה בן או בת מאיש אתר ותהא ראוי' לטענה זו אבל בלא"ה לא מצ"ל שיהי' לה עוד בנים וכל אשה מצ"ל כן דא"כ בהנך עובדא דס"פ הבע"י מתחילה מאי קסברי דא"ל זיל לא מפקדא וזה פשוט

ומ"ש בהג"ה ואין לה מכבר שום בן. עיין ב"ש בשם הנמוק"י דאם יש לה בת לא כייפינן לי'. ונ"ל סעד לזה ג"כ מדברי התוס' בד"ה שבינו לבינה כו' במש"ש בתירוצם א"נ בדלא שהה עשר שנים ובאה מ"ט כו' וההיא דנדרים באינה באה מ"ט כו' או שטענתו שיהי' לה זכר כו', ע"ש דאין לו ביאור כ"א ע"ד ד' הנמוק"י הנ"ל והבן

ומ"ש ואומרת שהוא גורם שאינו יוכ"ח כ"כ הטור מדברי הרמב"ם בהנך עובדא הנ"ל ועיין במ"ש ס"ק י"א. והנה לקמן בסעיף י' כתב סתם נשא אשה ושהתה י"ש ולא ילדה יוציא ויתן כתובה והיינו משום שמא לא זכה כו'. וע"ש בב"ש דלפמ"ש כאן כהרמב"ם הול"ל שם שאינו יוכ"ח והי' נראה בדעת הטור והש"ע כמש"ל דכאן שהיא באה לכופו להוציא צריכה לטעון עליו ובשביל שמא לא זכה להבנות א"י לכופו להוציאה מה שא"כ בלקמן סעיף י' ואולם ברמב"ם אי אפשר לומר כן כמש"ל] דב"ד באין להוציאה אינה מפסדת כתובה בלא"ה דשמא לא זכה כו'. ואולם ממ"ש בש"ע לקמן ואם ילדה השני' תצא הראשונה בלא כתובה לא נראה כן אלא ס"ל כהרמב"ם דלעולם צריכה לטענת אינו יוכ"ח וכמו שיתבאר לקמן

אולם להתוס' והרא"ש אף כשהיא באה להוציאה מחמת טענה אתר עשר שנים א"צ לטענת אינו יוכיח כמש"ל כפשטא דהנך עובדא דס"פ הבע"י. דלא טענה עליו מידי כ"א חוטרא לידה כו'. ועיין מ"ש לעיל דכן נראה ג"כ לשיטת הרי"ף והרמב"ן וסייעתו דבטען הוא עלי' מינה אז היא צריכה לטענת מיני' אבל לא בענין אתר ועיין בב"ש סקי"א מ"ש לשיטת התוס' והרא"ש הא דצ"ל שאינו יוכ"ח כשקיים פו"ר כיון שכבר הוליד מסתברא דהוא הגורם שאינו מוליד לכן צ"ל שאינו יוכ"ח. והיינו לחד תירוצם שם במ"ש וקצת י"ל כיון דיש לו בנים כו' כמש"ל

אולם לשאר תירוצם שנאמרו בו וכן להרא"ש בתשוב' כלל ח' שדחה תירוץ זה כמש"ל נראה לי דאפכא מסתברא דכשיש לו בנים אינו יכול לטעון שאינו יוכ"ח דהרי הבנים מוכיחים כמו דמהני אבדוק נפשאי לישא אחרת ומה"ת לומר דאחר כך נתקלקל. אבל לא זכה להבנות מצ"ל אף דיש לו אחרת. ועיין במש"ל דכ"מ מתוס' סוף נדרים במש"ש על התירוץ דתוס' דסוגי' איירי בבעל ג' והקשו דלעולם תערים ותאמר שאינו יוכ"ח ותירץ כיון שיש לו בנים לא מצ"ל שאינו יוכ"ח (ויש לחלק דדווקא בבעל ג' אמרי' כן] ונראה דבזה מדויק דברי הטור ש"ע אפילו יש לו בנים כו'. ועיין ב"ש ס"ק י"א ודו"ק. אלא דיש לעיין להש"ע דס"ל כדעת הרמב"ם אין דין זה מוכרח ויש לומר כתוס' דנדרים הנ"ל וכמ"ש וצ"ע

ומ"ש אם שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה זהו לכ"ע דבבאה מ"ט לחוד לא עדיפא מיני' ואף בטוענת אינו יוכ"ח למ"א חיישינן לשמא ענ"ב אלא דלחד תירוץ התוס' כיון דבאה מ"ט לא חיישינן לשמא ענ"ב אף תוך עשר שנים וכמש"ל ולא קיימא לן כן

ומ"ש ואינה תובעת כתובה כו' כן כ' הטור ונראה דיצא לו זה מדברי הרא"ש בתשוב' כלל מ"ג דין ב'. והיא תמוה דע"כ לא אמרינן כן אלא בטוענת אין לו גבורת אנשים דנאמנת משום חזקה דאינה מעיזה אף תוך י"ש ובזה כתבו הפוסקים דדווקא באינה תובעת כתובה אבל כאן אינו ענין לזה כלל ועיין מש"ל על דברי תשו' הרא"ש הנ"ל דג"כ תמוה וכ"מ בס' ב"מ ז"ל שתמה על זה ועיין בו וכ"מ להיפוך מד' הג"ה דסעיף י"ד כמשי"ת בע"ה

ומ"ש ואם אמר אשא אחרת כו' תצא הראשונה בלא כתובה והינו מסוגי' דגמ' מהוא אומר מינה כו'. אולם לדברי הש"ע דכתב זה אהיא באה להוציאה והוא לא טען עלי' כלום ונמשך אחרי דברי הרמב"ם שלעולם צריכה לטענת שאינו יוכ"ח כבר כתבתי לעיל שהקושי' גדולה בזה למה תצא בלא כתובה נימא דלא זכה להבנות ממנה ועיין מ"ש לקמן בהג"ה. ואולי יש לומר בדוחק דה"ק דא"י לכופו להוציאה ולתת כתובה אלא אם תרצה לצאת תצא בלא כתובה ובפרט לפי דרך הלח"מ שכתבתי לעיל בדעת הרמב"ם דהא דצריכה לטענת שאינו יוכיח היינו לענין הכתובה לבד ע"ש ועיין ג"כ בס' ב"מ ז"ל: יג. שם בהג"ה וה"ה אם שהה י"ש כו'. הנה הב"ש האריך בזה בס"ק י"ז וע"ש שכ' דלתי' התוס' אם ילד כבר לא תלינן בזכות לכן צ"ל שאינו יוכ"ח ע"כ אף אם לא ילד ומוליד השתא מן השני' תצא הראשונה בלא כתובה דהא תש כחו א"י לומר וכיון שהוא מוליד לא תלינן שלא זכה להבנות ממנה כו' וכ' דלפ"ז דברי הרמ"א תמוהים שכ' כתי' התוס' הנ"ל דהא צריכה לטעון באינו יוכ"ח כשהי' לו בנים כו' א"כ איך אפשר לומר בשהה י"ש [דאין לומר] איזול ואבדוק נפשאי כו' דהא אם יוליד מאחרת אז לא תלינן בזכות אלא היא גרמה כו' ואין נר' לומר כן: