זרע חיים יג

וכו' תשובה הוי יודע שהסמ"ק אינו חולק על כל הגדולים ולא על משנה דפרק א' דנדרים דלמ"א חיישינן שמא ענ"ב ואין כופין את הבעל לגרשה אפי' כשהיא באה מחמת טענה אלא אם כן שהתה י"ש וכו' וכן יפה לנו לפרש בדבריו ממה שנאמר ששגג וטעה ולא ידע משנה שלימה של מסכ' נדרים ואף לפ"ד שכ' הסמ"ק שכופין אותו להוציא אף בלא שהה י"ש [כשבאה מ"ט ע"ש] איך נעשה כדבריו לעבור על משנה שלימה אלא שתפח רוחן של אותן הבאים לדון ע"פ ספרים וחבורים גדולים ואינם יודעים כלל לא במשנה ולא בגמ' שלפעמים טעה הסופר בין חיוב לפטור בין אסור למותר או מחמת קוצר דעתם לא יבינו ד' המחברים לאשורן ובאים לידי טעות עכ"ד [הנה העתקתי דבריו למען ישמעו ויראו מקללת חכם על המורים מתוך הקיצור לבד וכיוצא בו מצינו לחז"ל בסוטה (דף כ"ב) תנאים מבלי עולם שמורין הלכה מתוך משנתן כו']

אולם בכאן בדברי הסמ"ק הנ"ל לולי דמסתפינא ה"א דבקללת חכם על חנם הוא ז"ל בא כי הלא הדבר הזה שאמרו הדיינים בשם הסמ"ק שכ' הרא"ש שזה טעות בדבר משנה. הוא עצמו תירוץ התוס' הנ"ל מ"ש א"נ איכא לאוקמי בדלא שהה י"ש ובאה מחמת טענה כו' ואוקמוה אדין מ"ר דלא חיישינן לענ"ב. וההיא דנדרים באינה באה מ"ט כו'. הן אמת עמקו מחשבות רבינו ז"ל הרא"ש שבפסקיו ביבמות שם בהביאו דעת התוס' ואת כל הנאמר שם ותי' זה דהתוס' לא נמצא כדבריו ז"ל. וכ"מ מד' התוס' והר"ן בסוף נדרים שם שכתבו דמ"ר דנדרים היינו בבאה מ"ט דלא"ה אמרינן זיל לא מפקדא כו' ע"ש ש"מ דלמ"א אף בבאה מ"ט תוך י"ש לא מהימנא. וגם גוף הסברא דבבאה מ"ט מהימנא צריך ביאור דלמ"א דחשו לענ"ב מה בכך דבא מ"ט וכמ"ש התוס' בהתחלת קושייתם וכ"ת דהתם באינה באה מ"ט והכא בבאה מ"ט מ"מ ניחוש שענ"ב

אולם עכ"ז אין להאשים להסמ"ק אלו דעתו כן כמ"ש הדיינים ולעשותו כטועה כו' כיון דהתוס' כ"כ בטעמם להדיא דאפי' תוך י' שנים בכה"ג דבאה מ"ט אוקמוה אדין מ"ר. וגדולה מזו מצינו ג"כ לבעל המאור והרמב"ן במלחמות שכתבו כן בשם השאלתות דר"א גאון דאפי' תוך י' שנים ובאה מ"ט ל"ח לענ"ב והסביר גם כן את הדבר דמאי דחשו לענ"ב היינו דריע טענתה הואיל דלא מפקדא משא"כ ביש לה טענה מעלי' אוקמו' אדינא ע"ש [אלא דחולקים עליו ע"ש] וכ"ה כוונת התוס' בתירוצם הנ"ל וא"כ למה חרה לרבינו הרא"ש כ"כ להאומרים בד' הסמ"ק וכנ"ל וצ"ע לענ"ד: יא

עוד תירצו התוס' והר"י תי' דאניסת לשלישי קאי דאמרינן תצא בלא כתובה ואי אמרה שאינו יוכ"ח נאמנת דחזי לי' דאינו ראוי לבנים כו' [והוא כסברת הרמב"ן והרא"ש שכתבתי לעיל בד' הרי"ף דטוען ברי מינה ע"ש] ודע דהתוס' סוף נדרים הביאו ג"כ תי' הנ"ל לבד וכ' מיהו קשה א"כ היכי משכחת לה נשאת לג' תצא שלא בכתובה לעולם תערים ותאמר שאינו יוכ"ח. ותירץ די"ל כגון שיש לו בנים מאשה אחרת ומתו וכי אמרה מיני' לאו כל כמינה ע"ש. והנך רואה דזה היפוך ממ"ש בתירוצם הא' הנ"ל בשיש לו בנים דאז צריכה לטענת אינו יוכ"ח ועיין לקמן בש"ע מש"ש

והנה תמוה לי בדברי הרא"ש בתשו' בדין ב' שכתב ומה שכתבת שאם תובעת גט ולא כתובה שכופין אותו להוציא וכשתובעת כתובה אין כופין דבר זה אני למד מדברי הר"י ז"ל בפ' הבא על יבמתו על ההיא היא אומרת מיני' כו' והקשה ר"י היכי מיירי אי שהתה י' שנים למה לי' אינו יורה כחץ בלאו הכי יוציא כו' ואי לא שהתה עשר שנים ניחוש שמא עיני' נתנה באחר ותי' כמה תירוצים והא' מהם. דהכא מיירי שאינה תובעת כתובה ולכך מהימנא ובנדרים מיירי בתובעת כתובה. ותירוץ זה כתב ריצב"א בתשו' א' וכתב שהוא עיקר ועשה מעשה עפי"ז. והוא דבר פלא שלא נמצא כן בתוס' הנ"ל והרא"ש בפסקיו וש"פ לתרץ קו' הנ"ל כן [כ"א במרדכי ר"ל כן בשם י"מ ודחוהו ר"י] גם באמת אי אפשר לומר כן דסוגיא דהכא ודאי איירי לענין כתובה. וסוגיא דנדרים דנו התוספת וש"פ לענין אינה מעיזה דהיינו באינה תובעת כתובה ויתבאר לקמן. וכן הרא"ש עצמו בתשו' שם בדין א' כ"כ לתרץ הקושי' שהוקשו הסוגי' אהדדי דיבמות ודנדרים בהיכא דתרווייהו קים להו ע"ש וא"כ דבריו סותרים זה את זה. והדין דהרא"ש שם בנידן דידי' הוא דין אמת לדעת התוס' וסייעתם דטוענת אין לו גבורת אנשים דא"נ בתובעת הכתיבה אבל בביאור הסוגי' א"א לומר כן כמ"ש ועוד סותר זה א"ע למ"ש בפסקיו בכתובות בפ' אעפ"י דין ל"ד על דברי הרמב"ם ורשב"ם במאוס עלי דכופין להוציא. ממ"א דנדרים דחוששין לענ"ב וכ' יש דוחין דדוקא היכא דיוצאת ונוטלת כתובה חיישינן בענ"ב ולאו דחוי' הוא דאי נתנה ע"ב אינה חוששת על מנה ומאתים שלו כי תתן עיניו בבעל ממון עכ"ד. הרי דבחשש ענ"ב אין נ"מ לענין כתובה כלל וצע"ג: י"ב

והנה אחר שבארנו בעז"ה קצת מקור מוצא הדברים נבאר עתה קצת דברי הש"ע. מ"ש הש"ע האשה שתובעת גט כו' אין שומעין לה ואם טענה שחפצה לילד כדי שיהי' לה בן שתשען עליו כו' שומעין לה. והיינו מהך עובדא דס"פ הבע"י. ונראה מדברי הש"ע וכל האחרונים שפרשו הא דנאמר שם בסוגי' לא בעי הך אתתא חוטרא לידה כו' דדווקא הואיל דטענה הכי להדי'