זרע יעקב צט

דעלמא דבדבר שא"ק אינו מתחייב לדעת הרמב"ם וכאן מועיל ונותן טעם יקרה היא מפנינים והוא על דרך שאמרנו דכל דאית הנאה לנותן גמר ומשעבד נפשיה הכא נמי כיון דהת"ח שהוא עוסק בתורה יש לו פירות ממנה בעוה"ז וזוכים שניהם באילו הפירות וע"י האי טובת הנאה משעבד הבעה"ב לזונו ולפרנסו וגם הת"ח משעבד עצמו ליתן לו מחלקו המגיע לו לעוה"ב שהם החפצים שלא ישוו בעוה"ז

ועוד אורך ימים בימינה וגו' לרמוז החילוק אחר שיש דכשהדבר שעומדים בו הוא קצוב מתחייב אפי' בדבר שא"ק וזהו דקאמר אורך ימים בימינה ר"ל שיש לו ש"י עולמות שהוא חיים נצחיים אפילו שאינו יודע מעלתו אשר השיג מתחייב לתת לו מחלקו לבעה"מ ובזה זוכה ובשמאלה עושר וכבוד כדי שיתחייב הבעה"מ לפרנס ולזון לת"ח דאגב דקונה מקנה ובזה זוכים שניהם משכרם בעוה"ז והקרן קיימת להם לעוה"ב

ואל זה אביט רמז גדול דאדונינו דוד המע"ה אשר פתח באשרי האיש וגו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וגו' די"ל מהו הכפל כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה וגו' אבל הכונה דהוא אזיל ומפרש בשבת בעה"מ כי אף שאינו בעל תורה כי אם בתורת ה' חפצו ליהנות ת"ח מנכסיו ונפשו חפצה בתורת ה' להקים דגל התורה ויש לו חלק בתורתו של הת"ח ההוגה בה יומם ולילה והיינו דבתחילה קרי ליה תורת ה' ולבתר אמר ובתורתו לרמוז על תורתו של הת"ח המעמיד אותו ומחזיק בידו ועל שניהם פתח עליהם באשרי לומר דשקולים הם וחלק כחלק יאכלו ולפי שיקשה ע"ז דלפי הדין איך מתחייב מאחר דאין אדם מתחייב בדשא"ק לז"א והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול ר"ל דשכר עסק התורה הוא דאוכל פירותיהן בעוה"ז וכו' וזוכים שניהם בפירות וע"י טו"ה משעבדין זה את זה הבעה"מ והת"ח וזוכים זה מזה

ובזה יובן כונת המאמר במ' אבות פיו מ"ז וז"ל גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא ואומר רפאות תהי וגו' ואומר וכו' ע"כ. די"ל למה אמר לעושיה ולא אמר ללומדיה אבל לפי"ה ניחא והכונה דהמאמר מדבר במעלת התירה דכמה גדלה מעלתה דלא מבעיא למי שעושק ולומד בתורה שזוכה לחיים של העוה"ב אלא גם הבעה"ב שמחזיק ביד הת"ח ועושה שיעסוק בתורה נותן לו הת"ח חלק בחיי העוה"ב וז"ש גדולה תורה שהיא נותנת חיים ר"ל חיים נצחיים לעושיה ר"ל להמחזיק שעושה לת"ח שיעסוק בתורה. ולפי שיקשה ע"ז דאיך הת"ח מתחייב בדשא"ק וגם הבעה"ב איך קינה דשא"ק לז"א בעוה"ז ובעוה"ב וכיון דשכרו התורה הוא שאוכל פירותיהם בעוה"ז וזוכים שניהם בהאי טו"ה משתעבד הת"ח לתת לו מחלקו המגיע לו לעוה"ב שנאמר כי חיים הם וגו' וכעזה"ד שאר הפסוקים שהביא לראיה דיש שכר בעולם הזה ובעוה"ב. ודו"ק

ועפי"ז נלע"ד לפרש מקרא שכתוב בקהלת סי' ד' וכ"ת טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם די"ל מה בא שלמה הע"ה בחכמתו ללמדינו דמי לא ידע בכל אלה דטובים השנים מן האחד אבל עפי"ה ניחא והכוונה דשהע"ה מדבר בשבח הת"ח עם המחזיק וכמו שכן ראיתי בילקוט שפירשו אותו עד"ז וז"ל ד"א טובים הב' שהם עוסקים בתורה ובפרקמטיא מאחד שעוסק בה בפני עצמו עכ"ל

ונקדים עוד מ"ש הרב הקדוש מוהרח"ו ז"ל בשערי קדושה ע"פ כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר וז"ל דע לך כי קודם שהולכת הנשמה לאותו הדרך הנק' ארח חיים בתחלתו הוא חושך עד מהלך ג' ימים ומשם ואילך כלו אור שנא' ואורח צדיקים כאור נוגה וגו' וצריך האדם להכין לו נר אחד וישים בנר ההוא שמן ופתילה ואור כדי להאיר במקום החושך של ג' ימים ואל ב' בחי' אלו אמר שהע"ה כי נר מצוה ותורה אור והוא כי נר נקרא בחי' הכלי והשמן והפתילה וזה נעשה ע"י קיום המצות וע"כ נק' נר כי הנה המצות הם רמ"ח מ"ע ובכללות הרמ"ח מ"ע וכללות המל"ת הם בגי' נ"ר וזהו כי נ"ר מצוה ועדיין כל אלו הנרות הם בלא אור ואח"כ ע"י עסק התורה לשמה תדליק לו את הנר וימשיך בו את האור וז"ש ותורה אור ע"כ

נמצא דאם אדם אחד אפי' אם קיים כל התרי"ג מצות ואין בו אור תורה לא מהנייא ליה כלום כדי שיוכל למצוא דרך לילך לעוה"ב דמה שעושים לו הוא תרי"ג נרות של כסף עם שמן ופתילה אבל בלא אור כי התורה הוא האור וכן אם אדם א' יש בו אור תורה דוקא בלא מצות לא מהנייא ליה