זרע יעקב צח

דבשא"ק גם את השישי לדעת מוהרשד"ם שד"ם ז"ל ומוהרא"ש ז"ל דכיון שהדבר שעומדים הוא קצוב אפי' שהדבר שמתחייב אינו קצוב שפיר מתחייב הכא נמי כיון דכל צדיק וצדיק יש לו ש"י עולמות כמ"ש להנחיל אוהבי י"ש א"כ אפי' כי הצדיק איני יודע מעלת השגתו אשר תשיג כיון די"ש לו חלק העולמות אפי' אינו יודע מאשר השג תשיג שפיר מתחייב לתת לו חלק בראש ואגב דקונה מקנה ומתחייב בחיוב המזונות אפי' דהוי דבשא"ק

ומעתה עלי בא"ר כונת המאמר הנצב פתח השער וז"ש עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעה"מ אצל בני תורה וחלק כחלק יאכלו וא"ת איך נתחייבו הבעה"מ בחיוב המזונות בעוה"ז והת"ח לעוה"ב מאחר דשניהם נתחייבו בדשא"ק ועל זה קאמר ואית לן תלת קריי"ן לרמוז התלת חילו' שכתבנו וכל קרא וקרא בא לרמוז חילוק אחד

ויצא הראשון כי בצל החכמה כלומר כשהת"ח התחיל לקרות בתורה הוא זוכה בצל הכסף ר"ל לאכול מפרותיה בעוה"ז ובהאי עו"ה זוכים זה מזה זה נותן שכרו של תורה וזה נותן לו מזונותיו להת"ח ועל זה חייובא רמייא עלייהו ע"י טובת הנאה שיש להם זה מזה וכדעת מוהרש"ח ז"ל שכתב דכשיש טובת הנאה משתעבד אפי' בדשא"ק וקאמר עוד ויתרון דעת החכמה וכו' ר"ל שהתורה יש לה יתיר נפיש כי מלבד הפירות שאוכל בעולם הזה יש לו הקרן קיימת לו לעוה"ב ותחייה את בעליה לחיים נצחיים בההוא עלמא וחלק כחלק יאכלו מכל טובה צפון לצדיקים

ופסוק השני בא לרמ"ז הרומ"ז כי אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דאינו מתחייב בדשא"ק אינו אלא לגבי הדיוט אבל להקדש או לעניים אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ומתחייב וכיון דהת"ח דינו כקדש וכמ"ש משם הזוהר מה שבת קדש וכו' וז"ש אשרי אנוש יעשה זאת ר"ל אשרי אנוש שהוא בע ה"מ יעשה שהוא זן ופרנס להת"ח שיקיים זאת שהוא התורה וכן אדם שהוא הת"ח מחזיק בה בתורה ועל ידי זה זוכים שניהם לשכר משלם בין הת"ח ובין הבעה"מ מדין שהוא קדש ובהקדש חל החיוב ולזה אמר שומר שבת שהת"ח דינו כשבת מה שבת קדש אף ת"ח קדש ואגב דקונה מקנה וחלק כחלק יאכלו

ובא הכתוב השלישי ואמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר שם רמ"ז החי' הג' שחילק מוהרשד"ם ז"ל דכיון שהדבר שעומדים בו הוא ד"ק אפי' שהדבר שמתחייב א"ק שפיר מתחייב הכא נמי כיון דכל צדיק וצדיק יש לו ש"י עולמות אפי' שהצדיק אינו יודע מעלת השגתו כיון דיש לו חלק העולמות קצובים שפיר מתחייב לתת לו חלק בראש לעוה"ב וז"ש עץ חיים היא וכו' הכונה לומר דרך רמז כ"ב תיבות ע"ץ חיי"ם גי' ש"י לזה ע"ץ במילוי עי"ן צדי' בגי' עולה רל"ד וחיי"ם עולה גי' ס"ח הרי שניהם עולה ש"ב וששה אותיות שיש בע"ץ ח'י'י"ם' ושני התיבות עצמם ס"ה עולה ש"י ור"ל כי ש"י עולמות מחיים נצחיים היא בההוא עלמא בארץ החיים למחזיקים בה למי שעוסק בתור' וכיון שהוא קצוב שפיר מתחייב הת"ח ולז"א ותומכיה שהוא בעה"מ מאושר ישר דרכו לזכות בחלק הת"ח וחלק כחלק יאכלו. ודו"ק

ובזה הבא נבא להבין כונת הכתובים במשלי סי' ג' וכ"ת אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה כי טוב סחרה מסחר כסף ומתרון תבואתה. יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. והכתובים אלו הם משוללי הבנה חדא במ"ש אשרי אדם מצא חכמה דהוא כפול ומכופל דאחר שהגיד אשרי אדם וגו' למה חזר והגיד ואדם יפק תבונה. ועוד כי מה בא ללמדנו כי טוב סחרה מסחר כסף ומי לא ידע בכל אלה ועוד מה קשר יש כאן להודיע' יקרה היא מפנינים ודרשו רז"ל דהתורה לא דמי לפנינים עצמם דהיום עומדים באדם אחד ומחר באדם אחר אלא התורה היא יותר יקרה שמפירותיו אוכל בעוה"ז וכל חפציך לא ישוו בה לעוה"ב שהקרן קיימת לו לעוה"ב. ועוד במ"ש אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ופי' המפרשים אורך ימים שהוא לעוה"ב שהוא ימין והוא חיים נצחיים ובשמאל עושר וכבוד שזוכה גם בעוה"ז לעושר וכבוד ופירושם צריך ביאור

אמנם עפי"ה הנה נכון והכונה דהכתובים הללו הם המדברים על הת"ח ועל המחזיק והכי קאמר אשרי אדם מצא חכמה דהיינו כלפי הת"ח דאיהו גופיה צו"מ ומושך עצמו ואחר עמו ואשרי אדם יפיק תבונה דהיינו כלפי המחזיק דאגב שהוא זן ומפרנס אותו הוא יפיק תבונה יום ליום ומחדש בטובו תבונה לעולם ופתח עליהם הכתוב באשרי לומר דשניהם שקולים הם ויבאו שניהם וחלק כחלק יאכלו. וא"ת אעיקרא דהכא איך נתחייבו הבעה"ב לזון אותה ואיך הת"ח יכול להקנות לו משכרו לעוה"ב דלפי הדין אין אדם מתחייב בדבר שא"ק לזה קאמר כי טוב סחרה מסחר כסף ר"ל שזאת הסחורה אינה כשאר הסחורות