זרע יעקב צז

שלא בשעת קידושין התם שאני שהי' בשעת נישואין כלומר בין קידושין לנשואין ומפני שאינו בשעת קידושין אינו מת' בלא קנין ומפני שהוא בשעת נישואין מהני קנין וז"ש שהדבר דומה לדברים הנקנין באמירה כלומר אילו היה בשעת קידושין היה נקנה באמירה לבד בלא קנין ומפני שהוא בשעת נישואין דומה קצת לבשעת קידושין ומהני קנין עכ"ל יע"ש. ומדבחר מר"ן ז"ל דרך זו כדי לישבו ולא יישבו באופן שיישבנו נראה דלא ס"ל הכי

אי לזאת אפשר לומר דדעת מר"ן ז"ל קאי כדעת מוהרב"ל מפדאוה סי' ע' ומוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' קי"ח דס"ל דלא חשיב טובת הנאה מה שנשאת אשה לאיש כיון דקי"ל יותר מה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה לינשא א"כ מאן נימא לן דהאשה עושה טובה לאיש ולא האיש לאשה. וא"כ אפי' לדעת מר"ן ז"ל לא תיקשי דיכולים אנו לומר דס"ל דהיכא דאיכא טו"ה אגב זוזא גמר ומשעבד והכא גבי אשה שאני דלא מקרי טו"ה כדי להשתעבד בו ולזה בחר לו שטה אחרת

ומ"ש עוד דערב יוכיח שהלוהו זה על אומנתו ואפי"ה כתב רבינו דערב בדשא"ק פטור גם זה נלע"ד דאינו מן הקוש"י והוא דטובת הנאה דערב לא מקרי ממון כדי שיחשב בממון לומר דאגב זוזי גמר ומשעבד נפשיה דהא טו"ה דערב הוא דיוצא שמו בעיר דאיש נאמן הוא כמ"ש בגמרא מיגו דהימני גמר ומשעבד נפשיה ולאו טו"ה ממון איקרי זה ובזה אין מקום להקשות על מוהרש"ח ז"ל דהאי דקאמר מוהרש"ח ז"ל דמשעבד הוא דיהיב זוזי ואגב אונסא דזוזא גמר ומשעבד אבל טו"ה דאין בה ממון לא מקרי טובת הנאה כדי להשתעבד בו ולפי"ז נלע"ד דהחילוק הוא כפתור ופרח

עוד נקדים מ"ש הרמב"ם ז"ל בפכ"ב מה' מכירה הט"ו וז"ל דין ההקדש ודין העניים ודין הנדרים אינן כדין ההדיוט בקנייתו שאילו אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש לב"ה או יהיה אסור עלי או אתננו לצדקה אעפ"י שאינו מתקדש לפי שאינו בעולם הרי זה חייב לקיים דברו שנאמר ככל היוצא מפיו יעשה. ויש גאונים שחולקים על דבר זה ואומרים שאין העניים זוכים אלא בדברים שההדיוט קונה בהם וכו' ואין דעתו נוטה לדברים אלו וכו' יע"ש. וכן פסק הטו"ר בח"מ סי' רי"ב יע"ש

איך שיהי' המורם מכל האמור דלדעת הרמב"ם ז"ל אין אדם מתחייב בדש"ק אפי' קנו מיניה והחולקים עליו ס"ל דבקנין מתחייב. וג' חילוקים בדבר להתחייב בו לדעת הרמב"ם ז"ל האחד לדעת מוהרשד"ם ז"ל וכיון שהדבר שעומדים עליו יש קצבה אע"ג שהדבר שמתחייב בו אין לו קצבה שאינו יודע במה יתחייב דבר שיש בו קצבה מיקרי. החילוק ב' הוא לדעת מוהר"ש חיון ז"ל והרפ"מ ז"ל דס"ל דע"כ לא קאמר הר"מ ז"ל דאין אדם מתחייב בדשא"ק אלא במתחייב בלא כסף ובלא מחיר אבל אם יש לו טו"ה אגב זוזי גמר ומשעבד נפשיה. החילוק הג' הוא דעת הרמב"ם ז"ל עצמו שפ' דבהקדש ועניים ונדרים אינן כדין הדיוט

ואחרי הודיע אלהים לנו את כל זאת לא נפלאת היא ולא רחוקה החקירה אשר יש לחקור בענין זה דכיון דשכר עולם הבא הוא דבר שא"ק וכמש"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך א"כ התנאי שעושה בעל המצות פעם הת"ת שיהא עוסק בתורה ולא ימיש מתוך האהל אהלה של תורה ובעה"מ ספוק"י מספק'א ליה כל מזונותיו לפי כבודו כמו שהיו עושים יששכר וזבולון לפי הדין איך בעה"מ מתחייב כיון דמזונות לא קייצי לפי דעת הרמב"ם ז"ל. וגם הח"ת איך יכול להקנות לבעה"מ שכר עולם הבא כיון דשכר עוה"ב ג"כ הוא שכר שאין בו קץ ותכלית

אמנם עפ"י החילוקים אשר כתבנו אשכחנא לה פטר'י והוא דלדעת מוהרש"ח והפ"מ ז"ל שכתבו דבשיש לו טובת הנאה להמתחייב משתעבד אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל א"כ הכא נמי כיון דהתורה הוא אחד מהדברים שפירותיו אוכל בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא א"כ כשהת"ח מתחיל להתעסק בתורה הוא זיכה בשכר פירות בעוה"ז ובהאי שכר פירות זוכה ג"כ הבעה"ב המחזיק בעוה"ז ועי"ז מתחייב בההיא הנאה לזון לת"ת והת"ח ג"כ בההוא הנאה שזן את בתו מתחייב לתת לו משכרו המזומן לו לעוה"ב גם את הב' לדעת הר"מ ז"ל עצמו שפ' דלהקדש או לעניים ממירתו לגבוה וכו' ומתחיי' בין בדשא"ק ובין בדשל"ב וכיון שת"ח דינו כקדש כמ"ש בזוה"ק פ' צי וז"ל ת"ח בנוי דמלכא איתקריאו שבתות וי"ט וכל מאי דעביד ב"ן לשבתות אית לון למעבד לת"ח וכו' מה שבת קודש אף אינון דבי רב קדש איקרון חל החיוב אף שהוא דשא"ק וכתב מוהרש"ח ז"ל הביאו מר"ן החבי"ב ז"ל דאם הקונה קנה דבשא"ק אגב דקונה מקנה והביאו פני האדמה ס' שמות ועין לה' נאות יעקב בדס"א ע"א וע"ש וה"נ דכוותא אגב דקונה המחזיק בשכר העוה"ב מקני ומחחייב בחיוב המזונות אף דהוי