זרע יעקב ט

ת"ל באחד שערך ומנין שעניי א"י קודמין לעניי חו"ל ת"ל בארצך ומנין שאף חו"ל כן ת"ל אשר ה' אלהיך נותן לך ע"כ

וי"ל במה שסיים ומנין שאף ת"ל ת"ל אשר ה' וגו' דמהיכא תיתי שמצות הצדקה לא תהיה נוהגת בח"ל שהרי אינה מצוה התלוייה בארץ אלא חובת הגוף היא. ותו ק"ל טובא דמאחר שכבר אמר בתחילה ומנין שעניי א"י קודמין לעניי ח"ל ת"ל בארצך ממילא נשמע שבח"ל ג"כ יש חיוב צדקה ולמה חזר ואמר ומנין שאפי' ח"ל כן. ועוד צריך לדעת במה שמוציא מתיבת באחד שערך שעניי עירו קודמין וכו' דהיכן רמיזא הא דפשט הכתוב כולו משמע דמיירי כלפי ירוש' וא"י דהייני שעריך בארצך ולפי זאת הדרשה אתייא אפי' לגבי ח"ל

ולע"ד נראה לפרש דרך דרש דהכל מיירי כלפי ירוש' וא"י ונקדים ר"ש עוד בספרי בסדר זה בפ' מעשר עני דקתני התם והנחת בשעריך מלמד שאין מוציאין אותו מן הארץ לח"ל. אמרו משפחת בית נבלטה היתה בירוש' ונתנו להם ת"ר ככרי זהב ולא רצו להוציאם חוץ לירוש' ע"כ

וראיתי להרב ספרי דבי רב ז"ל שכתב שם וז"ל דהכי תנינן בתוס' פ"ד דפאה ומשמע התם שכל זה ממעשר עני הוה שיוויו ת"ר ככרי זהב ולכך לא רצו להוציאם חוץ מירוש' דהוו דרשי בשעריך בשעריך ב"פ אחד כאן וא' בפ' כי תבא לרבות ירוש' ולכך נתנו הכל לזו המשפחה שהיו עניים והיו מבני בניו של ארונה היבוסי. ואמנם שם בחס"ד כתבתי דלא ידענא היכי מובן בשעריך לרבות ירוש' אדרבא בכ"מ דכתיב בשערך היינו בכל ערי ישראל וכו' ע"כ

ואני מוסיף על התימא דדברי הספרי סתרי אהדדי דכאן משמע דמתיבת בשעריך מרבינן ירוש' ואלו הספרי עצמו בפ' כי תצא ע"פ לא תסגיר עבד אל אדוניו וגו' באחת שעריך דרשו בא' שעריך ולא בירוש' הרי דמתיבת שעריך אדרבא ממעטינן ירוש'. והרב ספד"ר פי' שם דמתיבת שעריך ממעטי' ירוש' שלא נתחלקה לשבטים לא קרינן בה שעריך ע"כ. ומהתימא על הרב ז"ל איך לא הקשה כן על הספרי דעד דמקשה דאדרבא בכ"מ דכתיב בשעריך היינו בכל ערי ישראל עדיפא מינה הי"ל להקשות דהספרי עצמו בפ' כי תצא ממעט מתיבת בשעריך ירוש' וכמ"ש

והרב ז"ל תי' דכיון דאיכא הכא תרי בשעריך כנ"ז הוי ע"ד אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ה"נ אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבית ומרבי' מבשעריך ירוש' דאין מוציאים אפי' לא"י וכו' ומ"מ אנן לא קי"ל הכי אלא דוקא בח"ל הוא דאין מוציאין אבל מירוש' לשאר ערי ישראל מוציאין וכ"פ הרמב"ם ז"ל ע"כ

הרי מהכא דהגם דאמרי' בכ"מ דתיבת בשעריך הוא למעוטי ירוש' היכא דאית לן תרי שעריך אינו אלא לרבות ירוש' ולמדנו עוד מהכא לדעת הספרי דיש מעלה יתירה לירוש' על שאר א"י בענין מעשר עני דאין מוציאין אותו מירוש' אפי' לשאר. ערי ישראל. וכמו שמצינו מעלה אחרת דיש לירוש' יותר על שאר א"י במצוות ישיבת הארץ כדאמרי' בסו' כתובות הכל מעלין לא"י וכו' הכל מעלין לירוש' וכו' כידוע

מעתה נבא לכוונת הספרי דיתכן לומר דהספרי אזיל לשיטתיה למ"ש במצוות מעשר עני דשמע' יתירה לירושלים על שער א"י דאין מוציאין מעשר מירושלם לא"י וגם דמרבינן מבשעריך יתירה ירושלם וה"נ אית לן הכא בהאי קרא דמצות צדקה תרי ריבויי אחד בשעריך וב' בארצך דהוו כמו תרי בשעריך דמה לי שעריך ומה לי בארצך דמאי דמפקינן מתיבת שעריך ירוש' הייני טעמא מפני שלא נתחלקה ירושלם לשבטים ומזה הטעם ג"כ אינו ראוי לקרותו ארצך וא"כ הכא נמי שעריך האמור כאן הוא לרבות ומפני שאין סברא לומר הכא שבעיקר דין הצדקה מיירי משום הכי לא מרבינן אלא דין הקדימה

וז"ש כי יהיה בך אביון מניין שעניי עירך דהיינו ירושלם קודמין לעניי עיר אחרת דהיינו של שאר ערי ישראל ת"ל באחד שעריך דהיינו אחד המיוחד שבשעריך ואיזו היא עיר המיוחד שבשעריך הוי אומר זו ירושלם וחשיב ואזיל החשוב חשוב קודם ולכך הקדים ירושלם שהוא חשוב יותר מא"י וכמתניתין דכתובות דתני הכל מעלין לירושלם דהיינו אפי' מא"י כנודע. ואח"כ נתן מעלה בקדימה לעניי א"י מעניי ח"ל דיש מעלה לעניי א"י מעניי ח"ל וכמ"ש במתניתין הכל מעלין לא"י ולז"א ומניין שעניי א"י קודמין לעניי ח"ל ת"ל בארצך דהיינו א"י דסתם ארץ היא א"י

ואח"כ אמר ומניין שאף ח"ל כן הכונה משום דהי' ס"ד לומר דהא דאמרי' דעניי ירושלם קודמי' לעניי א"י ועניי א"י קודמין לעניי ח"ל ה"ד כשיושבים במקומם בא"י דאז יש להם מעלה יתירה על בני ח"ל שמקיימים כמה מצות התלויות בארץ וגם דתפילתם ועבודתם הם עבודה תמה כנודע וגם דהדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה אבל כשיוצאים לח"ל הגם דדעתם לחזור נימא דאין להם דין קדימה דהרי כל