זרע יעקב ח

מזונותיו של אדם דכל השנה ליכא תוס' זולתי מדבר הצדקה דבא לאדם תוספת בעבורו

עוד כתב שם הטו"ר אח"ז וז"ל אמרו חכמים בכל דבר אסור לנסות את ה' חוץ מדבר הצדקה כדכתיב ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות. אלא דמרן הב"י ז"ל כתב דמהגמ' משמע דבמעשר דוקא הוא דשרי לנסויי אבל בצדקה לא

וז"ש ר' אמי. אם רואה אדם פי' אעפ"י שאדם יראה לעינים קצבת מזונותיו מועטים אל יאמר מאחר שכן הדבר לא אעשה מהם צדקה שמא אמות ברעב אלא אהיה קופץ על יד אל תאמר כן אלא אדרבא אי בעית עשה מהם צדקה ועי"כ איכא ריוח ביתא דאע"ג דאי בעי מצי מיפטר נפשיה מ"מ עצה טובה קמ"ל דיעשה מהם צדקה כדי שיוסיף לו כהנה רבות ואתי לאשמועינן דלא כדעת מרנא הב"י דס"ל דדוקא במעשר הוא דמותר לנסות אבל לא בצדקה אלא כדעת הטו"ר דס"ל דאף בצדקה מותר לנסות לשי"ת וע"כ אמר יעשה מהם צדקה להורות דשרי לנסויי במזונותיו מצומצמים כדי שיתרבו. והשתא א"ש מ"ש וכ"ש כשהם מרובים דלא תימא ע"כ לא הותר לנסויי אלא בהיכא דמזונותיו הם מצומצמים לרווחא בעלמא אבל במרובים הו"א דאסור לנסות דהרי יש לו רב להכי אתא למימר דקרא אתא לחת היתר דאף במרובים הותר הנסייון כמש"ה וכן רבים וכו'

ומעתה תו ליכא לאקשויי לרבינו סעדיא מדרבי אמי דהא אמרי' דהא דר' אמי לאו דמדינא הוא אלא דעצה טובה קמ"ל כדי שירבה כבוד ביתו וכדאמרן דאי בעי לנסויי שפיר דמי וההיא דר' סעדיא הנז' מיירי מדינא דחיובא לית ליה אמנם אי בעי ודאי מצי עביד אלא דמדינא לא מחייב קאמר וההיא דר' אמי עצה טובה קמ"ל

עוד אפשר לפרש דההיא דרבינו סעדיא מיירי בדאיכא סכנת נפשות בתתו לו וליכא לאקשויי כדמקשינן מעיקרא דהיא גמר' ערוכה בהדיא וכדר"ע דאמר הכי ומאי קמ"ל רבינו סעדיא משום דאיכא למימר דע"כ לא קאמר ר"ע אלא היכא דנמצאו במדבר דאם יתן הלה את שלו נמצא אינו מגיע לישוב דהרי אין מרחם להחיות את נפשו אמנם היכא דקיימי בישוב אימא אע"ג דבתחו לו איכא סכנה לו אפי"ה יחן לו דהרי מצי לתקוני ליה נפשיה בהיותו חוזר על הפתחים דהא איכא מרחמים להכי קאמר רבי' סעדיא ז"ל דאינו כן אלא אף בישוב לא מיחייב עד שהיה לו כדי פרנ' כי מי יודע אם ימצא מרחמים אם לאו

ולזה מייתי שפיר ראיה מן הצרפית דהרי בישוב היתה ויכולה לבקש מרחמים מאשר תמצא דאע"ג דשנת רעבון היה מ"מ לא יבצר נפש היפה מישראל שלא ירחם עליה שהרי היא לבדה היתה עניה אשר אין לה כ"א מעט קמח ושמן דאילו אחרים שכיח גבייהו טובא וכמ"ש המפרשים אקרא דחי ה' אם יש מעוג עי"ש ואפי"ה עינינו הרואות דהודה אליהו לדבריה הרי דאין חילוק בין מדבר לישוב אחת דתו

אשר עפ"י דרך זה אפשר לפרש בדרך רמז מקרא שכ' בסדר היום כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך לא תאמץ את לבבך וגו' כי פתוח תפתח את ידך לו וגו' נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידיך. והכוונה דבא לרמוז הא דר' אמי דאם רואה אדם מזונותיו מצומצמים דלא תימא מאחר דמזונות בני ביתו מצומצמים נינהו לא אעשה מהם צדקה שבזה אהיה גורם רעה לעצמי

לז"א כי יהיה בך אביון דהיינו בעצמך כגון שמזונותיך מצומצמים חאחד אחיך דהיינו העני ואתה שוה לו והוא כאחד לא תאמץ את לבבך וגו' ויהיב טעמא וקאמר נתון תתן לו ואל ירע לבבך וגו' באומרך הלואי אעמוד בשלי כי אדרבא בגלל הדבר הזה יברכך ה' באותו המועט דאמרי' יעשה מהם צדקה ויתרבו

אמנם הני קראי בודאי צריכים ביאור דאיכא למידק בהם טובא תחילה צריך לדעת במ"ש כי יהיה בך אביון וגו' באחד שעריך בארצך דמהו הכפל בא' שעריך בארצך ועוד דאטו בא"י לחוד צריך לעשות צדקה דקאמר בארצך המורה על א"י ואם נפשך לומר דבארצך קאי למושב עירו איכא לאקשויי דאעיקרא בארצך למאי איצט' וסתמא הול"ל. ותו מ"ש לא תאמץ את לבבך וגו' דנראים כדברי תימא דמהיכא תיסק אדעתין שיר"עה בעיני האדם להטיב לאחרים. ועוד במ"ש מאחיך האביון זה שנית. לכאורה נראה כדברי מותר מאחר שכבר אמר כי יהיה בך אביון מאחד אחיך מלתא דפשיטא היא דלא תקפוץ ולא תאמץ עליה דידיה קאי ומאי מאחיך דקאמר. ותו מהו כי פתוח תפתח את ידך לו תיבת לו מיותר והול"ל פתות וגו' ולא לו

והנה טרם בואי לפרש כונת הפסוקים צריך להביא מה שדרשו בספרי ע"פ זה וז"ל כי יהיה בך אביון וגו' מנין שעניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת