זרע יעקב י

אלו המעלות ליתנהו וחשיב כא' מבני ח"ל ולזה בא לומר ומניין שאף ח"ל כן ר"ל אפילו בהיותם חוצה לארץ כן הדין שוה ת"ל אשר ה' אלהיך נותן לך דזה אינו מוסב על בארצך אלא על הנתינה שניתן לך הקב"ה וממילא נשמע דדין זה נוהג אף בח"ל שהרי תלוי בנתינה שנותן לך הקב"ה והנתינה הוא בכל מקום אף בח"ל וה"ט דמאחר דסוף סוף דעתם הוא לחזור לא"י חשיב כאלו דרים שם וראיה מיו"ט כנודע

ואל תשיבני דכפי זאת הדרשה שדרשנו דמ"ש עניי עירך ועניי עיר אחרת דמיירי בירושלם וא"י א"כ מהיכן ילפי' דין זה דעניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין ודין זה פסקוהו הפוסקים הטו"ר והש"ע יע"ש דלזה י"ל דמקום יש בראש להוציא דין זה והיינו ממאי דאמרי' במציעא דע"א תני רב יוסף אם כסף תלוה את עמי עמי ונכרי עמי קודם עני ועשיר עני קודם ענייך ועניי עירך ענייך קודמין עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין ע"כ הרי בהדייא לענין הלואה דעניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת וא"כ ה"ה ג"כ לענין הצדקה דעניי עירו קודמין וכו'

וחזי הוית להרב ספרי דבי רב ז"ל שכתב ע"ד הספרי אלו וז"ל על מה שסיים הספרי ומנין שאף ח"ל כן וכו' הקשה דאע"ג דתנא לעיל מבארצף יושבי א"י קודמין וכו' וא"כ ממילא ש"מ שגם לשל ח"ל איכא נתינה אלא דשל א"י קודם וא"כ לכאורה תיקשי הא תו למ"ל. אין זו קושיא דאי לאו הך קרא כאשר ה' אלהיך נותן לך הייתי מפרש לעיל דתיבת בארצך בא לומר דבח"ל ליכא חיובא כלל אבל השתא דרבי קרא דאפי' בח"ל בהכרח לפרש דלעיל דין קדימה קאמר ע"כ. ואהמ"ר לא ידעתי היאך היינו יכולים לפרש מתיבת בארצך דבח"ל ליכא חיובא כלל שהרי מצות הצדקה חובת הגוף היא ואינה מצוה התלויה בארץ וא"כ איך היה ס"ד לומר דבח"ל ליכא חיובא כלל. ולפי דרכינו יתיישב ג"כ זה דהכל מיירי כלפי ירושלם וא"י וכמ"ש

והנה דין זה של הספרי דעניי א"י קודמין לעניי ח"ל הביאו הבה"ג בעשין קס"ב ומר"ן בב'י ופסקו בש"ע י"ד סי' רנ"א וז"ל יושבי א"י קודמין ליושבי ח"ל יע"ש. ויש במשמע דבריו דהא דקי"ל עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת היינו ביושבי ח"ל גופא אמנם לגבי יושבי א"י אפי' יושבי ח"ל מחויבים להקדימם וקודמים אפי' לעניי עירם והגם דיש במשמע נמי אידך פי' וכמו שפירש הרב ב"ח ז"ל וז"ל ונראה דבשניהם מעיר אחרת קאמר דיושבי א"י קודם מיושבי ח"ל אבל עניי עירו בח"ל פשיטא דקודמין לעניי עיר אחרת אפי' הם מא"י וכדמשמע מדתני רב יוסף בפ' א"נ דמסתמא קתני עניי עירך דאפי' של עירך בח"ל קודמין לעניי עיר אחרת שבא"י ע"כ. מ"מ הא אמרינן דהכי נמי משתמע ואת"ל דאיני כן הדרשה תדרש

ועוד דכבר הרב מוה"ד בתשובותיו בס' יוסף אומץ סי' י"ט דחה ראית הב"ח וז"ל ואינה ראיה דהא דתני רב יוסף אקרא קאי אם כסף תלוה את עמי ושם לא יש רמז א"י אבל הספרי קאי אקרא דבאחד שעריך בארצך ואימא דיושבי א"י קדמי לעניי עירו. והכי חזינא לה' ש"ך ז"ל דאפיקיה בלשון משמע. ומוהרש"ך ז"ל סי' ל"ה אמרה בלשון אפשר ויד הדוחה נטויה לקול תתו עכ"ל יע"ש

ומעתה נבוא לכוונת הפסוקים והוא כי יהיה בך אביון באחד שעריך דהיינו בארצך בארעא דישראל לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מלתת לו מסיבת אחיך האביון היושב בקרבך עמך בההיא דדרשי' באם כסף תלוה וגו' עמך דהיינו עניי עירך כי תאמר בלבבך עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין זהו מאחיך האביון אל תאמר כן כי אם פתוח תפתח את ידך לו דהיינו לזה שבארצך האמור והעבט תעביטנו וגו' דלגבי א"י לא איתמר הא דעניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין דלא קי"ל כהרב ב"ח בזה כמדובר

עוד אפשר לפרש כונת הפסוקים. עפ"י מה דראיתי להרב ספרי דבי רב ז"ל שכתב וז"ל וכתב הש"ך בשם הב"ח דמשמע אפי' עיר אחרת של א"י כלו' ואפי' הוא בחו"ל עניי עירו קודמין לעניי א"י ונראין דבריהם ז"ל דוקא בגלות הזה כי בעוה"ר אנו פזורין בין העמים בע"כ חבל בזמן הראשון אם היו קהל ישראל שרצו להתיישב בח"ל מנפשם ויש ביניהם עניים בעיר ההיא מסתברא דעניי א"י קודמין כי הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה וכו' יע"ש

ולכאורה דבריו צריכים ביאור דמשמע מדבריו דס"ל דמ"ש בגמ' כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה לא נאמר כ"א בזמן הראשון דהיינו קודם החורבן אבל עכשיו שאנו בגלוח לא נאמר זה והוא תימא דמפשט המאמר נראה דלעולם קאמר ואפי' בזמן הזה שאנו בגלות שהרי דבריהם אלו נאמרו