זרע יעקב פח

עוד תמה הרב הנז' על מוהר"י אדרב"י ז"ל דבסי' ע"ג נר' דס"ל דבמחייב עצמו בדשא"ק דלדעת הרמב"ם לא חל דכיון דכל הפוסקים חלוקים עליו אין לו רשות לומר קי"ל כהר"ם ורבותיו וכיון דאשילי רברבי ס"ל דמחייבי אין לזוז מדבריהם ע"כ. והק' עליו דאיך כתב דאינו יכול לומר המוחזק קי"ל כהר"ם ורבותיו שהיו כל חכמי ישראל חלוקים עליהם דהרי אין הולכים בממון אחר הרוב. ודחק הרב ז"ל ונכנס להציל אותו מהדין ערעורא דכיון דנדונו איירי במי שהרשה את ראובן לפדות קרובו מהשביה בכל ממון שיהי' ושמעון נתחייב בתשלומיו הו"ל כאומר תן לו ואני פורע דמתחייב מדין ערב ובערבות אין אומרים קי"ל כמשפט כתיב

אלא דאח"כ ראה להרב המאסף בסי' ס' הגהט"ו אות ל' תהי על הרב מוהרי"א ז"ל הנז' מדידיה אדידיה מסי' ע"ג ור"ך לסי' קפ"ח דבסי' ע"ג ור"ך העלה דלא מצי המוחזק לומר קי"ל כהרמב"ם ואילו בסי' קפ"ח כתב דאע"ג דחלוקים על הרמב"ם מצי אמר קי"ל כוותייהו לאוקומיה אחזקתיה יע"ש. ורואה אני דבההיא דסי' ר"ך לא איירי בערב ולא עוד אלא דההיא דסי' קפ"ח איירי בענין ערבות ועם כל זה העלה דמצי זכי מטעם סברת הרמב"ם ורבותיו ובאמת דבריו ל"ע שלא השוה מדותיו בזה יע"ש

ולענ"ד נראה לתרץ ולומר דלא פליגי אהדדי והוא דמ"ש בסי' ע"ג דאין אומרים קי"ל כדעת הר"מ ורבותיו אינו יחיד בסברה זו דכבר הוא מחלוקת הראשונים אי הוו הרמב"ם ורבו' כח א' או תרי כחות ובזה תלוי אי אמרי' קי"ל כהר"מ ורבו' או לא וכמ"ש מרן החבי"ב בסי' כ"ה אות נ"ו וז"ל הר"מ ורבותיו אפשר דאינם אלא כח א' מוהר"י הלוי ז"ל סי' נ"ב ובסי' נ"ג כתב שזהו דעת מוהר"י אדרבי ז"ל וחד דעימה בסי' פ"ג ע"כ. הרי בהדיא שכתב דמ"ש בסי' פ"ג דאין אומרים קי"ל כהר"מ ורבותיו א משום דס"ל דנחשבים כח א' ועל מאי דפליג דידיה אדידיה אין כאן קושיא כלל ומ"ש בסי' קפ"ח דקדק בדבריו וכתב וז"ל דיכול לומר הר"ש קי"ל כהר"מ ורבותיו להחזיק במה שבידו לאוקומי ממונא אחזקתיה ע"כ דלא היה לו להאריך כ"כ אלא היה לו לומר דיכול לומר קי"ל וכו' אלא שם רמז דס"ל כדעת מוהרשד"ם ז"ל בשם מוהריק"ו ז"ל הביאו מרן החבי"ב בסי' הנז' אות ע"ז וז"ל הא דאמרי' דאין לומר קי"ל כפ' היחיד ואפי' תפס מפקינן מיניה היינו כשלא היה מוחזק מעיקרא אבל אם היה מוחזק מעיקרא אפי' כסברת יחיד מומחה לא מפקינן מיניה ע"כ יע"ש. וזהו ממש סברת מוהרי"א ז"ל דהן אמת דלא אמרי' קי"ל כס' הרמב"ם כיון דסברא יחידית היא אבל הכא דהר"ש נמצא מוחזק מעיקרא להחזיק במה שבידו יכול לומר קי"ל כהר"מ אפי' שהוא יחיד בדבר זה. זה נראה פשוט להליץ בעד פיהרי"א ז"ל

עוד ראיתי להרב הנז"ל שרצה לעשות סניף אחר והביא ראיה מתשו' מוהרשד"ם בסי' ד"ל שכתב דהיכא דא"ל לחבריה תן כל הצורך לפ' ואני אפרע לך אפי' לא נתן קצבה לדבר משתעבד אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דכיון דתלה הדבר בלוקח וזה קבל דבריו הוי כאלו קצץ דמים. ואח"כ הקשה עליו דהיאך ייחס זה לדעת הרמב"ם כל עיקר כיון דהר"מ דעת שפתיו ברור מיללו דהערב בדבר שא"ק מגנא שוייא אלמא בפירושא קאמר דאע"ג דתלה הדבר בלוה שיקח מה שירצה וזה קבל דבריו לא משתעבד והצריכה עיון יעו"ש

אהמ"ר תם אני לא אדע שכו"ל דגברא רבא קא חזינא ותיובתא לא חזינא דמה שייכות יש לנדון מוהרשד"ם לדין ערב כאוכלא לדנא דהא נדון מוהרשד"ם ז"ל הוא במי ששלח שלוחו לקושטא בכתב חתום מידו בקנין ושבועה שיתן שמעון העומד בקושטא שכל מה שיצטרך שליחו למעות שיתן לו ועליו דידיה ליהדר וכן עשה שמעון שנתן לו כל הצורך ועתה טוען המשלח שנתחייב בדשא"ק ולא נשתעבד. וע"ז הביא בתחי' דבריו לשון הרמב"ם ז"ל דאין אדם מתחייב בדשא"ק ויכול לומר קי"ל כהר"מ ורבותיו. ואח"כ נתן על פניו משו"ה נדון דידיה למ"ש הריב"ה ז"ל בסי' צ"א לבע"ה שלא נתן קצבה לחנוני כמה יתן לפועלים וכו' דנוטלים מבע"ה בלא שבועה דחזקה שליח עושה שליחותו והואיל דתלה הדבר במאמר הפועלים ושמע חנוני וקבל דבריו הוי כאלו קצץ דמים וכו' ומכאן הוכיח מוהרשד"ם ז"ל דכיון דהכא א"ל לשמעון תן לו כל הצורך לשליחו ואני אפרע לך הי"ל כאלו קצץ דמים ומשתעבד

א"כ קשה דמה דמות תפרכי לו נדון הרב ז"ל לדין ערב דהא ערב עצמו הוא אסמכתא אלא דמשתעבד מיגו דמהמני' באיצטרפות מעם דבר שא"ק ודאי דלא משתעבד אבל הכא בג"ד דהשתעבד בכתב ובשבועה לומר דכל מה שיתן לשלוחו הוא יגדל פר"ע כיון דשלוחו של אדם כמותו הו"ל כאילו הוא עצמו לקח המעות ומשתעבד כדין חנוני ואפי"ה לבו נוקפו ממוהרשד"ם ז"ל כיון דשם נאמר דדין זה לא נאמר אלא