זרע יעקב פו

התפסת צררי א"כ כ"ש בבנות דישנן משים תנאי כתובה וקנו מיניה דודאי חיישינן לצררי

ולכאורה סבור הייתי לומר דמרן ז"ל קאי בשיטת הרמ"ה ז"ל הביא דבריו הרב נתיבות משפט בדקי"ח שכתב דהא דבנות ניזונית מבני חרי ולא מהני קנין לגבות ממשעבדי הייני בדקנו ממנו בשעת נישואין אבל אם קנו ממני שלא בשעת נישואין אחר שילדה טרפא ממשעבדי וכו' יעש"ב והגם שהרב נתיבות משפט הקשה עליו יע"ש וכתב שמדברי רש"י ז"ל בפ' הנושא ובפ' הנזיקין נראה שהוא חולק על סברא זו של הרמ"ה וס"ל דאף בקנו מניה שלא בשעת נישואין לא טרפי ממשעבדי וגם מדברי התוס' פ' הנישא נראה שהם חולקים על הרמ"ה וס"ל לאידך גיסא דאדרבא מטעם הקנין הוא דחיישינן לצררי טפי יע"ש מ"מ יכולין היינו לומר דמר"ן ז"ל קאי בשיטת הרמ"ה ז"ל ולהכי כתב דלוקמא בילדה והתנה וכו'

אלא דשוב אמרתי דבר וחזרתי לאחורי והוא שראיתי להטור בא"ה סי' קי"ב שהביא ס' הרמ"ה הלזו וז"ל הא דלא מהני לה קנין לגבות ממשעבדי בשקנו מיניה בשעת נישואין וכו' אבל אי קנו ממנו לאתר נישואין גבי ממשעבדי דמעידנא דקנו מיניה גמר ומשעבד נפשיה ואם איתא דאתפיס צררי איבעי ליה למינקט שטרא מיניה או למכתב תברא עליה עכ"ל. וכתב על זה מרן הב"י בב"ה וז"ל ומ"ש בשם הרמ"ה דהאידנא דקנו מיניה גמר ומשעבד נפשיה ואם איתא דאתפסת צררי איבעי ליה למינקט שטרא מינה או למיכתב תברא עליה יש לתמוה עליו דא"כ אמאי חיישינן באלמנה דילמא אתפסת צררי הל"ל אם איתא להא דאתפסת צררי הו"ל למיכתב עליה תברא עכ"ל נראה בהדיא דמרן ז"ל חולק על ס' הרמ"ה ולא סבירא ליה

וכן נראה ממה שפסק בש"ע סי' זה וז"ל אין הבנות נזונות ממשועבדים אפי' קנו ממנו ואפי' היו בשעת קנין כגון שגירשה והיו לה בנות ממני והחזירה וקנו ממנו ויש מי שאומר דה"מ בשקנו ממנו בשעת נישואין בכלל מה שקנו ממנו בתנאי כתובה אבל אם קנו ממנו לאחר נישואין על מזון הבנות נזונות אף ממשעבדי עכ"ל. וכבר ידוע שכשמר"ן ז"ל כותב בש"ע סברא א' בסתם וס' אחרת בלשון י"מ דעתו לפסוק כאותה שכתב בסתם כמ"ש מרן החבי"ב בא"ח סי' שי"ח וה' יד מלאכי בכללי הש"ע סי' טו"ב יעש"ב. הרי בהדיא דמרן ז"ל לא ס"ל כהרמ"ה וא"כ דבריו צריכים אצלי ישוב

עוד כתב הרמב"ם ז"ל בפר"ה מה' מלוה ולוה הי"ג וז"ל מי שלא פירש קצב הדבר שערב כגון שאמר לו כל מה שתתן תן לו ואני ערב או מכור לו ואני ערב או הלוהו ואני ערב יש מן הגאונים שהורו אפי' מכר לו בעשרת אלפים או הלוהו מאה אלף נשתעבד הערב בכל. ויראה לי שאין זה הערב חייב כלום שכיון שאיני יודע הדבר ששעבד עצמו בו לא סמכא דעתו ולא שעבד עצמו ודברים של טעם הם למבין עכ"ל

וכתב שם הראב"ד ז"ל וז"ל ודברים של טעם הם א"א א"כ לא ברב ולא במעט אלא כדי שהדעת מגעת לשם שהוא רגיל ואמיד נשתעבד עכ"ל

וה"ה ז"ל כתב וז"ל כבר נתבאר בפי"א מה' מכירה שדעת רבינו ורבותינו שהמתחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אעפ"י שקנו מידו אינו משתעבד ואף כאן הלך לשיטתו ואמר שהערב אינו משתעבד בדבר שא"ק וכבר כתבתי שם שיש חולקים בזה ולדבריהם נראה שאף כאן הערב משועבד בכל אפי' באלף אלפים כדעת הגאונים אלא שהר"א ז"ל חלק שם על הדין ההוא וכאן הטיל פשרה לומר לא ברב ולא במעט אלא עד כדי שהדעת מגעת וזו הפשרה אין דעתי נוחה אלא או המשתעבד בדשא"ק שעבודו חל עליו לגמרי והיה לו ליזהר או אינו חל כלל וכו' ודברי קצת הגאונים נראה עיקר עכ"ל

וראיתי להרב משנה למלך ז"ל שהקשה למוהראד"ב ז"ל וז"ל כתב הרב בעל לחם רב ס"ס ק"ע וז"ל ולענין דינא אני מסכים עמו משום דיצא ערב בדבר שאין לו קצבה ודעת הרמב"ם ורבותיו דאינו מועיל וכו' וזה סותר למ"ש הרב בסי' קע"ו יע"ש וצ"ע עכ"ל

וכונתו דבסי' קע"ו כתב וז"ל המחייב עצמו בדבר שא"ק פ' הרמב"ם ז"ל דאפילו בקנין לא מחייב וכזה הורו רבותי דמשמע דגם רבותיו הסכימו עמו ואינו יחיד אבל בערבות נראה דהוא יחיד דכתב בפכ"ה מה' מו"ל וז"ל מי שלא פי' קצב הדבר שערב וכו' יש מן הגאונים שהורו אפי' מכר לו ביו"ר אלפים או הלוהו ה' אלף נשתעבד הערב בכל ויראה לי שאין זה הערב חייב כלים שכיון שאינו יודע הדבר ששעבד עצמו לא סמכה דעתיה וכו' ודברים של טעם הם למבין ע"כ והשתא אי מילתא דערבות תלייא במלתא דהמתחייב עצמו כמו שנר' מדברי ה"ה ז"ל א"כ למה בפי"א כתב הדבר בשם רבותיו ובפ' כ"ה דמלוה