זרע יעקב פד

מסכימים לדעת א' הכי נקיטינן כ"ש בנדון זה שנלוו אליהם מוהר"י הלוי והרמב"ן והרשב"א והר"ן והראב"ד בהש"ע וכן פסק בשולחנו הטהור יע"ש. אמנם הרש"ך ז"ל כתב שם וז"ל ואני הוכחת לעיל בסי' ס"ו ס"ק קכ"ו דהעיקר כהרמב"ם ז"ל דבפשיעה חייב יעש"ב בסי' ס"ו שהאריך הרחיב בזה ברוח מבינתו ובתחילה דחה כל ראיות שהשיגו הפוסקים על הרמב"ם ז"ל ואח"כ הביא כמה ראיות לדברי הרמב"ם שהדין עמו דבפשיעה חייב יעש"ב עוד כהת שם הש"ע המוסר לחבירו לשמור דבר המחובר לקרקע דינו כקרקע אפי' ענבים העומדות ליבצר יע"ש

מעתה ז"ש ויקח ה"א את האדם ויניחהו בגן עד לעבדה ולשומרה דהיינו כדין שומר כדי שישמור הגן ועיקר השמירה הוא בעבור עה"ד שלא יבוא לאכול כמש"ה ויצו ר"א וגו' ומעה"ד טו"ר לא תאכל וה"ז דומה למי שמסר לחבירו לשמור דבר המחובר לקרקע דדינו כקרקע דאין דין השומרים נוהג בו ולדעת רוב הפוסקים ס"ל דאפי' אם פשע פטור כמ"ש

ומכח זה בא הנחש ואמר להאשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מעה"ד והניח אתכם שומרים על דבר זה אפי"ה יכולים אתם לפשוע בשמירה זו ולאכול מאחר דהוי קרקע ובקרקע אין דין השומרים נוהג בו וקיי"ל ג"כ הלכתא כהרי"ף והרא"ש והטו"ר והש"ע דפסקו דפטורים הם אפי' בפשיעה והאשה נתפתתה וחששה לדבריו ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה והוא ג"כ אכל מטעם זה דשניהם הסכימו בדעת א'

ולזה כששאל לו הקב"ה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת השיב לו אדה"ר האשה אשר נתת וגו' ואוכל וארז"ל במ' אכלתי ואכל דהיינו במרד ופשע דס"ל כדעת רוב הפיסקים הנז"ל דס"ל דבקרקע אפי' מפשיעה פטור השומר כמ"ש

אבל הקב"ה פסק ההלכה כהרמב"ם ז"ל דס"ל דבפשיעה חייב וכמי שהוכיח במישור הרש"ך דהעיקר כהרמב"ם ז"ל ולזה בא להוכיחו על פניו ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ר"ל שעברת על ציוויי במרד ופשע בזה אתה חייב

עוד זאת אדרש בענין זה בהקדים מאי דקי"ל הלכה רווחת במציעא רצ"א דשמירה בבעלים פטור אף מפשיעה ופסקו הש"ע בח"מ סי' ש"ה סעיף ג' וז"ל היו הבעלים עמו במלאכתו בשעה שמשך החפץ לשמור פטור אף מפשיעה ע"כ וכן פסקו כל הפוסקים

וא"כ לפי"ז יש לחקור בענין זה של אדה"ר דכבר כתבנו דיש לו דין שומר למה גזר עליו הקב"ה מיתה דאי משים דעבר אמימרא דרחמנא דאכל מעה"ד טו"ר הו"ל פשיעה בבעלים מאחר דהיה יושב בג"ע והקב"ה הי' עמו בג"ע כמש"ה וישמעו את קול ה"א מתהלך בגן וגו' וכן אי' בילקוט עשר ירידות ירד הקב"ה על הארץ א' בגן עדן וכו' ועוד אי' שם בילקוט עיקר שכינה היתה בתחתונים כיון שחטא אדה"ר נסתלקה לרקיע וכו' באופן דהיה פ"ב א"כ למה נענש אדה"ר

והתשובה לזה הוא עפ"י מ"ש ה' פרח מ"א ז"ל בסי' פ"ה ובח"ב סי' ק"ג משם הרב מוהראד"ב ז"ל בסי' ק"ד דאין לפטור אותו מטעם פ"ב יען ששינה ובשינויי חייב לשלם וכ"כ מוהרשד"ם ז"ל והרשב"ש ז"ל, והטעם כתב הרמ"ל ז"ל בפ"ד מה' שלוחי' ה"ב דכששינה ועשה מעשה בידים יש לו דין מזיק יע"ש וכבר הארכתי בזה הענין בעניותי בד' לפ' נצבים יע"ש א"כ זהו הטעם שנענש אדה"ר דכיון שעבר על ציוויו ית' שציוה אותו לא תאכל ואכל נמצא דשינה ובשינויי לא נאמר דין פשיעה בבעלים דפטור ומשו"ה נענש

ובכן נבוא אל המכוון וז"ש ויקח ה"א את האדם ויניחהו בג"ע לעובדה ולשומרה דהיינו כדין שומר ומהו השמירה שישמור שלא יבואו לאכול מעה"ד כמ"ש הכתוב אח"כ ויצו ה"א וגו' ומעה"ד טו"ר לא תאכל ממנו גילה הכתיב דמה שלקח אותו לשמור היינו בעבור עה"ד

ואז מצא מקים הנחש לטעות לאשה ולומר לה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מעה"ד יכולים אתם לאכול מאחר דיש לכם דין שמירה בבעלים שהקב"ה יושב דג"ע וקיי"ל שמירה בבעלים פטור אף מפשיעה ותרא האשה וגו' פי' ראתה דבריו של נחש וחשש' לדבריו ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה והוא ג"כ ויאכל מטעם זה דפ"ב פטור

ולכן כששאל לו הקב"ה המן העץ וגו' השיב לו אדה"ר האשה וגו' היא נתנה לי ואוכל דהיינו אכלתי ואוכל כמ"ש חז"ל בפשע דכיון דיש לי דין שמירה בבעלים אני פטור אפי' מפשיעה

והקב"ה בא להוכיחו על פניו וא"ל כי שמעת וגו' ותאכל מן העץ אשר צויתיך לא