זרע יעקב פג

ואהבה דאדם כיון דהלכתא כוותיה דרבא שרי והכא איכא יראה ממ"ה ומכ"ש לס' הרמב"ם דס"ל דביראה ואהבה דע"ז פליגי בירא' אד' אפי' אביי פוט' ומה גם דהכא איכא ג"כ אהבת ע"ז דהיינו כי טוב העץ וגו' ונחמד הוא למראה וז"ש ותרא האשה דהיינו כמ"ש התרגום ירושלמי וכו' ועוד בה כי טוב העץ וכו' אז ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה וכו' דאליבא דכ"ע ליכא איסורא כמ"ש

אלא דהא ניחא לאשה דמצאה מקום פטור וכמ"ש אבל אדה"ר באיזה התיר אכל משו"ה אמר לו הקב"ה המן העץ אשר וגו' אכלת ויהי כמשיב האשה אשר וגו' היא נתנה לי ואוכל כוונתו לומר דטעמא דאכל מעה"ד הגם דאיכא לתא דע"ז היינו מאהבת אדם דהיינו אשתו שהיתה מצלעותיו והיתה חשובה אצלו ומשו"ה דייק אשר נתת עמדי היא נתנה לי וכיון שהיא נתנה לי משו"ה ואוכל מאהבתו אותה. וחזר הקב"ה והוכיחו ע"פ כי שמעת לקול אשתך וגו' ר"ל דיותר אהבת לאשתך לעשות רצונה ולא לעבור דיבורה יותר ממני שעברת על ציווי וכו'

עוד אפשר לפרש מקצת פסוקים אלו בהקדים מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' שאלה ופקדון ה"ט מכאן אתה למד שהשומר שמסר הפק' לאשתו ובני ביתו והודיען שהיא פקדון ולא שמרו כדרך השומרין שהם חייבים לשלם ובעה"ב פטור שכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ע"כ

עוד נקדים מ"ש הש"ע בח"מ סי' ש"ג בדין שימר שכר שנוטל שכר על שמירתו דצריך שישמור שמירה מעלייא וכו' ואפי' גם בעידנא דניימי אינשי ונגנבו וכו' חייב לשלם אלא א"כ היה שם ולא היה יכול להציל ע"כ. נמצא דאפי' אם ישן בשעה שישנים בני אדם דהיינו בלילה אפי"ה חייב כ"ש אם ישן ביום דאין דרך בנ"א לישן דאצ"ל דחייב דאין לך פושע גדול מזה

עוד נקדים מ"ש במ"ר פי"ט בענין הנחש כשבא לגן עדן לפתות לחוה כדי שתאכל מעה"ד וז"ל והיכן היה אדם באותה שעה אבא בר קורייא אמר נתעסק בדרך ארץ וישן לי ע"כ

עוד נקדים מ"ש הרב ז"ב בראשון ע"פ ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בג"ט לעובדה ולשומרה ומה שמירה שייכא שם וכי גנבי איכא התם וע"כ צ"ל דציוה אותו לשומרה מן חיות ובהמות שלא ירעו שם וכן ציוה ע"כ בהמה וחיה ובפרט על הנחש הערום שלא יבא לפתות כדי שיאכלו והנחש עשה הלכה למעשה ובא אל הגן במקום שהיתה האשה ואמר לה אף כי אמר וגו' יע"ש

ובכן נבוא אל המכוון וז"ש ויקח ה"א את האדם ויניחהו בג"ע לעובדה ולשומרה והיינו שלקח אותו כדין שומר שכר כדי שישמור שמירה מעלייא שלא יבוא הנחש בגן כדי שלא יפתה אותם לאכול ויצו ה"א על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל והיה זה בעבור שכר שמירתו שישמור כנז' כדי שלא יבוא לאכול מעה"ד וזהו ומעה"ד טו"ר לא תאכל ממנו

והוא לא כן עשה אלא דפשע בשמירתו והיינו דנתעסק בד"א וישן לו ביום דזהו פשיעה דנם בעידנא דלא ניימי אינשי דאפי' אם נם בעידן דניימי אינשי פסק הש"ע דחייב כ"ש עתה וזה גרם לו שמצא פתח הנחש לבוא ולפתות לאשה וא"ל אף כי אמר אלהים לא תאכלו וגו' וכיון שדעתן של נשים קלה פיתתה לא כן אם היה שימר הוא לא היה בא הנחש ולא היו באים לאכול מעה"ד נמצא דהוא היה גרמא בנזיקין דע"י שפשע בשמירתו בא לאכול מעה"ד

ולזה בא הקב"ה להוכיחו וא"ל המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכיל ממנו אכלת הכינה דאתה גרמת לזה לאכול מעה"ד ע"י שפשעת בשמירה ולא שמרת כראוי כאשר צויתיך אלא ישנת ביום בעידן דלא נימי אינשי מזה בא הנחש לגן ועשה מה שעשה אבל אם היית שומר כראוי לא באתה לזה כי כן אתה החייב

ויהי כמשיב אדה"ר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל כונתו לומר דהאשה היא הגרמא בנזיקין דהגם שאני ישנתי ולא שמרתי כראוי מ"מ כבר מסרתי שמירתי לאשתי וכבר פסק הרמב"ם והש"ע דשומר שמסר שמירתו לאשתו ולא שמרה כראוי היא חייבת לשלם והבעל פטור וא"כ ה"נ כיון דהאשה לא שמרה כראוי והניחה לנחש שיכנס בג"ע ונתפתתה בדבריו היא חייבת ואני פטור

או נאמר בא"א עד"ז בהקדים מ"ש הטו"ר ח"מ סי' ש"א ז"ל כל דין השומרים אינו נוהג בקרקעות והקדשות וכו' לענין תשלומין שאם הופקדו אצלו א' מכל אלו ונגנב ונאבר או נאנס אינו חייב לשלם. וכ' הרמב"ם ז"ל שלא פטר בהם אלא גניבה ואבידה אבל אם פשע בה ונאבדו חייב לשלם דפושע כמזיק בידים דמי. וא"א הרא"ש כתב דאפי' פשע בהם ונאבדו פטור מלשלם וכן כתב רב אלפס ז"ל

ומר"ן ב"י ז"ל כתב דמאחר דהרי"ף והרא"ש ז"ל