זרע יעקב ז

וז"ש כל העושה צדקה כאילו מלאו לעולם כילו דהיינו ה"מ חסד דע"י הצדקה שנותן גורם שז"א נותן למ' החסדים היורדים ביסוד ואז נעשית המ' מלאה מחסדים של יסוד דז"א. וא"ש הראי' שמביא מהפסוק אוהב צדקה ומשפט חסד ה' דהיינו חסד דז"א מלאה הארץ שהיא המלכות כנודע

או נאמר באופן זה עד"ש בדרך הא' דעולם מיירי כלפי הז"א וניישב תי' כאלו דהול"ל מלאו לעולם כולו וכו' ונקדים עוד מ"ש עוד שם בשעה"מ אח"ז וז"ל והנה כפי הסברא היה נראה שאורות החסדים נתמעטו מן ז"א ע"י כן ולכן הודיענו הפ' יש מפזר שהוא היסוד כנ"ז ואדרבא מחמת הפיזור הזה נוסף עוד ממה שהי' כנודע דהאורות היו בראשונה סתומים וכחם נעלם בתוכם ועתה על ידי כתישה זו נגלה אורם לאין קץ ועי"כ נגדל גופא דז"א פ"כ

וזהו אומרו כל העושה צדקה וכו' דהיינו כמש"ל דע"י הצדקה שעושה גורם שיתן הז"א למ' החסדים שיורדים ביסוד שלו וכי' ואל תחשב שאורות החסדים נתמעטו מן ז"א עי"כ אלא הוי כאלו מלאו לעולם כולו דהיינו ז"א תסר דאדרבא מחמת הפיזור הזה נוסף בו עוד אורות החסדים יותר ממה שהי' לו בתחילה מחמת שעתה נתגלו אורות החסדים וזהו כאלו מלאו מחדש וכו'

עוד במ"ש כל העושה צדקה דהול"ל העושה צדקה והכל לאתויי מאי ולפי"ה ניחא דכ"ב דהיסוד הוא גבאי צדקה והוא הנותן צדקה וידוע דהיסוד נקרא כל וז"ש כל העושה צדקה. עוד י"ל מ"ש ומשפט הידוע דהיסוד הוא המייחד לת"ת ומ' כמש"ה כי כל בשמים ובארץ ות"א דאחיד בשמיא וארעא וז"ש כל העוש"ה צדק"ה ומשפ"ט וא"ש את"ם

אמור מעתה כמה וכמה היא מעלת מצוה זאת עד אשר אזהרה שמענו דאפי' עני שבישראל מחוייב בדבר מצוה זאת וכדאמרינן בגיטין ד"ז א"ר אמי מ"ד אם שלמים וכן רבים אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה שנאמר אם שלמים וכ"ש כשהם מרובים שנא' וכן רבים ע"כ

וי"ל בהא דר' אמי במ"ש אם רואה אדם דמה ראיה שייכא הכא והול"ל אם מזונותיו מצומצמין וכו' אין רואה. ותו ק"ל דמהכא משמע דאפי' כשמזונותיו מצומצמים חייב במעשה הצדקה ואילו הטו"ר פסק בהדייא בסי' רנ"א בשם הרב סעדיא ז"ל הפך מזה וז"ל כתב הרב סעדייא דחייב האדם להקדים פרנסתו לכל אדם ואינו חייב לעשות צדקה עד שיהי' לו פרנסתו שנ' וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי אחיך וכן אמרה הצרפית לאליהו ועשיתי לי ולבני. תחלה לי ואח"כ לבני והודה לה אליהו וכו' הרי בהדייא דאינו חייב לעשות צדקה אא"כ יותיר לו מכדי פרנסתו אבל במצומצמים לא ודבריו הן הפך הש"ס

ועוד ק"ל בעיקר דברי הר' סעדיא דהא דכתב הכי היכי דמי אי במזונותיו מצומצמים עד שאם נתן זה לאחרים מפיתו לא נתקיים הוא עצמו ועלה קאמר דאינו חייב הא מילתא דפשיטא היא ולמה ליה לאתויי הא משם ר' סעדייא והלא זוהי פלוגתא דר"ע ובן פטירא בפ' איזהו נשך על ב' שהיו מהלכים בדרך וביד א' מהן קיתון של מים אם שותים ב' מתים ואם ישתה הא' מגיע לישוב דדרש בן פטורא מוטב שימותו ב' ואל יראה הא' במיתת חבירו עד שבא ר"ע ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך הרי דהיכא דגורם מיתה לעצמו אינו חייב לעשות צדקה והיינו דרבינו סעדייא ומאי אתא לאשמועינן

ואם נאמר דמיירי באינם מצומצמים כ"כ אלא דאם יתן זה לאחרים לא יאונה אליו רעה ועלה קאמר הר' סעדייא דאינו חייב לתת. מי זה אמר דפטור והרי חייב הוא כדמוכח מההיא דמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה דלא אמרי' חייך קודמים היכא דיכול להחיות את עצמו ואחר עמו

גם מה שהוכיח הר' סעדייא מן הצרפית ק"ט דבמאי קמיירי אי בדליכא סכנא בדבר מאי קא מייתי ראייה מהצרפית דשאני התם דהיה סכנה בדבר וכדמוכחי קרא ואכלנוהו ומתני ואי בדאיכא סכנה היכי קאמר דאינו חייב. באופן דדברי רבינו סעדייא ז"ל צריכים ביאור

תו איכא למידק במ"ש בגמ' וכ"ש כשהם מרובים דלכאורה קשה דכיון דבמצומצמים אמרי' דיעשה מהם צדקה מי איכא ספיקא במרובים אדאיצטריך ליה למימר דבמרובים נמי יעשה ובקרא נמי ק' כן דלא הוצרך לומר וכן רבים

והנלע"ד לומר במאי דאמרי' במ' ביצה די"ו כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה חוץ ממה שמוציא מהוצאות שבתות ויו"ט וכו' שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפים לו. והטו"ר ז"ל כתב בסי' רמ"ז דמעשה הצדקה הוא כן וז"ל והדבר בדוק ומנוסה כי בשביל הצדקה שנותן לא יחסר לו אלא אדרבא תוסיף לו עישר וכבוד וכי' יע"ש נמצא דבקציבת