זרע יעקב עז

ואין כן דעת רבינו דרבינו ס"ל דבעין איפשיטא וכמו שנבאר והוא שכתב מר"ן החבי"ב ז"ל בהגהט"ו אות ז' עמ"ש הטור דעושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחר ואי אכיל לא מפקינן מיניה וכו' נ"ב ולא משמע מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל שכתבו ולא יאכל ולא ביארו דאם אכל לא מפקינן מיניה וכו' והנכון אצלי דס"ל להרמב"ם דלא אמרינן דהיכא דלא איפשוט אם תפס לא מפקינן מיניה אלא כשאמרו בגמרא שני צדדי הבעיא ונשארה בתיקו אבל בבעיא זו דבמסקנא אמרו לעולם עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר ראוי לפסוק כן מחמת הדין ולא מחמת הספק ע"כ

ולעד"ן לומר מטעם אחר פסק רבינו כן מחמת הדין ולא מחמת הספק וס"ל דבעין איפשיטא ומשו"ה לא ביאר דאם אכל לא מפקינן מיניה והיינו טעמא כיון דבבעיא זו אמרו את"ל זו היא פשיטות הבעיא כידוע וכמבואר בס' כריתות חלק לשון לימודים סי' קל"ח וכמו שכתב מר"ן כ"מ במקומית הרבה אין מספר וא' מהם הוא בפ"ב מה' פסולי המוקדשין הי"ד יע"ש וכ"כ הרב ב"ח בחא"ה סי' ל"ח סעי' ה' דכך היא השיטה של הגאונים בתלמוד דכל את"ל פשיטותא הוא יע"ש באופן דבין הכי ובין הכי או כמ"ש מר"ן החבי"ב ז"ל דכיון דאמרו במסקנא לעולם עושה בגפן זו וכו' זו היא פשיטות הבעיא או כמ"ש דכיון דאמרו את"ל זו היא פשיטות הבעיא ס"ל לרבינו דבעין איפשיטא ומשו"ה לא ביאר דאם אכיל לא וכו'

והשתא יתורץ קו' הרמשל"מ ז"ל שהק' דלמה לא כתב רבינו דאם היתה מודלית גפן זה ע"ג חבר' וכו' כמ"ש הטור ז"ל ועיקר הדוחק שלו היא דע"כ אי לא מוקמינן הכי. בעיא איפשיטא ממתני' יכו' ולפי מ"ש ל"ק מידי דדוקא הטור דס"ל דבעיא לא איפשיטא כמ"ש בהכא משו"ה מוכרח לאוקמי הכי דאלת"ה הכי בעין איפשיטא ממתני' דעשה בגפן זה אוכל בגפן אחר אבל רבינו ז"ל דס"ל דבלאו הכי בעין כבר איפשיטא דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר כמ"ש א"כ אינו מוכרח לאוקמי הכי דמיירי בגפן המודלית וכו' וכן דעת הרי"ף ז"ל דס"ל דבעין איפשיטא כמבואר בדבריו שכתב בפשיטות העושה בגפן זה וכו' ולא כתב ולא איפשיטא כמ"ש בבעיא אחרת דהיו בניו ואשתו וכו' וגם מדלא כתב דאם אכיל לא מפקינן מיניה וכו' והשמיט דין זה דאם היתה גפן מודלית ע"ג חברתה נראה דהטעם כמ"ש דהא בהא תליא

וחזה הוית להרב לח"מ ז"ל שכתב עמ"ש רבינו ולא יהיו בניו או אשתו מהבהבין לו השיבולים באור וכו' והשיגו הראב"ד ז"ל בעיא היא ולא איפשיטא כתב ע"ז וקשה דאמאי לא השיגו בדין העושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר והוא בעיא דלא איפשיטא ואולי מפני שבמסקנא אמרו שם לעולם עושה בגפן זו וכו' דכיון דמסקנא אמרו לעולם ראוי לפשוט כן ומ"מ קשה על רבינו ז"ל אמאי לא כתב דאם אכל הפועל לא מוציא ממנו כדרכו בכל תיקו האמור בגמרא דאפשר למטעי בדבריו ולומר דאם אכל חייב לשלם דומיא דמבטל ממלאכתו ואכל בשעת מלאכה שפ' רבינו דחייב לשלם והניחו בתי'

ואהמ"ר לא זכיתי להבין דבריו דמאחר דהוא כתב בתחילה דמאי דלא השיגו הראב"ד בדין דעושה שה בגפן וכו' דהיא בעיא דלא איפשיטא הוא משום דבמסקנא אמרו לעולם וראוי לפשוט כן ולפסוק כן מחמת הדין ולא מחמת ספק א"כ מאי קמקשה לרבינו דלמה לא כתב דאם אכל הפועל אין מוציא ממנו כדרכו בכל תיקו דאפשר למטעי בדבריו ולומר דאם אכל חייב לשלם וכו' והלא תשו' בצידה דזאת הבעיא איפשיטא כיין דבמסקנא אמרו לעולם ראוי לפשוט כן מדינא דלא אמרי' היכא דלא איפשוט אם תפס לא מפקי' מיניה אלא בבעיא דנשארה בתיקו לא כן בעיא זו וכו' כמ"ש הוא ז"ל דבמסקנא אמרו לעולם ראוי לפסוק כן מדינא ואיך בתוך כדי דיבור עשה אותה כבעיא שנשארה בתיקו והוא פלא

וכמו כן יש לתמוה עוד במ"ש עוד ע"ד הראב"ד ז"ל דקשה דאם כונתו להשיג לו דלמה לא כתב דהוא ספק ואם אכל הפועל בהבהוב הרבה לא מפקא מיניה א"כ למה לא השיג על רז"ל גבי בין העושה בגפן זו וכו' שכתב סתמא אינו אוכל בגפן אחר ויפול שם הקושיא בעצמה דהיא בעיא דלא איפשיטא וכו' והוא פלא דמה חזר עוד להקשות על הראב"ד ז"ל מה שהק' קודם זה דאמאי לא השיגו בדין העושה בגפן זה וכו' ותי' מפני שבמסקנא אמרו לעולם וכו' א"כ הכל הוא ענין א' והיינו הך והך היינו באופן שדבדיו שגבו ממני

עוד אביא מ"ש מרן החבי"ב ז"ל בהגהט"ו אות וי"ו עמ"ש הטו"ר ומבעיא לן אם עושה בגפן זה אוכל באחרת. נ"ב ובשכרו לעשות בשתיהן מיירי אבל שכרו לעשות בא' מהם פשיטא דלא יאכל בגפן אחרת מדבעינן למפשט בעיא זו מדתנן היה עושה בתאנים וכו' הא תאנים ותאנים אוכל ואי אמ' עושה בגפן זה