זרע יעקב עו

והשתא א"ש מ"ש לו הקב"ה כשבא להוכיחו על פניו על מה שאכל מעה"ד א"ל המן העץ אשר צויתיך וכו' רצה לרמוז לו לאדם סברת הר"ן ז"ל דאמר דאם ייחד פירות מקום פ' הו"ל כאומר פירות אלו לז"א המן אותו העץ המיוחד שבתוך הגן אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת דלשיטת הר"ן אסור במשקה היוצא ממנו כיון דייחד לו מקום ואיך לא שמת לבך בס' הר"ן ז"ל

ויהי כמשיב האדה"ר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל הכונה דאתה ידעת כי האשה מחמת שנתנה לי מן העץ דהיינו המשקה היוצא ממנו הוא דאכלתי מסיבת היותי סובר דכיון שלא אמרנו אלו שרי. ואי משום סברת הר"ן ז"ל הנז"ל לא שמיע לי כלומר לא ס"ל מאחר דמר"ן ז"ל בשולחנו הטהור לא פסקו והשמיטו מהלכה נראה דאין הלכה כמותו

ובזה יובן כונת המ' במ"ר וז"ל א"ר אבא בר כהנא ואכלתי אין כתיב כאן אלא ואוכל אכלתי ואוכל ע"כ ודבר זה קשה לשמוע איך יציר כפיו הקב"ה מלאו לבו להעיז פניו כ"כ לפני בוראו ולפי"ה ניחא דלא היתה כונתי להמרות דבריו ית' ת"ו אלא כמ"ש והרי הוא כמבואר

או יאמר באופן אחר בהקדים מאי דתמן תנינן במציעא בפ' הפועלים דצ"א ע"ב בדין פועל וז"ל היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים ובגמ' איבעיא להו עושה בגפן זה מהו שיאכל בגפן אחר ממין שאתה נותן לכליו של בעה"ב בעינן והא איכא או"ד ממה שאתה נותן לכליו של בעה"ב בעינן והא ליכא. ואם תימצי לומר עושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחר שור במחובר היכי אכיל א"ר שישא בריה דרב אידי בשרכא. ופירשי' שור במחובר היכי אכיל הרי מלאכת שור במחובר א"א לו לאכול מגפן שהוא עושה בה שהרי השור לצמד לפני העגלה והבוצרים עושים בגפן שאצל העגלה ונית' בעגלה. ותי' בשרכא פי' בזמירה ארוכה מאד ומגעת עד לפני השור. ת"ש היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים הא תאנים ותאנים דומיא דתאנים וענבים אוכל. ואי אמרת עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר היכי משכחת לה א"ר שישא בריה דרב אידי במודלית. ופירש"י בתאינה המודלה על הגפן או גפן מודלה על תאנה דאין צריך להבחין מאיזה מהן יאכל דממין שאתה נותן וממה שאתה נותן הוא דבשניהם הוא עסוק. ת"ש אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל ואי אמרת עושה בגפן זה אוכל בגפן אחר ניזיל וניתי וניכול. התם משום ביטול מלאכה לא קא מבעיא לן. כי קא מבעיא לן היכא דאיכא אשתו ובניו מאי. ופיר"שי ביטול מלאכה שביטל בהליכתו ובחזרתו. אשתו ובניו שלא נשכרו אצל בעה"ב ואינהו מייתו ליה דליכא ביטול. ושקלי וטרי בזה לפושטה ולא מיפשיטא יע"ש

ולענין דינא פסקו הרמב"ם ז"ל בפי"ב מ"ה שכירות ה"י וז"ל היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים והעושה בגפן זו אינו אוכל בגפן אחרת ע"כ. וז"ל הטו"ר בסי' של"ז סעי' י"א ומבעיא לן אם עושים בגפן זה ואוכלים בגפן אחר ולא איפשי' לפיכך לא יאכל ואי אכיל לא מפקינן מיניה ולא מנכינן ליה מאגריה ומיהו גפן שמודלית על גבי חברתה ועושה כא' מהם יכול לאכול מהשני ע"כ

וראיתי להרב משנה למלך ז"ל שכתב עמ"ש רבי' והעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר וז"ל י"ל בדברי רבינו דלא כתב דאם היה מודלית גפן זה ע"ג חברתה אם היה עושה בגפן זה אוכל בגפן אחרת שהרי בגמ' בעו למפשטה ממתני' דהי' עושה בגפנים לא יאכל בתאנים הא גפנים וגפנים אכיל ומוקי לה בגפן הסמוך לתאנים וכו' ודכותיה גבי ענבים וענבים אכיל אע"ג דמספקא לן אם עושה בגפן זו אם אוכל בגפן אחרת וע"כ אי לא מוקמינן הכי בעיין איפשיטא ממתני' דעשה בגפן זו אוכל בגפן אחרת וראיתי ג"כ לבעל הטורים שכתבו וצ"ע. עכ"ל

וכבר ראיתי למר"ן החבי"ב ז"ל בהגהט"ו אות ח' שכבר קדמו בקו' זו והוא תי' איך אישתמי' מיניה דברי הכנה"ג. והוא ז"ל תי' בדוחק והוא דמתוך דבריהם של הרי"ף והרמב"ם ז"ל נלמד דין זה בהכרח שהם כתבו היה עושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחר וכתבו דהיה עושה בענבים לא יאכל בתאנים וכו' ומשמע הא תאנים בתאנים או ענבים בענבים כעין תאנים וענבים יאכל וכיון דהם פסקו דעושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחר היכי משכחת לה דיאכל בתאנים ותאנים דומייא דתאנים וענבים הא לא משכחת לה אלא בגפן המודלית ע"ג גפן אחר כדאמר בגמ' והוא דוחק עכ"ל

האמנם במה שהכריח הרמש"ל דע"כ אי לא מוקמינן בהכי בעין איפשיטא ממתני' דעושה בגפן זה אוכל וכו' משמע דס"ל כדעת רבינו דבעין לא איפשיטא ועל כן צריך לאוקמי בהכא כי היכי דלא תפשוט הבעיא ממתניתן דעושה וכו'