זרע יעקב עה

שיש להקשות הוא על דברי הטור יען שהטור כתב דגים שאינו טועם. אסור בין בגדולים בין בקטנים וכו' ומותר בציר ומורים היוצא מהדגים הרי דנקט בלשונו דגים שאינו טועם דמיירי באומר דגים איני טועם ומשו"ה קשה דלמה כ' מותר בציר סתם דהול"ל דהיינו הציר שיצא כבר קידם שנדר אבל הציר שיצא אחר שנדר כיון דאמר איני טועם אסור היוצא מהם. לא כן הרמב"ם ז"ל דכתב ז"ל הנודר מן הדגים מותר בציר ומורים של דגים הרי דלא נקט בלשונו איני טועם א"כ משו"ה כתב דמותר בציר וכו' ואפי' היוצא מהן אח"כ כיון דלא אמר לא אלי. ולא איני טועם דבזה נאמר דאסור ביוצא מהן זה נלע"ד פשוט ובהכי יש לתמוה על הרלח"מ שהק' על דברי רבינו כנז"ל ומזה יצא לידון בדבר חדש דס"ל לרבינו דבנותן טעם אינו אוסר היוצא מהן ולפי מ"ש אין מקום להקשות

אשר מזה תמהני על הרב ש"ך והט"ז שכתבו עמ"ש הש"ע הנודר מן הדגים מותר בציר ומורים של דגים כלשון הרמב"ם כתבו הם וז"ל דבר פשוט הוא דהיינו דוקא בציר שיצא מהם קודם הנדר אבל מה שיצא מהם לאחר הנדר אסור כמ"ש בסי' רי"ו ס"ט לענין בשר ויין ממילא ה"ה נמי כאן דאם אמר דגים שאיני טועם וכו' אסור בציר היוצא מהן אחר הנדר וכו' ע"כ והוא תימא דאיך כתבו דמים דוקא בציר שיצא מהם קודם שנדר אבל וכו' מאחר דלא מיירי באומר איני טועם וא"כ אפי' מה שיצא מהם אחר שנדר מותר כמ"ש ואם נאמר דמה שבאו לומר הוא לכשאמר דגים איני טועם וכו' גם זה תי' דפשיטא ומה באו ללמדינו דבר שכבר הוא מפורש בדברי מר"ן לעיל סי' רי"ו

עוד אביא מ"ש הר"ן ז"ל בדנ"ו ע"א גבי מ"ש דבעינן שיאמר אלו ואי לאו איני אסור במשקין כתב דה"ה נמי אם אמר פירות מקום פ' או פירותיו של פ' דכיון שיחד לו מקום הרי הוא כפורט כאומר אלו דאסור גם ביוצא ממנו יע"ש והביאו מר"ן ז"ל בב"י בפ"ה הי"ג יע"ש אלא דבשולחנו הטהור השמיטו וא"כ באנו למחלוקת שיש בזה דלדעת ה' ידי אליהו ז"ל סי' קמ"ו וה' זרע אברהם ח"מ סי' י"ג ס"ל דכיון דהשמיטו מהלכה נראה שחזר בו מפני שראה חולקים בדבר ולדעת ה' מנחת כהן ס"ל דכמה דברים שהביא בב"י השמיט בש"ע אפי' שהם אליבא דהלכתא יעוין בס' ח' בדקצ"ב אמנם מור"ם ז"ל פסקו בס' רי"ו סעי' א' יע"ש

ומעתה נבוא לכונת הפוסקים והנחש היה וגו' ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים פי' אע"ג דכי אמר אלהים איסור זה כונתו היתה לאסור לכם הן הפרי והן היוצא ממנו מדלא פירש פרי זה. אתם לא כן תעשו אלא לא תאכלו מכל עץ הגן והכונה אינה כפשוטו מכל עץ הגן דהיינו מכל האילנות. אלא ה"ק לא תאכלו מכל אותו עץ הגן דהיינו הפרי והעץ שהיה נאכל כדברי חז"ל וע"ז הוא דאמר הנחש מכל אותו עץ לא תאכלו דהא אע"ג דלא אמרתם אלו הא מיהא הפרי ודאי נאסר וגם העץ שטעמו כפרי דהא הכי תנן הנודר מן הענבים מותר ביוצא ממנו דמשמע מינה דהפרי ודאי אסור הכא נמי אע"ג דלא נאמר לכם אלו. אפי"ה מכל העץ ודאי לא תאכלו אבל נפקא מינה דביין מותר מאחר דלא אסר לכם באלו. וא"כ יכולים אתם לשתות יין למ"ד גפן היה

אף היא תשיב אמריה דאה"נ דהאמת הכי הוי דמותרין הם ביין אמנם אינם יכולים לשתותו דהא בשאר אילנות יכולים לעשות כן מכל עץ הגן אכול נאכל בין הוא ובין היוצא ממנו אמנם בעה"ד אין אנו יכולים לשתות ממנו אע"ג דשרי דמה נעשה כי ה' אמר לא תאכלו ולא תגעו בו וא"כ אע"ג דמצינו התיר לשתות ממשקה היוצא ממנו כיון דלא אמרנו עץ זה. מ"מ כיון דאסר לנו נגיעתו היאך אנו יכולים ליקח מפריו ולסחוט משקהו דהא יראים אנו מגשת אליו ואה"נ דאי לא היה אסור הנגיעה היינו עושים כדבריך אבל מה נעשה כי ה' אמר פן תמותון וכו'

לזה השיב לה הנחש לא מות תמותון כמ"ש רז"ל שדחפה ונגעה באילן עצמו ולא מתה א"ל הרי דנגיעה נמי שריא ומ"ש כי מות תמותון היינו ט' כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו וכו' כמ"ש חז"ל מזה אכל וברא העולם לכן ציוה כדברים האלה ולעולם אין בו שום איסור

ותרא האשה וכו' ראתה דבריו של נחש וחשש להם וזהו ותרא האשה כי כן היה שמחמת היותו טוב העץ למאכל ונחמד להשכיל הוא כי אמר אלהים כדברים האלה מיד ותקח מפריו ותאכל ומלת מפריו לרמוז היוצא מן הפרי ולא הפרי ממש כמ"ש במדרש דסחטה ענבים ושתתה וכוונתה היתה מטעמא שכתבנו דכיון דאיסור דמשקה ליכא אלא באומר אלו. והכא לא אמרו אלו. כי אם אסרו עליהם עץ הדעת אמרו אינו אסור אלא דוקא בפרי עצמו לא ביוצאים ממנו ומהאי טעמא נמי ותתן גם לאשה עמה והוא ג"כ ויאכל מט' זה: