זרע יעקב עד

למאי דתמן תנינן בנדרים דנ"ב ע"ב וז"ל הנודר מן הענבים מותר ביין מן הזתים מותר בשמן אמר קונם זתים וענבים אלו שאיני טועם אסור בהן וביוצא מהם. ובגמ' בעי רמי בר חמא אלו דוקא. או שאיני טועם דוקא. פי' מה שנאסר בהם וביוצא מהם מאמרו שאמר אלו הוא דגרם לו או"ד מ"ש שאיני טועם גורם לו. ואי ס"ד אלו דוקא שאיני טועם למ"ל הא קמ"ל דאע"ג דאמר שאיני טועם אי אמר אלו. מיתסר ואי לא לא. ובעו למפשט דאלו דוקא מדאמרי' בשר זה עלי קונם דאפי' בנותן טעם אסור. ושם נאמר דבאלו לא קא מבעיא לן דדוקא הוא כי מיבעיא לן בשאיני טועם דוקא או לאו דוקא ולא איפשיטא יע"ש

ולענין הלכה הכי קי"ל לכ"ע דבעינן שיאמר אלו כי היכי דיאסר אפי' ביוצא מהם אבל אי לא אמר אלו אינו אסיר אלא בפרי עצמו אבל ביוצא ממנו מותר דהכי תנן התם האומר קונם מענבים מותר ביין אמנם באומר אלו אסיר אף במשקים. וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל ה"ה הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' נדרים הי"ג ובפ"ט הי"ד והטו"ר והשו"ע בי"ד סי' רי"ו וז"ל הרמב"ם ז"ל בפ"ה האומר פירות האלו קרבן עלי וכו' הרי זה אסור בחילופיהן ובגדוליהן ואצ"ל במשקין היוצאים מהם ע"כ. ובפ"ט כתב וז"ל הנודר מן הענבים מותר ביין ואפי' החדש עכ"ל ובלשון זה כתב הטו"ר והש"ע דמותר ביין ואפי' חדש

ולכאורה לא נתקררה דעתי מה הלשין אומרו אפי' חדש כיון דהעיקר ההיתיר אינו אלא דפרי גופיה קאסר עליה ולא היוצא ממנו דאין שמו עליו א"כ מה לי חדש ומ"ל ישן ומר"ן הב"י ז"ל לא דבר מאומה דמי הכריחו להם לכתוב כן. עד שמצאתי מציאה גדולה ואורו עיני למוהר"ל ב"ת ז"ל בסימן ט' שפירש במאי דאיפליגו אביי ורבא בע"ז דס"ו ביין נסך שנפל ע"ג ענבים דבעתיקא דברי הכל בנותן טעם כי פליגי בחדתא אביי אמר במשהו דבתר טעמא אזלינן ואידי ואידי חד טעמא הוא והו"ל מין במינו ומב"מ במשהו. ורבא אמר בנותן טעם דבתר שמא אזלינן והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד והו"ל מין בשאינו מינו ומין בשאינו מינו בנ"ט וקי"ל כרבא והשתא ז"ש אפי' חדש דאיכא למ"ד דהוי מינו שרי דהלכתא כרבא ואפשר דגם אביי מודה הכא דשרי דבנדרים הלך אחר לשין בני אדם א"ד וש"י

ועל ענין הבעיא השנית דבעו באומר קונם ענבים שאיני טועם אי אסור ביוצא מהן או לא רצו בגמ' לפשיטה מהא דתנן דגים שאיני טועם אסור בהן בין גדולים בין בקטנים בין חיים בין מבושלים ומותר בטרית טרופה ובציר ומורייס ודחי לה רבא דהא דקתני מותר בציר ומורייס מיירי שכבר יצא מהם קודם שנדר ולהכי מותר אבל אם לאחר שנדר יצא מהם אימא לך דאסור ואין ראיה מהכא באופן דלא איפשיטא ופסקוה הפוסקים לחומרא דהאומר איני טועם אסור ביוצא מהן יע"ש

וראיתי להרב לח"מ ז"ל שכתב בפ"ה מה' נדרים הי"ד עמ"ש רבינו דהאומר איני טועם וכו' משקין היוצאים מהן ספק לפיכך אם שתה מהן אינו לוקה כתב הוא ז"ל דכיון דלא אפשיטא הוי לחומרא וכן פ' הטו"ר ז"ל בסי' כ"ו ומ"מ קשה עליו דבסי' כ"ז גבי דגים שאיני טועם כתב ומותר בציר ומוריס סתם והול"ל דהיינו הציר ומוריס שיצא כבר קודם שנדר אבל הציר שיצא אחר הנדר כיון דשאיני טועם משמע לאסור היוצא מהן דהכי אמרינן בגמ' כשרצו לפשוט ממתני' דמותר בציר דהיכא דאמר שאיני טועם אינו אומר היוצא מהם מדהתיר הציר ודחו שם דמיירי כשיצא קודם שנדר א"כ משמע דכראמרי' דשאיני טועם אוסר היוצא מהם לא הותר הציר אלא מה שיצא קודם והצ"ע וכבר ראיתי להרב ב"ח ז"ל שהקשה כן ויהי כמשיב דאפשר דנסמך על מ"ש לעיל גבי בשר וזתים וענבים בסיף סי' רי"ו דכשאמר איני טועם אסיר במשקין היוצא מהם ומינייהו נלמד לכאן יע"ש

אלא דאנכי הרואה ראה ראיתי שגם הרמב"ם ז"ל והש"ע כתבו כן ולא חלקו דדוקא הציר שיצא כבר וז"ל הרמב"ם ז"ל בפ"ט ה"ח הנודר מן הדגים מותר בציר ובמוריס של דגים ע"כ וכלשון זה כתב הש"ע בסי' רי"ז סעיף י"ב וא"כ יש לתמוה למה הקשו על הטור דוקא דלא חילק ולא הקשו גם על הרמב"ם והש"ע דגם הם לא חלקו וכתבו סתם כמו הטור. ושו"ר להלח"מ ז"ל שכבר נרגש מזה גם בדברי הרמב"ם וכתב וז"ל ומה שלא הזכיר רבינו דהיינו דוקא הציר שיצא כבר. כבר כתבתי לעיל בזה עכ"ל ומ"ש לעיל הוא בפ"ה הי"א וז"ל ורבינו לא הזכיר דהוא ספק אלא לגבי יוצא מהם בלבד אבל לגבי נתינת טעם נראה דאית ליה דאינו אוסר אלא היכא דאמר אלו לבד וכו' וא"כ הכא בציר ומוריס אינו יוצא מהם אלא נותן טעם דגים וכו' יע"ש

ואחר ההתבוננות ראיתי דאין להקשות לא על הרמב"ם ולא על הש"ע אלא דוקא מה