זרע יעקב עב

באנו לעולם פי' שלא היו מתים ובזה לא היינו נחשבים לכלום למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי פי' שלא היו מתי והרי כתיבי פ' יבמות ופ' נחלות ומשני עד סיני וכו' ע"כ

והרואה יראה כמה יש לדקדק בזה המאמר ראשונה מאי פריך בגמ' בין למאי דהוה ס"ד מעיקרא ובין למאי דמסיק מקרא דפ"ו ומפ' נחלות ויבמין דהן אמת קשיא אמנם ר"ל קרא דאני אמרתי אלהים וגו' אשכח ודרש א"כ קראי הוא דקשו אהדדי דר"ל לא דריש זאת מסברא דנפשיה תו קשה למאי דהוה ס"ד מעיקרא דפריך מפרו ורבו אמאי לא פריך נמי מפ' יבמין ונחלות דנר' דהוו מולדי

ולזה י"ל והוא פשוט דל"ק מידי דאי הוה פריך הכי הוה מצי למימר כי היכי דמשני לאידך דקא פריך ומשני עד סיני הכא נמי הוה מצי לשנויי דמטי דכתיבי פי' נחלות ופ' יבמין היינו עד סיני והכי פי' דכתב רחמנא פ' אלו שאם ימות א' מב' אחים או כי ימות האיש ובן אין לו וגו' להם נאמרו פ' אלו ולעולם דמשם ואילך לא יולידו עוד ולהכי לא פריך ליה מכאן אלא למ"ד דלא מייתי וכפי תי' זה ל"ש לאותם דקודם סיני ול"ש לאותם דלאחר סיני א"כ פרשייות אלו למה נכתבו ומשני על תנאי אבל למאי דהוה ס"ד לא מצי לאקשויי דהא אמרי' דתשובתה בצידה דהיינו עד סיני ולזה לא פריך מפ' נחלות

אך קשה למאי דמסיק השתא דהיינו כמי שלא באנו אדפריך ליה מס' נחלות ויבמין ליפרוך מס' תולדות אדם דמינה משמע בפי' דאיכא מיתה והחיים והמות נתונים המה לנו. הן אמת דהוה מצי לשנויי כדמשני דהיינו על תנאי מ"מ מה ראה להק' מאידך יותר ממנה

ואפשר לומר דמאי דלא פריך מינה היינו טעמא משום דאינו כ"כ הכרח מס' תולדות אדם דאיכא מיתה וליכא למיפרך מינה אלא דוקא למ"ד מעיקרא דלא באנו ופי' לא הוו מולידי הא קשייא מס' תולדות אדם דור דור וכו' דהא קמן דמולדי אמנם השתא דאמרי' לא מייתי ליכא קו' מהא דס' תולדות וכו' דמצי' למימר דה"ק הראה לו הקב"ה דור דור ודורשיו וחכמיו וכו' ופי' שהראה לו הראויים להיות דיינים ומנהיגים אבל לעולם ישבו דוממים ושותקים בשער לא יפתחו את פיהם דאטו מי קאמר הראה לו הדיינים שידונו וגם המנהיגים שינהיגו הא לא קאמר אלא החכמים והמנהיגים הראויים לדון ולהנהיג אבל לא שינהיגו דכשבא דור אחר ישבו הא' דוממים

גם מדחזי לרע"ק ונעצב ממיתתו ל"ק דמצינן למימר דלאו דוקא מיתה ממשית אלא עניות שנק' מת וכמ"ש בגמ' פרק ה' דפריך ליה ות"ק הכתיב אכן כאדם תמותון ומשני מאי מיתה עניות א"כ הכא נמי מצי' למימר דמאי דקאמר נעצב במיתתו היינו בעניותו וכמו שכן הוא האמת דידוע כמה עניות סבל רע"ק בחחילת ימיו שראו לומר ונעצב עליו

והשתא ניחא קושיתינו הא' שהקשינו לעיל דמאי פריך בין למאי דס"ד מעיקרא ובין למאי דמסקי' מפרו ורבו ומס' תולדות אדם ומפ' נחלות וכיוצא דר"ל קרא קא דריש ובלאו הכי קשו קראי אמנם לפי דרכינו יבא בטוב טעם. והוא דלדידיה לא הוה קשיא מידי דאיהו ס"ל דה"ק אני אמר' שתהיו חביבים לפני כאלקים ובני עליון ותהיו כל ימיכם שקטים ושאננים על האדמה באהבתי אתכם אמנם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון דהיינו שתגיעו לימי עוני ורעבון וירדו מנכסיהם ומרעה אל רעה ילכו סוף דבר דמאי דקאמר כאדם תמותון היינו ימי עוני כדדריש לקמן ת"ק א"כ לדידי ל"ק מידי אמנם לדידך דאמרת בואו ונחזיק טובה וכו' דאלמלא לא חטאו וכו' דמשמע לא מולידי או לא מייתי קשיא מכל הני מקומות ומשני כל הני שנויי

ולדברי התוס' שכתבתי בסמוך יראה לי בהקשות עוד קושיא אחריתי דמלבד מאי דק' דקדמו את קושי' כפי הס"ד תו ק"ל דדי להם כשיתרצו מ"ש בסוף דבריהם דכפי המסקנא ניחא ולמה להו לתרוצי נמי דיש המפרש בין היכא דהוא אדם כשר להיכא דאינו כשר מאחר דמעיקרא קו' ליתא ומה להם להביא עצות מרחוק

ואני אומר דלעולם לא אסיקו אדעתייהו להקשות מידי מהכא להתם דמהיכא תיתי וקו' אעיקרא ליתא אמנם כל עיקר כוונתם אינו אלא לתת הבנה וטעם לר"ל אף לפי מאי דהוא ס"ד מעיקרא דהיכא אסיק אדעתייהו לומר בואו ונחזיק טובה שבאנו וכו' דמשמע דטובה הוא לגבייהו והלא נעלם ממנו מאי דמסקי' התם נוח לו לאדם שלא נברא א"כ מאי טיבותא מחזיקנא להו כפי הס"ד כיון דיותר טפי עדיפי מי שלא נברא ממי שנברא וכל עיקר כונתם הוא לתת מקום למאי דהוא ס"ד לר""ל ומשני דלפי הס"ד הוה מצי למימר רי"ל דמאי דקאמרי' נוח לו לאדם שלא נברא איירי ברשעים ומאי דקאמרינן רי"ל איירי בצדיקים והיינו לפי הס"ד אבל לפי מאי דמסקי' ל"ק