זרע יעקב ע

עוזבם את תורתי ודו"ק

אשר עפ"י קוטב זה יובן כונת המאמר במ' שבת דפ"ח ע"א אמר חזקיה מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ואם שטקה למה יראה אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה ולמה יראה כדרל"ק דארל"ק מ"ד ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ה' יתירה למ"ל מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית וא"ל אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימים ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו ע"כ וצריך לדעת למה יראה הארץ כ"כ. יותר משאר מעשה בראשית דהיינו השמים דמשמע דהתנאי היה עם כל מעשה בראשית וגם השמים בכלל ואם נאמר דהתנאי לא היה כ"א עם הארץ בלבד צלד"ע למה. אמנם לפי"ה ניחא דהיינו טעמא שהתנה הקב"ה עם הארץ שאם אין ישראל מקבלים התירה מחזיר את העולם לתוהו ובוהו יען דהארץ נבראת בדין ואין לה קיים והעמדה אלא ע"י התורה שהיא חסד שניתנה בימין ולזה ארץ דוקא יראה ולא השמים

אלא דעדיין קשה דמפשט המאמר משמע דגם השמים הי' בכלל התנאי שהתנה הקב"ה אם ישראל וכו' מר"ש התנה הקב"ה מעשה בראשית והשמים הם בכלל מע"ב. ועוד דמקרא מלא דבר הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי הרי בהדיא דגם עם השמים היה התנאי א"כ צריכים אנו לדעת למה יראה הארץ והשמים לא יראו כלל כיון דגם עליהם יעבור כוס להיות תוהו ובוהו כמו הארץ

ואפשר לומר בהקדים מ"ש במדרש תנחומה פ' נח דעל תורה שבכתב כבר קיבלו עליהם בימי מרע"ה בלי כפית ההר ואמרו נעשה ונשמה ומה שהוצרך כפית ההר היינו על תורה שבע"פ יע"ש. עוד נקדים מ"ש רבינו הקדוש האר"י ז"ל דתורה שבכתב ותורה שבע"פ הת זו"ן דהיינו תורה שבכתב הוא בז"א ותירה שבע"פ הוא במלכות. וכבר כתבנו לעיל דשמים וארץ הם זו"ן שמים הוה בז"א והארץ היא במלכות. מעתה הובן הענין והוא דהן אמת דהתנאי היה עם ב' דהיינו השמים והארץ אמנם כיון שכבר קבלו ישראל התורה שבכתב שהוא חלק השמים לזה לא יראו השמים דכבר יש להם קיום ע"י תורה שבכתב דהוא חלקם אבל הארץ כיון דחלקה היא תורה שבע"פ ובזה תלוי קיומה כשראתה שלא רצו ישראל לקבל התשבע" פ. יראה זנלע"ד ואשאת"ם

נחזור ע"ד מאמרינו במאי דסיימו מתיבי השמים מספרים כבוד אל ומעשי ידיו מגיד הרקיע הכי קאמר מעשי ידיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר. דזכורני שראיתי להרב ל"ב אר"י ז"ל שפי' דאיך ע"י מטר מגיד מעשה ידיהם של צדיקים והגם שרש"י ז"ל כבר פי' דע"י שמתפללים על הגשמים ומטר יורד מעיד עליהם לבריות שהם צדיקים. מ"מ הוא ז"ל פי' באופן אחר והוא בהקדים מ"ש בסנהדרין דמ"ז ע"א וז"ל ר' נתן אומר היו גשמים מזלפין על מיטתו זהו סימן יפה למת ע"כ. נמצא דכשגשמים יורדים על גבי מיטתו הוא סימן יפה לו והוא הוראה שהוא צדיק. א"כ ז"ש מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד ר"ל מהיכן יש הוראה לאדם שיש לו מע"ט הרקיע ומאי ניהו מטר דאם ירדו לו גשמים על מיטתו הוא סימן יפה לו ומגיד לעולם שהוא צדיק א"ד ז"ל

ולע"ד נראה לתת טעם איך הוי סימן יפה למת על ידי הגשמים שמזלפין על מיטתו ומגיד לאדם שהוא צדיק והגם דלפי הפשט הוא יען דנפרעין ממנו בעוה"ז לאחר מיתה ויש לו כפרה. מ"מ אפשר לבארו לפי סודן של דברים אם ישר בעיני ה' והוא בהקדים מ"ש רבינו הקדוש האר"י ז"ל בלי"ת הקדמה יקרת הערך והביא הרב הגדול מוה"ד מוהרי"א ז"ל בס' דבש לפי באות טי"ת באורך וז"ל בקיצור ענין המטר היורד מלמעלה וגורם להוציא הצמחים מי נתן הצמחים היוצאים מן העפר הלא הם נצוצי הקדושה המעורבים תוך הקליפה ויוצאים לחוץ. והנה ענין הבירור הוא כי יורד אור עליון מהקדש שלמעלה ואז הניצוצות אשר בעמקי הקליפה עולין לקראת אור היורד ומתדבקין ועולים ומתבררים. והנה המטר היורד הוא אור עליון היורד מלמעלה שהוא מ"ד וכנגדו עולים אלו המ"ן שהם הניצוצות. וז"ש אין לך טפה יורדת מלמעלה שאין כמה טיפין עולים מלמטה משום שניצו' אלו שהם מן הקדושה הם אסורים בכלי ברזל בעמקי הקליפה והם מתאוים וחושקים לעלות אל מקומם ואין לאל ידם עד שיהא להם סיוע מהעליונם ואז עולים בחשק גדול טיפיים נגד טפה אחת. וז"ש גדול יום הגשמים כקבוץ גליות שקבוץ גליות הוא קבוץ כל ניצוצות הקדושה וכו' יעש"ב נמצא דענין הגשמים היורדים הם אורות והם מיין דוכרין וכנגדם עולין מ"ן דהיינו הטיפיים שעולים מלמטה והיינו שמזדווגים זו"ן שיורד הגשם דהיינו מ"ד מהשמים שהוא ז"א ונכנם בבטן הארץ שהיא הנוקבה ומזדוונים: