זרע יעקב ו

ומה שהקשינו דמי זה אמר דקרא בבני אדם מיירי דפשט הכתוב משמע דמיירי בהקב"ה לזה כבר תי' הרי"ף ז"ל דא"כ הול"ל אוהב צדקה ומשפט חסדו מלאה הארץ ומאי חסד ה' והלא בהקב"ה משתעי קרא אלא ודאי מדקאמר הכי משמע דבבני אדם קא מיירי א"ד ז"ל

או נאמר באופן אחר כונת המאמר בהקדים מ"ש שם בבתרא תניא היה ר"מ אומר יש פתחין פה לבעל הדין להשיב ולומר אם אלהיכם אוהב העניים מ"ט אינו מפרנסם א"ל כדי להנצל אנו מדש"ג וזה שאלה שאל טרנום הרשע את ר"ע אם אלהיכם וכו' והשיב לו זה א"ל אדרבא זו מחייבתן לגיהנם מלה"ד למלך ב"ו שכעס על עבדו וכו' א"ל מלה"ד למלך שכעס על בנו וכו' יע"ש. עוד נקדים מ"ש הטו"ר בה' צדקה סי' רמ"ז וז"ל ויתן אדם אל לבו שבכל עת הוא שואל צרכיו מאתו ית' וכשם שרצונו שהוא ישמע את צעקתו כך הוא ישמע שועת עניים וכו' יע"ש

וז"ש כל העושה צדקה וכו' כאלו מלאו להעולם כלו חסד דהנה מדברי אותו המין דס"ל דאין הקב"ה אוהב העניים משמע דמדותיו הם נקמה ח"ו שהרי מחמת היותו שונא לו הוא דמקפח פרנסתו ואין הדבר כן דמדותיו הם רחמים פשוטים אלא דרצה הקב"ה לזכותינו כמ"ש בגמ' נמצא דבעשותו צדקה מורה דאין מדותיו נקמה אלא רחמים וממלא כל העולם חסד

ומ"ש יכול כל הבא לקפוץ קופץ הכונה דכבר אמרינן דיש פתחון פה למי שרצה להמנע ממעשה הצדקה דהיינו המשל של עבד וז"ש יכול כל הבא לקפוץ בטענה זו הוא קופץ ולא יענש בסיבתו כי יאמר אנא מספקא לי אם אוהב אותם שיחוייב ממנו לעשות או אם שונא הוא להם ואסור לרחם עליהם ת"ל מה יקר חסדך אלהים ובנ"א בצל כנפיך יחסיון דה"ק קרא מה יקר חסדיך אלהים ומהו היקר בנ"א בצל כנפיך יחסיון דאי לאו דכל אדם בצילו יחי' ובו יחסו כל הרוצה לקפוץ היה עולה בידו אמנם זה חסדו אשר עשה עמנו דבצל כנפיו יחסיון ואם הם לא ירחמו לא ירחמהו עושיהו ומחמת זה לא כל הבא לקפוץ יכול לקפוץ

ואמר עוד יכול אפי' ירא שמים כן ת"ל וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו הכונה דלא תימא דזה שאמרנו כל הבא לקפוץ בטענה זאת דאמרי' הירא שמים טוען טענה זו שהרי כתיב וחסד ה' וגו' על יראיו וכיון דחוט של חסד משוך עליהם א"א שיאמרו דמדותיו הם דין ונקמה אלא רחמים פשוטים דרצה לזכותינו וכו'

עוד יתכן לומר בכוונת המאמר דמילין לצד עילאה ימלל והוא בהקדים מ"ש האור המופלא רבינו הקדוש האר"י זי"ע בשער הכונות בדרוש א' של ר"ה וז"ל ענין הנסירה הוא כי כל אותם האחוריים והדינים שהיו בזכר כולם ננסרו ונתפרדו מן הזכר וניתנו כולם באחוריים שלה ועי"כ נתפרד' ונתרחק' ממנו ואז הז"א נשאר כולו בבחי' חסד והיא בבחי' דינין וגבו' שלה ושלי וכו' וכל זה נעשה ע"י חסד העליון של אי' עי' וז"ס הפ' ואיש כי יקח את אחותו וגו' חסד הוא וגו' כי בבא החסד ננסרו זו"ן הנק' איש ואחותו ואתפרשו גזעין מתתא לעילא שהם האחוריים שלהם שנפרדו ועי"כ לקחה לו לאשה ונזדווגה עמו פב"פ ע"כ. עוד נקדים מ"ש רבינו ז"ל בע"ח של"ב פ"ה דעולם נק' הז"א כמש"ה אמרתי עולם חסד יבנה שהוא הראש מן הו"ק דז"א ע"כ. וידוע דמשפט נק' ז"א וצדקה נק' המ' כמ"ש בתיקונין משפט עמודא דאמצ' צדק מלכותא קדישא. עוד ידוע דעשיה הוא לשון זיוג כמ"ש אם לא עשה מעשה. מעתה

ז"ש כל העושה צדקה ומשפט הכונה כל מי שמכווין לייחד ולזויג צדקה עם משפט שהם זו"ן ע"י כוונת התפילה ועסק התורה והמצות ומע"ט ליחדא קבה"ו כאלו מלאו להעולם כולו דהיינו הז"א הנק' עולם חסד והיינו כמ"ש בדרוש ר"ה דקודם הזיווג צריך שיהיה הנסירה דהיינו שנותן לה הז"א כל הבנין והגבו' שיש בו ואז נשאר ז"א כולו בבחי' חסד וזהו כאלו מלאו לעולם כולו חסד

אי נמי אפשר לפרש בא"א עד"ז בענין הצדקה בהקדים מ"ש רבינו הקדוש ז"ל בשער המצות פ' ראה במצות הצדקה וז"ל דע כי היסוד דאי' שבתוך ז"א או היסוד עצמו דז"א הוא הנק' גבאי צדקה הגובה כל האורות ואח"כ הוא נותנו ומחלקו לעניים שהם מבחי' המלכות כי היסוד הוא הצדיק הנותן צדקה אל המ' הנק' צדק ועי"כ נעשית צדקה בתוספת ה' כנודע והנה הצדקה שנותן לה, הם החסדים היורדים ביסוד דז"א כנודע וכי' וז"ם צדקה ונתינתה ע"כ. עוד נקדים מ"ש הפרד"ס בשער ערכי הכנויים משם הר"מ דהמ' ג"כ נק' עולם שהוא לשון עלמה פי' נערה משום שהיא עולימתה שפירתא יע"ש: