זרע יעקב סח

אתה מוצא שנתן להם משה את התורה שנקראת חסד שנאמר ותורת חסד על לשונה ולא נלקחה מהם אלא נתנה להם למורשה שנ' מרשה קהלת יעקב וכן כל החסדים שעשה עמהם לעולם הם שנ' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' הוי כל"ת עכל"ה. והקושי מבואר דאיך הי' ס"ד לומר שהקב"ה עושה תסד לשנה או לשנתיים עד שהוכרת בעל המאמר לאומרו דאין הקב"ה עושה חפד וכו' מאחר דרפ' אומר בפי' כל"ת

אמנם לפי"ה כונת המאמר פשוטה והוא דהכתוב אומר כל"ת וקס"ד לומר דפירושו הוא כדעת רש"י ז"ל ומוהר"א ששון ז"ל דס"ל דלעולם משמע ב' שנים לפיכך הקדים בעל המאמר ואמר אין הקב"ה עושה חסד עם ישראל לא לשנה ולא לשנתיים שנתיים דייקא כפירש"י אלא לעולם כפשוטו משמע שהרי נתן להם משה את התורה שנקראת חסד לעולם ועד ואם איתא דהחסד שעושה עם ישראל הוא לשנתיים הי' צריך שיטול מהם את התורה אתר ב' שנים ולא כן הי' אלא נתנה להם מורשה לעד לעולם. וכמו כן כל החסדים שעושה עמהם לעולם הם כפשוטו שנאמר חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו הוי כי לעולם חסדו ר"ל דפירוש לעולם האמור כאן הוא כפשוטו לעד לעולם א"ד ז"ל וש"י ודפת"ת

עוד נקדים מ"ש במ' ברכות ד"ז אר"י כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי לא תור בו מנ"ל ממרע"ה שנאמר הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו ואע"ג דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפי"ה אוקומיה בזרעיה שנא' ובני משה וגו' ובני רחביה רבו למעלה וגו' ותני רב יוסף למעלה מס' רבוא וכו'

אמור מעתה כונת מאמ"ר פשוטה דהיינו יבש וגו' ודבר אלקינו יקים לעולם ואפשר דלעולם יש לו קצבה לזה הביא בעל המאמר מלה"ד למלך וכו' כך הקב"ה התנה עם אאע"ה ליתן לו מתנה את הארץ שנא' כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם וכיון שאמר לו לאאע"ה עד עולם לדעת רש"י ז"ל עד עולם הוי ב' שנים ויכול הקב"ה לחזור בו אחר ב' שנים לז"א אעפ"י שהתני' עם האבות ליתן להם את הארץ ואמרתי להם עד עולם והייתי יכול לחזור בי כמ"ש אעפ"י כן איני חוזר בי אלא ודבר אלקינו יקום לעולם דהיינו כפשוטו לעד לעולם

והטעם שהדיבור הי' עם מרע"ה אעפ"י שלא נכנס לארץ הי' כדי לרמוז לו ב' דברים הא' כמ"ש במדרש דאין הקב"ה עושה חסד לא לשנה ולא לשנתיים אלא לעולם וכן אתה מוצא שנתן להם משה מורשה התורה לעולם ועד כמו כן נתן לנו את הארץ מורשה לעולם ועד. והשני לרמוז לו ולבשר אותו שדבר אלהינו יקום לעולם וא"כ מה שיצא מפי ואמרתי לך ואעשה אותך לגוי גדול ועצום איני חוזר בי אפי' שהי' על תנאי כמו נתינת הא"י שהיא לעד

ובענין פסוקי חובב הנז"ל מצאתי ראיתי להרמ"ז הרב המופלא ת"ק כמוהר"ר יעקב נינייו ז"ל בס"ה קהלת יעקב כ"י שפי' אותו בענין דשא"ק כנו' ס' הרמב"ם ז"ל דס"ל דהמחייב עצמי בדשא"ק אפי' בקנין אינו משתעבד וכו' מ"ש מוהרש"ת והרפ"מ ז"ל דזהו דוקא כשהוא במתנה או ג"ח אבל כשיש לו הנאה וגמול חסד ממנו אז מתחייב אלא שהריטב"א ז"ל חולק גם בזה וס"ל דאינו מתחייב כאשר הארכתי בזה במ"א ואכמ"ל. וא"כ זהו טעמו של יתרו דכשא"ל מרע"ה נוסעים אנחנו וגו' לכה אתנו והטבנו לך לא רצה ואמר כי אל ארצי וגו' אלך והט' יען דלא נתן לו קצבה אלא א"ל סתם והטבנו לך אבל מרע"ה כבר חידש לו התי' של מוהרש"ת ז"ל דכשמטי לו הנאה ממנו מתחייב ולז"א כי היית לנו לעיניים ודרז"ל שהיה מאיר עיניהם בהלכה וחידש פ' א' בתורה אלא דיתרו לא נתרצה בזה יען שהריטב"א ז"ל חולק גם בזה וכשראה כן מרע"ה אז א"ל והי' הטוב ההוא וגו' והטבנו לך ודרז"ל זה דושנה של יריחו א"כ הוי דבר קצוב ולכ"ע קני ע"כ. וזכורני דכשלמדתי ענין זה פירשתי אני כן ושו"ר כן להמפ' שפי' כן וכמדומה לי שפי' כן הרב ש"י ומשו"ה לא כתבתים וכעת אין הספר בידי

דרוש למעלת הצדיקים

מודעת זאת כמה גדלה מעלת מעשה הצדיקים כאשר חז"ל הגידו בפ"ק דכתובות ד"ה דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממע' שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. פי' דמעשה שמ"ו היה ביד א' ומעשיהם ש"צ