זרע יעקב סז

לזאת א"ל זקני גלעד דהאמת אינו כן כמו שהבין הוא דעיקר כוונתן הוא ליתן המלוכה אלא עיקר כיונתן הוא ליקח אותו כדי שיעשה להם מלחמה ולז"א ונלחמת בבני עמון אתה בעצמך ועי"ז אח"כ והיית לנו לראש באופן שעיקר כונתינו הוא ליקח אותך למלחמה א"כ נמצא שאדרבא אנו הלוקחים ממך הנאה שתעשה לנו מלחמה ובזה ליכא פ"מ כמ"ש

עוד יש לפרש בכונת פסוקי חובב במ"ש כי ה' דבר טוב טל ישראל דתי' על מיותר הול"ל לישראל אמנם יובן במ"ש גירי הארי ז"ל והובא קצת בחס"ל דיש ששים ריבוא אותיות לתורה והוא ניט' ישראל כנגד כללות האימה ישראלית שהיא ש"ר נשמות של ישראל וכל נשמה יש לה אות א' בס"ת שמשם היא אחיזתו ולכן צריך להסתכל בס"ת כדי לקבל שפע לשורש נשמתו

ולזה חקרו דא"כ הגרים שאינם בכלל הש"ר נשמות של ישראל היכן אחוזים ותירצו דהגרים יש להן אחוזה בתגין של ס"ת וז"ש שר"ע הי' דורש כתרי אותיות יען שר"ע הי' בן גרים ולכן הי' דורש על קיץ וקיץ וכו' יען דמשם שורשו ושם היא אחיזתו והדברים עתיקים

ובזה פירשו כונת הפסוק בישעיה סי' ד"ן הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפיל והכונה שהפסוק עצמו הוא מותיב לה והוא מפרק לה החקירה הנז' דהיינו הן גור יגור אפס מאותי ר"ל איך יש מציאות שגור יגור אפס מאותי דגר מאן דכר שמיה שאין לו מקום לסמוך ומהיכן אחיזתו. לזה מתרץ מי גר אתך ר"ל כשיבא גר להתגייר עליך יפול דהיינו התגים שהם עומדים ע"ג האותיות משם היא אחיזתם: ובזה נ"ל לומר מש"ה הגר אשר בקרבך יעלה עליך ודו"ק

וא"כ אפשר דמה שסירב יתרו שלא רצה לבא וא"ל לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי היינו מטעם זה דאמר כיון שאני אין לי אחיזה באותיות התורה יען שאני גר א"כ למה לי לילך עמכם. לז"א לו מרע"ה אי משום הא לא תחוש לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל ר"ל יש לך חלק ואחיזה במה שיש על גבי ישראל דהיינו התגים כמ"ש

ומעתה נחזור למאמרינו אשר יעדנו בפתח השער יבש חציר נבל ציץ וגו' דלכאורה יפלא מהיכא תיתי שיחזור בו לאחר שהבטיח לאאע"ה ולא איש אל ויכזב. ועוד אומרו אעפ"י שהתניתי עם האבות וכו' דאדרבא היא הנותנת דמפני שהתנה עמהם לתת להם את הארץ צריך לקיים תנאו. ועוד דבשעה שנתן הקב"ה לאברהם את הארץ בפירושא איתמר לו ולזרעו אחריו כמש"ה כי לך ולזרעך אתן וגי' וא"כ באיזה דין יכול לחזור בו אפילו בדיני אדם. ועוד דזה הדיבור לא הי' צריך שיאמר למשה כיון שלא נכנס לארץ והול"ל ליהושע או לישראל

וראיתי להרב זרע בירך בח"ב ס' שלח שפירש בכונת המאמר עפ"י מאי דקי"ל ופסקו הטו"ר והש"ע בסי' רמ"ה האומר לחבירו אתן לך מתנה לא קנה ואפי' נעשה בקנין דאינו אלא לשון הבטחה בעלמא. ולפי"ז כיון שהוא ית' אמר לאאע"ה לך אתננה וגו' וכן כי לך ולזרעך אתן וגו' משמע שעדיין לא ניתנה אלא שהבטיחו שיתננה לעתיד וכל כה"ג בדיני אדם אינו קונה אפי' בקנין דהוי קנין אתן דלא קני. אבל הקב"ה אמר אעפ"י שהתניתי עם האבות ליתן להם וכו' ירצה שהתניתי לתת להם לעתיד ולא נתתיה להן עדיין וא"כ הייתי יכול לחזור בי מצד הדין אבל באמת לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם משום דדבר אלהינו יקום לעולם ר"ל מפני שדיבורו של הקב"ה הוי כעין שבועה בב"ו וקי"ל דשבועה מועיל בכל דבר בין באתן בין בדשלב"ל וכיוצא בזה מה שלא נקנה ע"י קנין מצד השבועה צריך לקיימה כמפורש בסי' קכ"ט יע"ש בא"א עיין בדרוש אחר והוא בדין דבשא"ק. א"א בדין דבשלב"ל

ולענ"ד נראה לפרש כונת המאמר בהקדים מ"ש הרב מוהר"א ששון ז"ל בס"ה תורת אמת בסי' מ"ח בא' שנתפשר עם הקהל בסך מה ופטרו אותו מן המס ונתנו לו שטר כתוב שפטרו אותו מן המס עד עולם כתב ע"ז הרב ז"ל דאפי"ה יכולים הקהל לטעון דעד עולם הכתוב בשטר אינו מרבה רק זמן שתי שנים לדעת רש"י ז"ל שפי' בפרק הכותב גבי מתגי' ר"י אומר לעולם אוכל פירות עד שיאמר לה דין ודברים אין לי וכו' עד עולם ופירש רש"י ז"ל דאי לא אמר לעולם הוי שנה אחת ואי אמר לעולם הוי שנתיים ימים וכו' יע"ש. ומה שיש לי לעמוד בזה כבר עמדתי במקום אחר ואכמ"ל יע"ש

אשר בזה פירש הרב אש דת ז"ל כונת המאמר ז"ל הובא בשוחר טוב על פסוק הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו וז"ל אין הקב"ה עושה חסד עם ישראל לא לשנה ולא לשנתיים אלא לעולם וכן