זרע יעקב סו

להשטות. ולז"א ויאמרו זקני גלעד אל יפתח לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו כונתם לומר כיון שאנחנו המתחייבים בענין זה דיש לנו דין ציבור כיון שהם פרנסי העיר א"כ אין אנו יכולים לומר לך משטה הייתי בד דזה לא נאמר אלא ביחיד ולא ברוב ציבור המודים דאין דרך ציבור להשטו'

ועוד ונלחמת בבני עמון וגו' רמזו לו החילוק של הרמב"ן והרשב"א ז"ל דבדבר של חכמה כגון רפואות וכיוצא יש לו לשלם דחכמתו מכר לו וא"כ ענין זה של המלחמה הוא דבר של חכמה יותר מחכמת הרופא דצריך חכמה גדולה לעשות מלחמה כמש"ה כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ולז"א ונלחמת בבני עמון ובזה והיית לנו לראש לכל יושבי גלעד וכמ"ש

או נאמר בא"א פסוקי חובב בענין פטומי מילי והוא דאמרי' במציעא דס"ה ע"ב ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה שלא באחריות חזיה דהוא קא עציב א"ל אמאי עציבת אי טרפו לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי אמר אמימר פטומי מילי בעלמא הוא. א"ל רב אשי לאמימר טעמא מאי כיון דלוקח בעי לאתנויי והכא מוכר קא מתני אמרי' פטומי מילי בעלמא הוא. ופירש"י פטומי מילי אין אלו אלא דברי תנחומין בעלמא לפטם את לבו ע"כ

ברם כתבו שם התוס' דדוקא הכא שכבר עמדו על סוף המכר לקנות שלא באחריות והיה מצטער הלוקח שלא היה מתרצה המוכר למוכרה באחריות והוא לא היה רוצה להניח מלקנותה בשביל כך אמטו להכי הוי פטומי מילי אבל אם בתחילת הדברים פתח המוכר וא"ל קני לך שדי דאי טרפי לה מינך וכו' לא הוי פטומי מילי אלא תנאי גמור וכו' ע"כ. וכן זה פסקוהו הפוסקים יע"ש

מעתה ז"ש ויאמר משה לחובב וגו' נוסעים אנחנו וגו' לכה אתנו והטבנו לך דהיינו אשלם במיטבא שכרך הרבה מחד בעבור שתבא עמנו ויאמר אליו יתרו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך והיינו טעמא דכיון שאני הוא הלוקח ואני היה צריך להתנות שתתן לי שכר בעד הליכתי ולא התניתי ואתה שהוא הנותן התנית אינו אלא פטומי מילי בעלמא כדאמר אמימר וע"כ לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך

לזה בא מרע"ה וא"ל אל תעזוב אותנו וגו' והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך הכונה דבא לחדש לו מ"ש התוס' דלא אמרי' פטומי מילי רק היכא דבתחילת הדבר לא התנה הנותן אבל אם בתחילת הדבר פתח הנותן אז ליכא משום פטומי מילי והכא נמי מרע"ה התנה עמו להטיב לי דהיינו לתת לו דושנה של יריחו בתחילת הדבר דהיינו קודם שילכו לא"י בהיוחם במדבר וז"ש והיה כי תלך עמנו וגו' ובזה ליכא משום פטומי מילי וכמ"ש

עוד אפשר לומר עד"ז דכונת תשובת מרע"ה הי' בא"א במ"ש אל נא תעזוב אותנו כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר והיית לט לעיניים והכוונה שבא לומר לו מרע"ה דלא כמו שעלה על דעתך שאתה הוא הלוקח ואנחנו הנותנים וא"כ כיון שאתה לא התנית איכא משום פטימי מילי אינו כן דאדרבא אתה הוא הנותן ואנחנו המקבלים יען שאנחנו רוצים ליהנות ממך דהיינו והיית לנו לעיניים שתהיה יושב בסנהדרין ותהיה מורה הוראות וכיון שאנו הלוקחים ליכא פטומי מילי כמ"ש וע"כ והיה כי תלך וגו' והטבנו לך מדינא. ודו"ק

ועד"ז יובנו פסוקי יפתח עם גלעד הנז' והכוונה דכשאמרו ליפתח ליתן לו המלוכה כדי שילחום להם א"ל יפתח מדוע באתם אלי עתה וגו' כונתו לומר דכיון שאני הוא הלוקח דהיינו המלוכה הדבר נוגע לי להתנות וכיון שאני לא התניתי אלא אתם באתם אלי בתנאי זה איכא משום פטומי מילי כדאמר רב אשי

לזה באו זקני גלעד וא"ל לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת וגו' הכונה דבאו לרמוז לו חילוק של התוס' דאם בתחילת הדברים פתח המוכר והתנה עמו וכו' ליכא משום פטומי מילי וז"ש לכן ר"ל מפני זה שלא יהיה פטומי מילי עתה דייקא שבנו אליך קודם שתלך עמנו ונלחמת וגו' עשינו התנאי ובזה ליכא פ"מ

או יאמר עד"ז בא"א במה שיש לדקדק עוד דקדוק אחד מהו זה השינוי ששינו בלשונם זקני גלעד שבתחי' א"ל לכה והיית לנו לקצין ונלחמה בבני עמון הקדימו נתינת המלוכה למלחמה וגם שאמרו ונלחמה שלא לנוכח ואח"כ כשסירב לבא הפכו לשונם וא"ל והלכתה עמנו ונלחמת בבני עמון והיית לנו לראש וגו' הרי שהקדימו ענין המלחמה קודם נתינת המלוכה וגם שאמרו לו ונלחמת לנוכח ומאי שנא

ולפי"ה ניחא דבתחי' א"ל והיית לנו לקצין ונלחמה בבני עמון דמשמע דהעיקר הוא שרוצים ליתן לו המלכות ואח"כ יעשו הם מלחמה ולזה סירב יפתח במ"ש דכיון דהוא הלוקח היה צריך להתנות הוא וכיון שלא התנה הוא איכא משום פ"ת אי