זרע יעקב סה

מה' גזילה בשם הרשב"א ז"ל דמי שהתנה ליתן הרבה דמים על סממנים מחמת אונס חולייו אין לו אלא דמיהן אבל רפואות יש לו לשלם שחכמתו מכר לו והיא שוה דמים הרבה ע"כ וכבר הארכתי בזה במקום אחר ואכמ"ל

עוד נקדים מ"ש הרמב"ן ז"ל דאחר מתרי"ג מצות הוא לדור בא"י ואפי' בחורבנה דכתיב וירשתם אותה וישבתם בה ומנה אותה בכלל רמ"ח מצות וכן כתב הרשב"ץ ז"ל, וברייתא דספרי קרי בחיל דישיבת א"י שקולה ככל המצית יע"ש

מעתה נבוא אל המכוון ויאמר משה לחובב וגו' נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו ואהן את שכרך והטבני לך דהיינו דושנה של יריחו כמ"ש חז"ל והיה זה בעבור שתבוא עמנו לדור בא"י והטבנו לך

וכ"ת מה מקום לשכר זה מאחר דאני חייב לדור בא"י שהיא אחד מתרי"ג מצות א"כ למחר תוציאני בידים ריקנייות באומרך דהמתחייב לחבירו בעבור שיעשה דבר שהוא מחוייב מן הדין לעשותו פטור המתחייב לדעת מוהר"ם ומוהרשד"ם ז"ל כנז'

לז"א לו כי ה' דבר טוב על ישראל בא לרמוז לו החילוק של הרש"י ז"ל דס"ל דלא אמרו מוהר"ם ז"ל אלא במצוה דלא רמייא אלא עליה דידיה ולאו אכ"ע אבל במצוה דרמיא אכ"ע אם נזדמ' לו ולא רצה לקיימה אלא בשכר חייב המתחייב והכא נמי חיוב זה דלדור בא"י רמייא ע"כ ישראל וז"ש כי ה' דבר טוב דהיינו לתת לנו את הארץ ולדור בה ע"כ ישראל

אלא דיתרו לא נתרצה בזה דהדבר ספק אצלו דמאחר דמוהר"ם ומוהרשד"ם ז"ל לא חילקו בזה וסתמא אמרו משמע דלא ס"ל הכי א"כ למחר יאמר לו מרע"ה קי"ל כמוהר"ם ז"ל דמדלא חילק בהבי לא ס"ל הכי ולז"א לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך וארז"ל לא אניח את הודאי ואטול את הספק דכל לגבי דידי ספק הוא

אי לזאת בא מרע"ה וא"ל אל נא תעזוב אותנו כי ע"כ ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעינים ודרשו בספרי שתהא יושב עמנו בסנהדרין ותהא מורה בד"ת שם רמז החילוק של הרמב"ן והרשב"א ז"ל ואם דבר של חכמה מכר לו חייב לשלם לו כפי מה שפסק עמו דהחכמה שוה דמים הרבה א"כ הכא מה שאמרתי לך לכה אתנו והטבנו לך היינו כדי שתהיה לנו לעינים לישב בסנהדרין ולהיות מורה הוראות בישראל ובכגון דא שחכמתך חתה מוכר לנו אנו חייבים לשלם לך כפי מה שפסקנו ולז"א והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והעבנו לך מדינא כמ"ש

ובזה אפשר לפרש סדרן של כתובים האמורים בס' שופטים סי' י"א וכ"ת ויהי מימים וילחמו בני עמון עם ישראל. ויהי כאשר נלחמו בני עמון עם ישראל וילכו זקני גלעד לקחת את יפתח מארץ טוב. ויאמרו ליפתח לכה והייתה לנו לקנין ונלחמה בבני עמון. ויאמר יפתח לזקני גלעד הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם. ויאמרו זקני גלעד אל יפתח לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והיית לנו לראש לכל יושבי גלעד

ולא נאריך בדקדוקים כי אם שנים גרגרים. האחד במ"ש ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם דאינו מובן כונתו דודאי כאשר צר להם באו בצל קורתו. ועוד מ"ש לכן עתה שבנו וגי' דהוא כפל הענין בלא חידש דאיך יתורץ בזה שאלת יפתח

ולפי האמור ניחא והוא דכבר כתבנו דמי שהיה בורח מבית האסורים והיתה מעבו' לפניו וא"ל טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו והטעם דמצי א"ל משטה הייתי בך. וכתב ה"ה ז"ל בפי"ב מה' גזילה דמכאן אנו למדין לכל אונס וצער שהתנה ליתן בדמיהן הרבה דאין לו אלא שכרו זולת דבר של חכמה כגון רפואות וכיוצא יש לו לשלם שחכמתו מכר לו

עוד נקדים מ"ש הריב"ש ז"ל בסי' תע"ו והביאו מרן ב"י ז"ל במ"מ סי' ל"ב דטענת השטאה לא נאמרה אלא ביחיד ולא ברוב ציבור המודים שאין דרך ציבור להשטות ע"כ

ובכן נבוא אל הענין ויהי מימים וגו' ויאמרו ליפתח לכה והיית לנו לקצין וגו' ויאמר יפתח לזקני גלעד הלא אותם שנאתם אותי ופרשוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם כונתו לומר דמאחר שבאתם עתה כאשר צר לכם א"כ אנוסים אתם וה"ז דומה למי שהיה בורח וכו' דאין לו אלא שכרו וא"כ למחר יכולים אתם לחזור בכם ממה שאמרתם להשים אותי מלך ותפטרו עצמכם בשכר כל דהו כיון דבאונס וצער הייתם

אי לזאת באו זקני גלעד וחדשו לו הב' חילוקים שכ' כא' מ"ש הריב"ש ז"ל דטענת השטאה לא נאמרה אלא ביחיד ולא ברוב ציבור המודים דאין דרך צבור