זרע יעקב סג

ודע דלדעת הרא"ש ז"ל מאי דנקט מתני' ואבדה איצטליתו לחידושא דרבנן נקיט הכי דאפילו דליתיה האיצטלית בעיניה כגין דלצעורה קמכוין איצטליתא דוקא קאמר וכמו שכן כ' הב"ח בסי' הנז'

ובהיותי בזה ראיתי להר' מחנה אפרים ז"ל בה' זכיה ומתנה סי' כ' שהי' רוצה להכריח דלא כהרא"ש ז"ל מההיא דפ' י"נ דשור זה נתון לך ע"מ שתחזירהו לי שאמרו שאם הקדישו והחזירו אינו קדוש ואי חזרת דמים הוייא חזרה אפי' כי איתיה בעיניה אמאי אינו קדוש ליהוי קדוש ויחזיר לו הדמים. ושוב כתב שכבר ראה להרא"ש ז"ל בפ"ק דקידישין שכתב דאם החזיר לו המעות הוי קדוש וכתב עוד דכל זה אפשר לומר בדברי התלמוד אבל בדברי הטו"ר שכ' דאינו קדוש משום שאם אתה אומר שהוא קדוש נתבטלה המתנה משמע דחזרת דמים לא מהני כיון דאיתיה בעיניה ומזה למד דהמקדש את האשה במתנה שנתנו לו ע"מ להחזיר הוי ספק קידושין ע"כ

הנך רואה בעיניך שהרב ז"ל סובר כדעת הטו"ר דפליג אאביו הרא"ש ז"ל וסובר דכל היכא דאיתיה בעיניה אפי' דלא מכוין רק להרויח חזרת דמים לא מהני

ונוראות נפלאתי עליו איך אישתמיט מיניה דמר דברי הטו"ר ז"ל שבאה"ע סי' כ"ח דשם הביא דברי אביו ז"ל שבפ"ק דקידושין ומוכח שם שדעתו כדעת אביו ז"ל דהיכא דלהרווחת קמכוין חזרת דמים הוייא חזרה אפי' דאיתיה בעיניה כההיא דהמקדש בטבעת שלו או במתנה שנתנו לו ע"מ להחזיר דהוייא מקודשת היכא שמחזיר דמי הטבעת והמתנה הפיך דינו של המח"א שרצה להוציא מדברי הטו"ר דהמקדש את האשה במתנה שנתנו לו ע"מ להחזיר דהווי ספק קידושין. והמשמעות שכתב הרב מדברי הטו"ר נראה שהוא ממה שהטו"ר ז"ל לא סיים דאם החזיר הדמים הוי קדוש כמ"ש הרא"ש בקידושין

ולפי מה שכתבנו י"ל דכיון דהרא"ש ז"ל השוה לן המקדש בטבעת שאולה עם ההיא דשור דכמו שבטבעת שאולה חזרת דמים הוייא חזרה ה"נ הדין בשור וא"כ י"ל דהטו"ר ז"ל סמך על מה שכבר הביא באה"ע משם אביו במקדש בטבעת שאולה אי במתנה שנתנו לו ע"מ להחזיר דודאי ממנו נקח לדין השור באופן שדברי המח"א צא"ת

ואיך שיהיה דמצינו למדין מכל האמור דהיכא דלהרוחה קמכוין וליתיה החפץ בעיניה כ"ע מודו דחזרת הדמים הוי חזרה. והיכא דאיתי' בעיניה לדעת הרא"ש והטו"ר ז"ל הוי חזרה וכן נר' מדברי רבינו ירוחם הובאו דבריו בהג"ה ח"מ סי' רמ"א שכתב וז"ל המתנה עם חבירו לתת לו חפץ פ' יכול ליתן לו דמי החפץ ומדלא חילק משמע דהגם שהוא בעין יכול לתת לו דמי החפץ וכן ראיתי לה' בני אהרן שהביא דברי רבינו ירוחם ודקדק כמו שכתבנו וכמו כן דקדק נמי מדברי הרב הנמקי שבפ' י"נ בההיא דשור זה נתון לך וכו' יע"ש. ולדעת הרב תה"ד כל היכא דאיתיה בעיניה צריך. ליתן לו. והרב מח"א ז"ל כתב שכן נ"ל בדעת הרב בעל העיטו"ר ז"ל. וכל זה אינו אלא כשאר תנאים דבעלמא אבל בשכר פעולה כ"ע מודו דאפילו דאיתיה לחפץ בעיניה יכול ליתן לו דמיו אליבא דכ"ע

ומעתה נבוא לכוונת הכתובים דהנה מה שהיו רוצים ליתרו שילך עמהם היינו טעמא כמו שאמרו רז"ל שהי' מאיר עיניהם בהלכה אי נמי כמ"ש בספר פענח רזא בשם הר' אליעזר מגרמיזא ז"ל שהיו מבקשים ליתרו מפני שהוא היה יודע מוצאן ומובאן של או"ה להורות להם את הדרך לא יכשלו בה עיי"ש ולכן אמר לו משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם אותו דוקא ולא דבר אחר במקומו ולכן לכה אתנו להורות לנו את הדרך א"נ שתהא מאיר עינינו בהלכה כמו שאמר לו אח"כ והיתה לנו לענים ובעבור זה והיה שכרך והטבנו לך דהיינו דושנה של יריחו וכי תימא שלמחר אנו חוזרים ומסלקים אותך בדמים כמו שהוא הדין בפועל בעלמא שאף עפ"י שנדר לו הבעה"ב ליתן לו חפץ יכול לסלקו בדמים כמ"ש הרא"ש והודו לו כל הפוסקים לזה בא משה ואמר כי ה' דבר טוב על ישראל כלומר כמו שהשי"ת אינו חוזר בו כשהוא לטובה וכמו שאמרו חז"ל דכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר בו גם אנחנו לא נחזור בנו ואנו נותנים לך מה שנדרנו ליתן לך דהיינו דושנה של יריחו דוקא ולא מסליקינן לך בדמים ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך לא אניח את הודאי בשביל הספק כלומר שדוקא השי"ת אינו חוזר בדיבורו כי לא אדם הוא להנחם אבל ב"ו יכול לחזור בו וליתן לו דבר אחר כמו שכן הוא הדין בפועל בעלמא דאעפ"י שהתנה עמו ליתן לו איזה חפץ יכול לחזור בו ולסלקו בדמים דחזרת דמים הוייא חזרה לכן לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך שהוא הודאי ואהיה אוכל פירות מארצי ושותה יין