זרע יעקב סב

יהיב ליה לאח"ז לאו אתנן הוא דהשתא הוא דקנייה ליה ופריך וכי א"ל בטלה זה מאי הוי הא מחסר משיכה בזונה גויה דלא קנייא במשיכה ע"כ

והקשה הרא"ש ז"ל דהא שכר פעולה לא בעי קנין דפועל העושה מלאכה אצל בעה"ב קנה שכרו וביאה דבר שנותנין עליו שכר הוא ואמאי לא נתן לה הטלה בביאה מכאן נ"ל לדקדק דהאומר לפועל עשה עמי מלאכה זו ואתן לך חפץ זה בשכרך יכול לתת לו דמי החפץ בשכרו דודאי נתחייב לו החפץ או הדמים אבל בגוף החפץ א"א לו לקנות אלא במשיכה או שיהיה ברשות פועל בשעת עשיית מלאכה וכיון שיכול ליתן לה דמי הטלה הוי כמו טלה סתם עכ"ל וכדברי הרא"ש כתב נמי הרשב"א והביאו הריטב"א שם בחי' וכ"כ הר"ן ז"ל ע"ש

ושוב מצאתי בהגה מור"ם בסי' של"ב שהביא משם תשו' מוהר"ם ב"ב בסי' קס"ה שהביא משם ר"ת שכ' כדברי הרא"ש ז"ל יע"ש

איברא דראיתי לה' בעל תרומת הדשן ז"ל בסי' שי"א שכתב דהא דאמרי' דהיכא דלהרווחא קמכוין דחזרת דמים הויא חזרה היינו דוקא היכא דליתיה החפץ בעיניה אבל היכא דאיתא החפץ בעיניה צריך לתת לו החפץ וחזרת דמים לא הויא חזרה אף דלהרווחה קא מכוין ודקדק כן מדברי הרא"ש ז"ל הנ"ל דאם איתא דכל היכא דלהרווחה קמכוין אפי' דאיתא החפץ בעיניה חזרת דמים הויא חזרה מאי איריא שכר פעולה דנקט הרא"ש הא כל מילי נמי הוי דינא הכי ואמאי לא מייתי הרא"ש ראייה מפ' מי שאחזו דאמרו שם דהיכא דלהרווחה קא מכוין כ"ע מודו דחזרת דמים הוייא חזרה אלא ע"כ כל היכא דאיתא לחפץ בעיניה צריך ליתן לו ולא דמיו אפי' דלא מכוין רק להרווחה ודוקא היכא דליתא בעיניה שנאבד או נתקלקל מתקיים התנאי בדמיו רק בשכר פעולה אפי באיתא בעיניה נותן לו דמיו דהפועל לא זכה בו בשום קנין ולא קנה אלא דמים ע"כ

ותמהני על הרב ז"ל שנראה ממה שדקדק מדברי הרא"ש שהוא ז"ל סובר לדעת הרא"ש נמי דהיכא דאיתא החפץ בעיניה אפי' דלהרווחה קמכוין חזרת דמים לא הוייא חזרה וזה תימא דמדברי הרא"ש בפ"ק דקידושין מוכח בהדיא שסובר דהיכא דלהרווחה קא מכוין אפי' דאיתא החפץ בעיני' חזרת דמים הוי קיום התנאי שכ' שם לענין המקדש את האשה בטבעת שאולה וז"ל אמנם נ"ל אם א"ל השאליני טבעת זו כדי לקדש בו את האשה דהויא מקודשת כי אדעתא דהכי מסר לו הטבעת ואם לא יועיל בלשון שאלה יהיה בלשון מתנה לכל הפחות תהיה מתנה ע"מ להחזיר והויא מקודשת ויקנהו מן האשה ויחזרנה לו או יחזיר לו דמיו וחזרת דמים הוייא חזרה אפי' לרבנן דפליגי ארשב"ג באיצטלות דוקא התם דלצעורה קמכוין וכה"ג מפליג הגמ' שם אבל הכא משום הרווחא ק"מ והא קא רווח וגבי שור בפ' י"נ יראה דאם אמר שור זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי והקדישו והחזיר לו דמיו הרי זה קדוש אע"ג דקאמר ותחזירהו לי כיון שהחזיר לו דמים ויכול לקנות בהם שור אחר כיוצא בזה ש"ד וכו' ע"כ. וכן כתב בתשו' כלל ל"ה עי"ש

הרי בהדיא דהגם שהטבעת והשור הם בעין כיון דלהרווח' קא מכוין סובר הרא"ש דחזרת דמים הויא חזרה ועיין בס' בני אהרן דקכ"ז ע"ב שהכריח כן בדעת הרא"ש מההיא דקידושין יע"ש

וא"ת א"כ חזרה קושיין לדוכתין דמאי אירייא שכר פעולה דנקט הרא"ש הא כל מילי נמי הוי דינא הכי ואמאי לא נסתייע הרא"ש ז"ל מסוגיין דפ' מי שאחזו כמו שהקשה הרב ז"ל. לזה ודאי י"ל דאה"נ דלדעת הרא"ש דבפועל ובכל מילי הוי דינא הכי דאפי' דאיתא החפץ בעיניה מצי לסלוקי בזוזי ומה דלא מייתי ראיה מההיא דפ' מי שאחזו הוא משום דהתם יש לבעל דין לחלוק ולומר דפלוגתיהו דרבנן ורשב"ג הוא בשאין החפץ בעין דהכי קתני מתני' ואבדה איצטליתו אבל אם האיצטלית הוא בעין לעולם אימא לך דאפי' רשב"ג שסובר דלהרווחה קמכוין יודה דחזרת דמים לא הוייא חזרה וכן יש ללמוד מההיא ברייתא דע"מ שתחזיר לי את הנייר דמוקי לה כרשב"ג ודחי לה אביי ואמר אימור דארשב"ג היכא דליתא בעיניה היכא דאיתיה בעיניה מי אמר הרי דאפי' רשב"ג שסובר דלהרווחה קא מכוין אפי"ה דוחה היכא דאיתא בעיניה מי אמר ומרשב"ג נשמע לרבנן ואע"ג דבדרך דחייה קאמר לה כמו שכן הוא דעת הרא"ש מיהו אפשר לדוחה לומר דהכי הוי קושטא דמלתא משוה הכי לא מייתי ראיה הרא"ש משם אלא דייק ליה מסוגייא דע"ז דשם מוכח בהדיא ואפי' מי שיסבור דהיכא דאיתא החפץ בעיניה אפי' דלהרווח' קמכוין חזרת דמים לא הויא חזרה מודה בודאי דלענין שכר פעולה אפי' דאיתיה החפץ בעיניה דמצי לסלוקי בזוזי כנ"ל בדעת הרא"ש ז"ל ודעת התה"ד ז"ל במה שנראה שסובר בדעת הרא"ש לא"ת.