זרע יעקב סא

האיצטלית דוקא התנה ורשב"ג סובר דכיון דלצעורי לא קמכוין אלא להרווחה אף שאינו מתרצה עתה בדמים מ"מ מעיקרא כי התנה לאו דעתיה האיצטלית דוקא התנה וזה פשוט וברור

וחזה הוית לה' מכתב מאליהו בשער ח' סי' יו"ד שעמד על דברי הרא"ש הללו והק' כקושיין דניפשוט מינה דנתי' בע"כ הויא נתי' ורצה לתרץ דמ"ש הרא"ש ז"ל דמדעתו הוי גט היינו כשמוחל בפי' על גוף האיצטלית ומתרצה בדמיה אבל במקבל הדמים סתם ואינו תובע האיצטלית בהא הוא דאיפליגו רבנן ורשב"ג. ומזה תמה על הש"ע שאחר שהביא לשין הרמב"ם הביא דינו של הרא"ש בלשון זה ויש מי שאומר שאם הוא מתרצה בקבלת הדמים הוי גט ע"כ ותמה עליו שלא ביאר כל צורכו דהרא"ש ז"ל לא קאמר אלא במוחל בהדייא על גוף האיצטלית ע"כ יע"ש

ולענ"ד דברי הטור אינן עולין יפה לפי דרך זה שכ' וז"ל ע"מ שתתן לי איצטלתי ואבדה אפי' אם נתנה לו דמי' אינו גט אא"כ הוא דמתרצה בקבלת הדמים עכ"ל והרואה יראה דמ"ש אפי' אם נתנה לו דמיה קשה להולמו לפי דרך הרב ז"ל דמאי אירייא במה שהיא נותנת והלא עיקר החידוש במה שהוא מקבל הדמים סתם והכי הו"ל למימר אפי' אם קבל הדמים אינו גט אלא א"כ הוא מתרצה בקבלת הדמים

ומה שהכריח הרב ז"ל דע"כ מ"ש הטור אפי' אם נתנה וכו' איירי כשקבל הדמים סתם דאילו סירב ולא רצה לקבלם הו"ל נתינה בע"כ ואיהו ז"ל פסק קמי הכי דנתינה בע"כ הויא ספק מגורשת. הא ודאי לא מכרעא מידי דהכא שאני דבדוקא קא מתני דלצעורא קמכוין ומשו"ה כשאינו מתרצה בדמים לא הוי גט לרבנן דקי"ל כוותייהו וא"ש א"כ משמע דבנותן החפץ בעצמו אפי' בע"כ הויא נתינה לכ"ע הא ודאי היא גופא דקשייא לן על הרא"ש ז"ל ועל הטור כמ"ש לעיל משם רש"ל

ולע"ד נראה לישב דעת הרא"ש ז"ל דמ"ש דמדעתו הוי גט היינו דוקא כשהוא מעצמו ומרצונו מתרצה בדמים בלי שום פייוס והכי דייק לישנא דמדעתו דבזה אפי' רבנן דסברי דלצעורא קמכוין מודו דאיגלאי מלתא למפרע כי התנה מעיקרא ע"מ שיתן לו האיצטלית לאו דעתיה האיצטלית דוקא ושוב כשמתרצה מעצמו בדמים קיים תנאה הוא ומגורשת ולא דמייא לההיא דמחולין לך דאע"ג דהתם נמי הוא מדעתו מ"מ לצעורה קא איכיון ולא ציערה כלל ואפי' רשב"ג מודה כדאי' בש"ס וכמ"ש הרא"ש אמנם כשהוא מתרצה ע"י פיוס הוא דאיפליגו דרבנן סברי דכיון דהוא ע"י פיוס מתפייס איגלאי מילתא דמעיקרא כי התנה על אותו דבר דוקא התנה ולא על שיווייו וכי קא מתפייס עתה בדמים הוא דקא מחיל לתנאי ומשו"ה אינה מגורשת ורשב"ג סובר דאף בכי האי גוונא הוייא מגורשת דלהרוחה קא מכוין ומעיקרא כי התנה ע"מ שיתן לו האיצטלית לאו דעתיה האיצטלית דוקא

ובהכי נמי מתפרשים דברי הטור שכתב דאפילו אם נתנה לו דמיה כלומר שנתנה לו דמיה ע"י פיוס אינו גט דהלכה כחכמים אא"כ הוא מתרצה בקבלת הדמים הוא דיקא ר"ל שהוא מדעתו ומרצונו מתרצה בדמים בלי פיוס דבזה אפי' רבנן מודו דהוי גט כמש"ל

ובזה אזדא נמי תמיהת הרב מכתב מאליהו שתמה על הש"ע שלא ביאר כל הצורך ולפי דרכינו הדבר מבואר בדבריו כמ"ש שאם הוא מתרצה בדמים

אך את זה ק"ל בדברי הרא"ש והטו"ר ז"ל ממה שאמרו שם לקמן בדע"ה ת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזיר לי את הנייר הרי זו מגורשת מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר ר"ח הא נמי רשב"ג הוא דאמר תתן לו את דמיה. ולכאורה ק"ל דאם איתא כמ"ש הרא"ש דהיכא שמתרצה בדמים כ"פ מודו דהוי גט א"כ לוקמא הך ברייתא אליבא דכ"ע כמ"ש ואמאי מוקי לה כרשב"ג שהוא דלא כהלכתא

ונ"ל בדוחק דאה"נ דהוה מצי לאוקמא אליבא דכ"ע אלא דחיקא ליה לתלמודא לאוקמא בהכי משום דהיא אוקמתא דלא רמיזה בברייתא כלל דסתמא קתני ובשלמא בשאינו מתרצה וכרשב"ג ניחא ליה לאוקמי משום דפלוגתייהו דרבנן ורשב"ג דמתני' הוא בשאינו מתרצה ומוקי ג"כ לברייתא כרשב"ג דהיינו בשאינו מתרצה שהוא מעין פלוגתייהו דמתניתן ואה"נ דהיכא שמתרצה דינו של הרח"ש אמת דכ"ע מודו דהוי גט

ומצורף לזה נקדים עוד מ"ש בע"ז פ' השוכר את הפועל דס"ג בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה מותר ורימנהי בא עליה ואח"כ נתן לה אפילו מכאן עד ג' שנים אתננה אסור אמר ר"ן בר יצחק ל"ק הא דאמר לה התבעלי בטלה זה הא דא"ל התבעלי בטלה סתם ופירש"י בטלה זה כל כמה דיהיב ליה הוי אתנן דמהשתא קניתיה בטלה סתם כי