זרע יעקב ס

דמי וציערה על גוף האיצטלית יכול למחול עכ"ל. וכדבריו נמי כתב בנו הטו"ר ז"ל בסי' קמ"ג סעיף ד' יע"ש

והנה מ"ש דמדעתו הוי גט לכאורה ק"ל טובא דלפי דבריו הא דאיפליגו רבנן ורשב"ג היינו דוקא כשאינו מתרצה בדמים אלא באיצטלית וא"כ קשה דתיפשוט מיניה דנתינה בע"כ הוייא נתינה לכ"ע דהא לא פליג רבנן אלא משום דסברי דאיצטלית דוקא קאמר הא לאו הכי נתינתו נתינה ואפי' בהכי פליג רשב"ג וס' דלאו דוקא ונתינתו נתינה אלמא מוכח דהיכא שנותן הדבר שהתנה בעצמו אפי' בע"כ הוייא נתינה והוא ממש הקו' שהק' הרשב"א משם התוס' בעיקר הסוגייא לצד דאם פלוגתייהו דרבנן ורשב"ג הוא בשאינו מתרצה בדמים א"כ הרא"ש ז"ל דאוקי פליגתייהו בין מתרצה לאינו מתרצה ק"ל דתיפשוט מינה וכי'

וראיתי להרב ב"ח בסי' קמ"ג שהביא משם מוהרש"ל ז"ל שהק' על הרא"ש ז"ל בהפוך מזה דניפשוט דנתינה בע"כ לא הוי נתינה לרבנן דקיי"ל כוותייהו ע"כ

ואנכי לא ידעתי איך נוכל להפשוט מכאן דנתינה בע"כ לא הוי נתינה דהא עיקר פלוגתייהו דרבנן ורשב"ג אינו בנתינה בע"כ דאם איתא דהוי בהכי, א"כ ליפליגו וליתני באיצטלית גופא ומה אירייא דמים ועוד דבש"ס מוכח בהדייא דפלוגתייהו הוא דרבנן סברי דאיצטלית דוקא קאמר משום דלצעורה קמכוין ורשב"ג סבר דלאו דוקא דלהרווחה קמכווין כדמוכח מההיא דקונם ודמטר והרא"ש ז"ל נמי כשהוקשה לו מההיא דמחילין לך חילק נמי הכי דהתם לצעורה קמכוין ולא ציערה כלל וא"כ ליכא להוכוחי מכאן דלרבנן נתינה בע"כ לא הוי נתינה דאני אומר שאני הכא דאיצטלית דוקא קאמר לא כן בעלמא ובע"כ הוייא נתינה

וכבר ראיתי שה' ב"ח פשה זה תי' לקושייא הנז' שכ' וז"ל ונ"ל דאע"ג דנתינה בע"כ הוייא נתינה הכא שאני דלצרה קמכוין ואיצלטלית דוקא קאמר ע"כ

והרואה יראה שזה ודאי דרך עקומה דטפי הי"ל להקשות על רש"ל דאיך אסיק אדעתיה שנוכל ללמוד מכאן לרבנן דתנינה בע"כ לא הוי נתינה כמ"ש לעיל

ועוד תמהני עליו דאיך נחה דעתו בתי' זה שבאמת ק' דכיון דטעמא דרבנן הוא דבדוקא קא מתני דלצעורה קמכוין הא לאו הכי נתינתו נתי' אפי' שהוא בע"כ א"כ נילף מינה דבעלמא היכא שנותן הדבר שהתנה בעצמו דלצעורה קמכוין והא ציערה וכן היכא דלהרוחה קמכוין אליבא דכו"ע הוי נתינה וכקישיין דלעיל משם הרשב"א שהביא משם התוס' א"כ הי"ל להקשות אח"כ בהפיך

שוב בא לידי ס' יש"ש לגיטין וראיתי שם דקושי' על הרא"ש הוא דלפי דבריו נפשוט דנתי' בע"כ הויא נתינה כקושיין שהקשינו משם הרשב"א והוא פליאה רבא על הב"ח דהיכן ראה זה בדברי מוהרש"ל ואפי' אם נאמר דנוסחה מוטעת נזדמן לפניו אפי"ה הי"ל לה' ז"ל עפ"י רוב חכמתו וחריפותו להרגיש מזה ולומר דטעות נפל בדבריו כנז'

ומן התימא ג"כ על הרב בית שמואל שגם הוא העתיק דברי הב"ח משם מוהרש"ל ' ולא ראה דברי רש"ל במקומם ולא הרגיש מזה כלל והוא רצה לתרץ תי' ב' ולא ידע דמעיקרא קושייא ליתא ועוד תימא עליו דנר' דאפי' דברי הרב ב"ח לא ראה אותם במקומם שהרי כ' הק' ה' ב"ח משם מוהרש"ל וכו' ולא תירצו ולי נראה לתרץ וכו' ע"כ והרואה יראה שכבר הב"ח ז"ל תי' תירץ לזה באופן שדברי ה' ב"ח וה' ב"ש שגבו ממני

שוב ראיתי ג"כ להפרישה בסי' הנז' שהק' בשם רבו ז"ל דניפשוט מינה דנתי' בע"כ ה"נ כקושיין

אך את זה ראיתי לרש"ל ז"ל שם שהק' עוד על הרא"ש וז"ל גם ק"ל דמאחר דאמרי' לצעורא קמכוין בתחי' שתתן האיצטלית מאי מועיל אח"כ מחילה שלאחר זמן עכ"ל הנה כוונתו רצוייה שהוא ז"ל סובר דכיון דלרבנן כי קא מתני מעיקרא אדעתא דאיצטלית דוקא קמתני דלצעורה קמכוין א"כ כי קא מתרצה אח"כ בקבלת דמים הוא דקא בטיל לתנאי דמעיקרא וע"ז הוק' לי דמה מועיל מה שמתר' אח"כ בקבלת הדמים כיון דסוף סוף לא אקיים תנאו

האמנם אהמ"ר הא ליתא דהרא"ש ז"ל לא קאמר דמדעתו גוי גט אלא משום דהיכא ששתרצה עתה בדמים כ"ע מידו דאיגלאי מלתא למפרע דמעיקרא כי התנה באיצטלית לאו דעתיה איצטלית דוקא אלא אף לדמיה ואף דרבנן סברי דבגיטין לצערה קא מכוין הא ציערה בדמים ולא דמייא לההיא דמחולים לך דהתם לא ציערא כלל כמ"ש הרא"ש מיהו היכא דאינו מתרצה עתה בדמים בהא הוא דפליגי דרבנן סברי דכיון דאינו מתרצה עתה בדמים א איגלאי מלתא למפרע דמעיקרא