זרע יעקב נט

לארצי ואוכל פירות מארצי ושותה יין מכרמי והדבר תמוה דמה מקום יש להסתפק מאחר שאמרו לו והטבנו לך וארז"ל זה דושנה של יריחו שהיה ת"ק אמה על ת"ק אמה א"כ היאך אומר איזה שבט מכם שיתן לי כרם א' ותו יש לדקדק במ"ש לו משה אל נא דמילת נא היא תפילה. ועוד מה הוסיף בדבריו אלו האחרונים כי ע"כ ידעת חנותינו וגו' והיה הטוב וגו' על דברי הראשונים שלא נתרצה בהמה ואיך יתרצה באלו ועוד מאי הטוב ההוא דתיבת ההוא שפת יתר

האמנם נלע"ד שהדברים מגיעים למאי דתמן תנינן בגיטין פ' מי שאחזו דע"ד אמר רשב"ג מעשה בצידן באחד שאמר לאששו ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי איצטלתי ואבד איצטלתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה. ובגמ' מאי תנא דקתני מעשה חסורי מחסרא והכי קתני אם אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי איצטלתי ואבדה איצטלתו דוקא קאמר רשב"ג אומר תתן לו את דמיה ואמר רשב"ג מעשה נמי בצידון בא' שאמר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ וכו' ואבדה איצטלתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה ופירש"י דהיינו טעמא דרשב"ג משום דלא איתכיון זה אלא להרוחה דידיה

עוד שם בעא מיניה רבי אשי מרבי יוחנן ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי מאתים זוז ואח"כ חזר ואמר מחולים לך מהו ופירש"י מי הוייא הך מחילה קיום תנאיה וכאלו נתנה לו או לא תיבעי לרבנן תיבעי לרשב"ג תיבעי לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא דלא מחלה גבה אבל הכא הא קאמר לה מחולים לך ופירש רש"י תיבעי לרבנן דאמרי דדמי לאו במקום איצטלית קיימי אבל הכא הא אחלינהו והוי כאלו קבל המעות ממש דמחילה כקבלה או"ד אפי' רשב"ג לא קאמר אלא דקא מפייסה ליה בדמי אבל לגמרי לא א"ל אינה מגורשת כלומר דמחילה לא הוי כקבלה

איתיביה האומר לחבירו קונם תהא עליך כל הנאה שתהנה ממני אם אין אתה נותן לבני כור אחד של חיטין וב' חביות של יין ר"מ אוסר עד שיתן וחכמים אומרים אף זה יכול להתיר נדרו שלא עפ"י חכם ואומר הריני כאלו התקבלתי ופירש"י דיכול הנודר להתירו מאיליו בלא שאלת התרת חכם ואומר לו וכו' אלמא מחילה כקבלה א"ל הכי השתא התם לצעורא קא מכוין ולא ציערה הכא משום הרוחה קא מכוין והא לא איצרי' ופירש"י משום הרווחה שהיה צריך לבני

עוד מייתו שם ההוא גברא דא"ל לאריסיה כ"ע דלו תלת דלוותא ואכלי רבעא את דלי ארבע ואכול תילתא לסוף אתא מיטרא א"ר יוסף הא לא דלא כלומר ולא שקיל אלא רבעא. רבה אמר הא לא איצטיריכא כלומר ושקיל תילתא דמזלו גרם לימא ר"י דאמר כרבנן ורבה דאמר כרשב"ג ופרש"י כרשב"ג שסובר דדמים במקום איצטלית קיימי הכא נמי המטר במקום ההשקאה ופריך ותסברא והא קי"ל הילכתא כוותיה דרבה ובהא אין הלכה כרשב"ג אלא לעולם כרבנן כלו' ותרווייהו אליבא דרבנן אמרי לה רב יוסף כרבנן ורבה אמר לך אנא דאמרי אפי' לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא דלצעורה קא מכוין חבל הכא משום הרווחה הוא והא לא איצטריך ע"כ

הנה נמצינו למידין דהיכא דלהרווחה קא מכווין כההיא דקונם ומטר כ"ע מודו דמעיקרא כי מתני לאו בדוקא קא מתני וגבי גיטין הוא דאיפליגו דרבנן סברי דלצעו' קא מכוין ואיצטלית דוקא קאמר. ורשב"ג סובר דאף בגיטין נמי כי קא מתני להרווחה קמכוין ודמים במקום איצטלית קיימי

ולענין הלכה כבר אמרו דאין הלכה כרשב"ג דהכי פסקו שם בהדייא בדע"ה ארבב"ח אר"י כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראייה אחרונה וצידן היינו מתני' ע"כ וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל זולת הרא"ש והטו"ר ז"ל דיצאו לידון בדבר החדש כאשר נבאר אח"כ

וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' שכתב וז"ל איצטלית דוקא קאמר הקשו בתוספות במאי עסקינין אי כגון שהוא רוצה לקבל הדמים ומוחל לה האיצטלית תיפשוט כעין דבסמוך דא"ל מחולין לך דלרבנן לא מצי מחיל ולרשב"ג מצי מחיל ואי בשאינו רוצה לקבל הדמים א"כ תיפשוט בעין דנתינה בעל כרחו הויא נתינה דהא הכא לא פליגי רבנן אלא משום דאיצטלית דוקא קאמר הא לאו הכי נתינתו נתינה ורשב"ג אפי' הכי פליג ומכשיר אלמא לכ"ע נתינה בע"כ הויא נתינה ובתוספות העלו הדבר בקושי וכו' יע"ש

אשר מדברי הרשב"א ז"ל הללו ק"ל טובא על דברי הרא"ש ז"ל שכתב בסוגיין וז"ל חוץ מערב וצידן וכו' הילכך איצטלית דוקא בעייא למיהב ליה ואי אבדה אע"ג דיהבא ליה דמי לא הוי גיטא ויראה לי דמדעתו הוי גט ואע"ג דבמחולין לך לא הוי גט שאני התם דלא ציערה אבל הכא דיהבא לו