זרע יעקב נח

עליה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלוים באותן הארצות בכל ישראל עכל"ה

ולפי זה ה"ה בגר ג"כ שמה שאין לו חלק בארץ היינו במה שנכרת לאבות אבל במה שכבשו המלכים ידו כיד ישראל וא"כ מ""ש רבינו הנ"ל מביא וקורא מיירי בארצות שכבשו המלכים כגון סורייא וכיוצא שחייב כדין ישראל

ויש להסמיך חילוק זה בדבריו כמ"ש ולאברהם היתה השבועה תחילה שירשו בניו את הארץ ופי' הכ"מ ז"ל כלומר אעפ"י שאברהם אף לכל העולם לא נטלו הגרים חלק בארץ מפני שכתחלה קודם שנא' לו כי אב המון וגו' היתה השבועה וכו' נמצא שלא זכו בה אלא בניו ממש ע"כ והכונה שבא לתת טעם למה במה שנכרת לאבות אין להם חלק בארץ ובמה שכבשו המלכים ידם כיד ישראל לז"א מפני שבתחילה קודם שנא' לו כי אב המון וגו' ודו"ק

גם את השלשי אפשר לומר כמ"ש בפ"ק דבכורים הקונה ב' אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא וכו' ג' אילנות מביא וקורא מפני שנקרא אחיזת קרקע ופסקו הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' בכורים הי"ג א"כ אפשר שזה יהיה כונת רבינו דאמר הגר מביא וקורא דאיירי שקנה ג' אילנות דשפיר יכול לומר אשר נתת לי ופי' דיהבת לי זוזי וזבני בהו כמ"ש בתרי דפ"א יע"ש

ומעתה נבוא לכונת הפסוקים ויאמר משה לחבב וגו' נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם דהיינו במה שכבר נשבע ה' לאברהם אע"ה וכרת עמו הברית ובזה לא אפשר ליתרו ליטול כיון שאין לגרים חלק בארץ וכמ"ש בספרי אותו אתן לכם ולא לגרים אבל למולם עכ"ז לכה אתנו והטבנו לך שיכולים אנו להתחסד עמך ולעשות לך טובה ליתן לך חלק בארץ בכיבוש המלכים דזה נקרא הטבה אבל במה שנשבע ה' לאברהם אין לך חלק בה יען כי ה' דבר טוב על ישראל ר"ל כשדבר ה' לאאע"ה ליתן לו הארץ היינו לישראל דוקא ולא לגרים כמ"ש לזרעך נתתי וגו'

והנה יתרו לא נתרצה בזה מב' טעמים חדא דלא רצה לסמוך עצמו על הספק דבשלמא אם היו נותנים לו חלק במה שנשבע הקב"ה לאאע"ה הוא ודאי דודאי יש לו חלק לא כן במה שיכבשו המלכים אפשר שלא יכבשו ולא יהיה לו ועוד שלא רצה שיקראו לו בשם גר ומשו"ה קאמר לא אלך ודרשו רז"ל לא אניח את הודאי ואטול את הספק רמז למ"ש הט' הא' ועוד כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך דשם לא יקראו אותי בשם גר שם רמז לט' ב' שכתבנו

ויהי כמשיב מרע"ה על אחרון ראשון אל נא תעזוב אותנו ר"ל אין אנו חושבים אותך כגר שאז"ל נכסי הגר כל הקוד' בהם זכה ונמצא עוזב נכסיך לנו אין אתה כן. ועלא' אחרון כי ע"כ ידעת חנותי' במדבר שם רמ"ז למ"ש הרמ"ז מוהרמב"ח ז"ל דמה שאין לגרים חלק בארץ מפני שמתלוים עם ישר' בשעת רוממותם אבל אתה ידעת חנו' במדבר שהיינו במקום נחש שרף ועקרב והיינו סובלים יסורין ועכ"ז נתלוית עמנו א"כ לך לבדך יכולין אנו ליתן לך חלק בארץ: ולז"א והיה לשון שמחה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך ר"ל הטוב ההוא בעצמו אשר ייטיב ה' עמנו דהיינו במה שכרת ברית לאברהם שהיא א"י מאותו הטוב עצמו והטבנו לך ולא מכיבוש המלכים וזהו לך לבדך ולא לשאר גרים

ומ"ש והיית לנו לעיניים היינו עפ"י מ"ש בספרי שתהא יושב עמנו בסנהדרין ותהא מורה בדברי תורה ע"כ וזה הוכחה שאין אנו מחשיבים אותך כשאר גרים וכו' והיינו כמו שפי' הרמב"ם ז"ל דגר אינו יושב בסנהדרין. עוד אפשר לפרש המשך הפסוקים אלו די"ל מלבד וכו'

ויאמר משה לחבב בן רעואל המדייני חתן משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי ע"כ ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעינים והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך די"ל עוד מלבד מה שדקדקנו לעיל עוד

והנה בכתובים הללו יש לדקדק א' כמ"ש אותו אתן לכם דמילת אותו הוא שפת יתר והוה סגי באומרו אתן לכם ותו כמ"ש כי ה' דבר טוב על ישר' דמשמע על ישראל דוקא ולא לגרים וא"כ אדרבא מטעם זה ימנע מהלוך אליו ותו איכא למידק במ"ש לא אלך וגו' וארז"ל לא אניח הודאי מפני הספק ובספרי אמרו דאמר לו למחר כשתחלק א"י לשבטים איזה שבט מכם שיתן לי כרם א' בתוך שלו אלא הרני הולך