זרע יעקב נז

דיכולין לומר לאבותיני מ"מ כיון שלא נטלו חלק בארץ אינם יכולים לומר אשר נתת לי דומייא דאשה וכהנים ולויים אינם קורים אלא מפני שיש להם ערי מגרש. ועוד דרבינו עצמו כתב בסו' הלכות מעשר ב' דגרים אינם מתודים מפני שאין להם חלק בארץ והניחה בצ"ע

ומזה המגיה ז"ל תירץ משם מ"ז מוהר"ם ו' חביב ז"ל דיש חילוק בין וידוי מעשר למקרא ביכורים דגבי מקרא ביכורים נקט קרא לישנא דלעתיד דכתיב אשר נשבעת לאבו' לתת לנו וכיון שכן יכול הגר לומר כן דאע"ג דל"א ע"כ נטלו חלק בארץ מ"מ לעת"ל יטלו נחלה הגרים בתוך בני ישראל כמבואר ביחזקאל ס"ם מ"ו ובמ"ר בקהלת ע"פ כל הנחלים הולכים אל הים וטעמא דמלתא דבגרים שנתגיירו בעוד ישראל בגלותיהם הם גרי צדק ולא דמו לאותם גרים שנתגיירו כשיצאו ישראל ממצרים דהיינו אנחנו ברום המעלות ולא היתה כונתם לשמה משו"ה אותם לא נטלו חלק בארץ. אבל גבי וידויי מעשר דכתיב אשר נתת לנו ה' כאשר נשבעת לאבותינו אין הגר יכול לומר וידוי זה כיון שלא נטל חלק בארץ א"ר ז"ל יע"ש

וק"ל טובא ע"ד במ"ש דמקרא ביכורים נאמר בלשון עתיד שהרי אח"כ נאמר בלשון עבר דכתיב ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת וגו' וכמו כן נאמר עוד ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'. הרי דנאמר בלשון עבר

שו"ר להרב ז"ל עצמו בחי' לסוכה הנקרא כפות תמרים דז"ך ע"ב שהקשה כן ותי' וז"ל וי"ל כיון דנתינה זו אינה תשובה לשבועה כההיא דמעשר ב' דכתיב את האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת וגו' לא איכפת לן משום דהכא יש לפרש אשר נתת לי דיהב לי זוזי וזבני בהו כמ"ש בפ' הספינה דפ"א ע"א וכן ויתן לי יש לפרש כן אבל במעשר ב' דכתיב אשר נתת לנו כאשר נשבעת דהוא לשון עבר וסמיך ליה כאשר נשבעת וגו' עכ"ל נתינה ממש שנטל חלק בירושה א' וזה אינו יכול לומר הגר כיון שלא נטל חלק בארץ בירושה א' וכו' ע"כ. הרי בהדיא שכבר דהקשה הרב ז"ל בזה וישבו כנז'

אשר מזה תמהני על הרב ספרי דבי רב ז"ל בדף רצ"ה ע"ג שהביא דברי מז"ה המגיה בשם הרב כפות תמרים הללו והקשה עליו דמה יענה האדון על ויתן לנו ואשר נתת לי והניחו בצ"ע והוא תימא איך לא ראה הדברים בשורשן בס' כפות תמרים כמו שציינו ה' המגיה שכבר הק' כן ותירץ

אלא דאי קשיא הא קשיא על מ"ז מוהר"ם ן' חביב ז"ל במ"ש דלעת"ל יש לגרים חלק בארץ והביא ראיה מפסוק דיחזקאל אהמ"ר נראה דאישתמיט מיניה דברי הספרי ה"ד בילקוט פ' בהעלותך ע"פ נוסעים אנחנו וז"ל אשר אמר ה' אותו אתן לכם ואין לגרים חלק בו ומה אני מקיים והיה השבט אשר גר הגר אתו תתנו נחלתו אם אינו ענין לירוש' תנהו עניין לכפרה וכו' ד"א תנהו ענין לקבורה ניתן לגרים קבורה בא"י ע"כ. הרי בהדיא דס"ל להספרי דאין לגרים חלק בא"י לעת"ל ופסוק דיחזקאל מיירי לענין כפרה או לענין קבורה כמ"ש. ברם מ"ש משם המר' בקהלת לכאורה נראה ראיה נכונה וצ"ל דפליגי הספרי עם המר' הנז' ודו"ק

ולעיקר הקושיא של הרמש"ל ז"ל נלע"ד לתרץ בשלשה אופנים ויצא הראשון והוא עפ"י מ"ש התוס' במס' בתרא דפ"א ע"א דק' למעוטי וז"ל והא דאמר ר' יאידה בירוש' דגר מביא וקורא דוקא גר מבני קני חותן משה דמצי אמר לתת לנו שנטלו חלק בארץ כדכתיב והיה הטוב ההוא אשר ייטיב וגו' והטבנו לך שנתנו להם דושנה של יריחו והכי נמי תניא בתוספתא דבכורים ר"י אומר כל הגרים מביאים ואינם קורים ובני קני חותן משה מביאים וקוראים עכ"ל

הרי בהדיא דממקום שפסק הרמב"ם ז"ל דינו דהיינו מהירושלמי הנז' כמ"ש מרן כ"מ ז"ל יעו"ש חילקו התוס' דדוקא גר מבני קני חותן משה דמצי אמר לתת לנו וגו' א"כ אף אנן נמי אמרי' דמ"ש הרמב"ם ז"ל הגר מביא וקורא היינו דוקא גר מבני קני חותן משה כמ"ש התו' על דברי הירוש' שהוא מקור הדין דמשם למד רבינו דין זה. והגם דיש קצת דוחק דהיה לו לרבינו לפרש דבריו דבגר מבני קני חותן משה מיירי מ"מ לפי חומר הנושא יכולין אנו לפרש כן כמ"ש

גם את השני אפשר לומר עפ"י מאי דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' בכורים ה"א וז"ל ומביאין ביכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג ומסוריא שהקונה בסוריא כקונה בירוש' ע"כ. וכתב מרן כ"מ ז"ל משנה בספק דבכורים וז"ל ואלו מביאים וקורין וכו' ופ' כת"ק ע"כ הרי דמביאין וקורין יע"ש

עוד כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' שמיטה הי"א וז"ל כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען וכו' ויראה לי שאין הדברים אמורים אלה בארץ שנכרתה