זרע יעקב נה

ולז"א מחטאת נביאיה עונות כהניה השופכים בקרבה וגו' ר"ל דהיה בידם חטאים ועונות וזה אין א"י מכפר כמ"ש

עוד יתכן לומר וליישב תיבת בקרבה דלכאורה נראה מיותר דבה משתעי קרא. ונקדים מ"ש הרב יקרא דשכבי בדרוש ס"ג משם ס' שערי אורה במאחז"ל לא לן אדם בירושלם ובידו עון לפי שגובה בכל יום חיבת אותו היום כדי שלא יתרבו חובות על אנשי ירושלם חרב נוקמת נקם ברית היתה שוכנת בירושלם ומייסרת אותם תמיד כמו הדיין הקבוע לדון עד שהיו כולם צדיקים ולפיכך נק' צדק שגובה מהם פשעיהם ומצדקת אותם כמ"ש בזוה"ק וכי ירושלם נוה שאנן והכתיב צדק ילין בה ובאתר דאשתכח דינא לא שקיט ולא שאנן הוא. גם בס' מכלל יופי כתב ע"פ ומלכי צדק שנקרא ירושלם צדק לפי שלא יסבול עול וחמס ומעשה תועבה זמן ארוך לפיכך מקיא היושבים בה. וכ"כ הכלבו סי' קכ"ז שהחוטא בא"י יענש יותר מן החוטא בח"ל לפי שהשגחת הקב"ה בה תמיד ואינו דומה מורד במלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין

ובזה פי' הרב ז"ל כונת מאמרינו כל הדר בא"י שרוי בלא עון דהק' ממ"נ אם לא עשה עון אפילו בחו"ל שרויי בלא עון ואם עשה עון איך שרויי בלא עון ואין לומר שהארץ מכפרת דא"כ איך גלו ישראל ממנה והיה החרבן ועוד דא"כ הול"ל כל הדר בא"י מכפרים לו ע"כ עונותיו. אלא נראה שבא לומר ההקדמה הנז' שכל הדר בא"י גובין ממנו העון שעושה באופן שהוא שרויי בלא עון כי אין זמן בעולם שיהיה עמו עון משא"כ בח"ל שאינו גובה מיד נמצא יש זמן מה ששרויי עמו עון וכו' ע"כ. נמצא דמ"ש הדר בא"י שרוי בלא עון אין הכונה דא"י מכפרת בלי עונש אלא אדרבא יענש יותר מן החוטא בחו"ל דאיני דומה החוטא בפלטין וכו' אלא דגובין ממנו תכף ואינם מאריכין להם זמן וכו'

וז"ש לא האמינו מלכי ארץ וגי' כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם דהם היו סוברים דא"י מכפרת העונות בלי עונש כיון דכך היא המידה העם היושב בה נשוא עון והם לא ידעו דאדרבה החוטא בא"י לוקה בכפליים יען שחוטא בפלטין של מלך. ולז"א מחטאת נביאיה עונות כהניה השופכים בקרבה דהיינו בפלטין של מלך דם צדיקים

או נאמר בא"א כונת מאמרינו כל הדר בא"י וכו' וניישב תיבת כל דהכל לאתויי מאי והוא בהקדים מ"ש מוהרימ"ט ז"ל בחי"ד סי' כ"ח שנשאל על מי שנדר לעלות לא"י ושוב ראה שאין ידו משגת וכו' והשיב שיש לאותו הנדר התרה כמו שאר נדרים של רשות משום דלעלות לא"י אין בו מצוה שאין עיקר המצוה בעלייתה אלא בישיבת והדירה שמה כמ"ש הרמב"ן ז"ל אבל מי שעולה לראותה ע"ד לחזור לא מצינו בזה מצוה מפורסמת ואפי' תימא שזכות הוא לי ממ"ש כל המהלך ד"א בא"י מובטח לו שהוא בן העוה"ב דכתיב ורוח להולכים בה מ"מ מ"ע ליכא ועוד ההיא מתפרשא בנקבר שם אלא שלא הספיק לדור ולישב בה דהכי משמע רישיה דקרא נותן נשמה לעם עליה אפי' שפחה שבא"י מובטח לה שהיא בת העוה"ב והיינו שמתה ונקברה שם עכ"ל

והנה במ"ש ועוד דההיא מתפרשא בנקבר שם אלא שלא הספיק לדור ולישב בה אהמ"ר נראה דפשט הסוגייא לא משמע הכי אלא המהלך ד"א בא"י וכו' אפי' שלא נקבר. והראיה שהביא דהכי משמע רישיה דקרא נותן נשמה וגו' והייני שמתה ונקברה שם לא ידעתי מה ראיה היא דוכי מוכרח הוא לומר דרישיה דקרא וסיפא דקרא שידבר בענין א' נימא דרישא מיירי בנקבר שם וסיפא מיירי בהולך לבד כפשט המאמר

ועוד דמדברי הרמב"ם ז"ל לא משמע הכי שכתב בפ"ה דה' מלכים הי"א וז"ל אמרו חכמים כל השוכן בא"י עונותיו מחולין וכו' אפי' הלך בה ד' אמות זוכה לחיי העוה"ב וכן הקבור בה נתכפר לו וכו' הרי דהולך ד"א היינו הליכה לבד לא שנקבר שם ממש וכן הקבור וכו'

וראיתי להרב טירת כסף ז"ל בפ' ואתחנן שהקשה ע"ד מוהרימ"ט ז"ל אלו דס"ל דמ"ש רז"ל ההולך ד"א בא"י היינו כשנקבר שם ברם כשהולך ע"מ לחזור אין מצוה דלפי דבריו מאי האי דאמר מרע"ה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וארז"ל שכונתו היתה לעמוד שם לשעה ולחזור ולהקבר בקברו המזומן לו מששת י"ב ועז"א מילת נא דהיינו לשעה ואח"כ יחזור ובודאי דכונת מרע"ה בזה היינו להרויח חיי עוה"ב ממ"ש לו הקב"ה רב לך ואז"ל יותר ממה שבקשת נתון לך מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך כנראה דכונתו היה לילך שם בא"י כדי שיהא מובטח לו העוה"ב וא"ל הקב"ה יותר נתון לך ואם איתא דההולך שם ע"מ לחזור לא נאמר עליו ורוח להולכים בה כדקאמר הרב ז"ל צ"ע מה זו שאלת מרע"ה ומה