זרע יעקב נד

נקבר בלא חטא שנאמר העם היושב בה נשוא עון כדאי' בכתובות דקי"א עכ"ל וק"ל דלמא נקט רש"י לישניה לשון חטא ולא אמר עון כלישניה דקרא דאמר העם היושב בה נשוא עון. ועוד ק' דאמאי מייתי ראיה מהאי קרא ולא מייתי מקרא דוכפר אדמתו עמו דמיניה דרשינן בגמ' להקבר בא"י לא כן קרא דהעם היושב בה דאיירי בהדר בא"י

ולפי"ה ניחא והוא דלהכי קאמר דהנקבר בא"י נקבר בלא חטא פי' חטא דוקא לומר דאין כח בא"י לכפר עון עצמו דצריך יסורין שיסבול בא"י וזה שלא סבל יסורין שם שלא דר בחייו כ"א אחר מותו אינו מכפר כ"א החטא הראיה שנא' ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון והיינו כמו שפירשנו בכונת הפסוק

וזה יהיה כונת מ"ש בגמ' עולא הוה רגיל דהוה סליק לא"י נח נפשיה בחו"ל וכו' אמ"ל ארונו בא א"ל אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה ע"כ די"ל למה אינו דומה וכו' מאחר דכבר זכה ליקבר בא"י מה לי בחיים מה לי אחר מיתה. ולפי"ה ניחה דכשקולטתו מחיים ודר שם סובל יסורין ואז מתכפרים לו גם עונותיו לא כן כשקולטתו אחר מיתה אינו מתכפר לו כ"א החטאים ולא העונות

ועפי"ז יובן כונת המאמר הובא בילקוט תהלים וז"ל רצית ה' ארצך מי מרצה עונם הארץ אשר הם יושבים עליה שנא' העם היושב בה נשוא עון הרי החיים ומנין אף המתים ת"ל וכפר אדמתו עמו מי מכפר על עמו אדמתו. אשריהם יושבי א"י שאין להם לא חטא ולא עון לא בחיים ולא במתים וכן הוא אומר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה עכ"ל

וי"ל במאמר זה במ"ש ומנין אף המתים דמאי בעי מנין אף המתים וכי בשביל שמתו אבדו זכות ישיבת א"י שישבו בה בחייהם. ועוד למה בכפרת המתים לא הזכיר לשון עון כלל כ"א כפרה סתם. ותו במה שסיים לא חטא ולא עון למה עד עכשיו לא הזכיר בעל המאמר אלא עון לבד ולא חטא

ולפי"ה ניחא והכונה דבתחילה אמר מי מרצה עונם הארץ אשר הם יושבים עליה ר"ל כשהם חיים יושבים עליה לאפוקי כשאדם מת שהוא יושב תחת הארץ שנא' העם היושב בה דהיינו שדר בה בחייו נשוא עון הרי החיים דהיינו כמ"ש שדרים בה מחיים מנין אף המתים ר"ל אותם שמתו בח"ל ואח"כ העלו עצמותיהם לא"י שהארץ מכפרת ת"ל וכפר אדמתו עמו מי מכפר על עמו אדמתו והשתא קאמר סתם שהארץ מכפרת ולא הזכיר עון כמ"ש בתחילה והדר מפרש אשריהם יושבי א"י שאין להם לא חטא ולא עון לא בחיים ולא במתים ר"ל לא עון בחיים ולא חטא במתים וכן הוא אומר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה דמה שהפריד הכתוב עון לבד וחטא לבד ולא כלל אותם בבת אחת היינו לומר דיש זה החילוק בין חי למת כמ"ש

ויתקרב לזה כונת המאמר באיכה רבתי וז"ל כי ה' הוגה על רוב פשעיה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה ע"כ. וכל המפרשים ע"ה אחזו שער דהיכי היה ס"ד לומר כן שהקב"ה יעשה כן על מגן ולפי"ה ניחא ונקדים עוד מ"ש בס' טוב הארץ שם וז"ל דהפשעים הנעשים בא"י אין להם סליחה אלא ע"י תלמוד תורה ע"כ וידוע מ"ש בגמ' על מה אבדה הארץ על עוזבם את תורתי

וז"ש כי ה' הוגה יכול על מגן דהיה ס"ד לומר דכל זה העונש שנתחייבו הוא על חינם דמאחר שהיו יושבים בא"י א"כ אם חטאו א"י מכפרת ואם עוו הו"ל ליתן להם יסורין אבל כל זה העונש שבא להם נראה ח"ו דהוי שלא כדין. לז"א ת"ל על רוב פשעיה דכאן היו פשעים והפשעים אינו מכפר א"י ולא יסורין כ"א עסק התורה וכיון שלא היו עוסקים בתורה כמ"ש משו"ה נתחייבו בעונש זה

וזהו טעם מ"ש בפי"א דנדרים וז"ל דבר זה נשאל לחכ' ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנ' ויאמר ה' על עזבם את תור' והוא דהחכמים והנביאים היו סוברים דכיון שהיו יושבי' בא"י א"י מכפרת על הכל ומשו"ה לא היו מוצאים טעם למה נענשו כ"כ וגלו מארצם עד שבא הקב"ה ופיר' על עזבם את תורתי והתורה היא המכפרת על הפשעים לא א"י וכיון שעזבו את התורה נתחייבו גלות דא"י אינה מכפרת כ"א חטאים והיסורים עונות וכו'

ועד"ז יובן כוונת פסוקי איכה סי' ד' לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם מחטאת נביאיה עונות כהניה השופכי' בקרבה דם צדיקים. די"ל מדוע לא היו מאמינים כל העולם שיבא צר וגו' אחר שהיו יודעים כמה עבירות עשוי ולפי"ה ניחא והוא דכולי עלמא היו סוברים כיון דהם יושבים בא"י אפי' שעושים עבירות א"י מכפרת וע"כ לא האמינו וכו' אבל הם לא ידעו דהא דא"י מכפרת היינו שגגות אבל עונות במזיד אין א"י מכפרת