זרע יעקב נב

צורך הוצרך בעל המאמר להביא מקרא זה ומה בא ללמדנו ואפשר לומר במה שידוע מ"ש חז"ל והובא בס' טוב הארץ דהא דאמרינן כל הדר בא"י שרוי בלא עון וכן כל ההולך ד"א בא"י מוחלין לו כל עונותיו ה"ד בעושה. תשובה אבל אם טובל ושרץ בידו אינו נמחל לו. וכ"ת א"כ מאי עדיפותי' דא"י והלא אפי' בח"ל אל"ד שעומד בפני התשו' התי' הוא דבח"ל מלבד התשו' צריך שיעשה כמה תעניות וסיגופים כדי להסיר. הכתם מן הלבוש העליון לא כן בא"י ע"י קדושת הארץ נטהר וא"ז כיבוס ורחיצה

אשר בזה שמעתי ממעלת הרב מר חמי כמוהרח"ש הכהן נר"ו כונת פסוקי ס' שלח וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח די"ל מה נתי' טעם הוא במ"ש כי חטאנו ואדרבא הוי נטל"פ והכונה דישראל אמרו לעלות לא"י יען שחטאו וכל ההולך ד"א בא"י וכו' לז"א להם משה למה זה שאתם עושים והרי אתם עוברים את פי ה' שציוה שלא תכנסו לא"י נמצא שאתם חוטאים והיא לא תצלח דהיינו להלוך ד"א כדי שיכופר לכם

וז"ש רצית ה' ארצך וגו' ואומר מי אל כמוך וגו' דבא ללמדנו דלא תימרו דא"י מכפרת אפי' בעודן חוטאים ואינם עושים תשו' אלא נושא עון ועובר על פשע והוא ע"ד מה שדרשו למי נושא עון למי שעובר ע"פ דהיינו יעזוב רשע דרכו וגו'

ואפשר עוד לומר עד"ז כמ"ש עוד בס' טוב הארץ די"ז ע"ד דהא דא"י מכפרת היינו למי שהוא מעביר על מדותיו יע"ש. וידוע מ"ש בגמ' כל המעביר על מדותיו מוחלין לו ע"כ פשעיו שנ' נושא עון וגו' למי נושא עון למי שעובר על פשע ומעתה הרי הוא כמבואר ודו"ק

עוד יתכן לומר ללמד זכות לאחינו אנשי ח"ל דמ"ש ואומר וכו' מיירי כלפי בני ח"ל וכמ"ש בתחי' הדרוש דע"ו שמחזיקים בידינו יש להם חלק בתורתנו ובתפילתנו וה"ה בענין זה שמתכפרים עונותם וכמ"ש ה"ה בס' יוסף אומץ סי' י"ח וז"ל ודע שכתבו המקובלים דיושבי א"י נאנחים ונאנקים ביסורין ורעב ורשעת העכו"ם מני עצב"י בשמים רו"ש ולענה כדי לכפר ע"כ ישראל ע"כ חטאות הצבור והיחיד יושבי ח"ל וז"ש אשריהם יושבי א"י וכו' ואומר מי אל כמוך נושא עין ועובר על פ' לשארית נחלתי דהייני בני ח"ל דגם להם יש להם כפרה

ומה שאנו קורים לבני ח"ל שארית נחלתו הגם דהם רובא דעלמא ואנו המיעוט ושארית לא שייך לומר כ"א על המיעוט הט' הוא כמ"ש החס"ל בשם הזוה"ק דבני א"י נק' בנים בני אל חי ובני ח"ל הם בבחי' עבדים. א"כ הגם שאנו המיעוט והם רבים יקראו שארית. דומייא דשיירי מנחות דכיון שנלקח מהסולת הקומץ להקריב שהוא העיקר אפי' שנשאר שיעור ק' קומצים הכל נק' שיריים: או י"ל יען דכל העולם ניזון מתמצית של א"ו משו"ה שייך לקרות לבני ח"ל שארית נחלתו

וזה פי' הרא' מא' במג' רות ותשאר היא וב' בניה נעשית היא שיירי מנחות דכיון דמת הבעל שהוא העיקר שייך לומר וכו'

דרוש ב' למעלת א"י

איתמר במדרש רבא סדר שלח לך וז"ל רבי אחא הגדול פתח יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם. מלה"ד למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואמר לו לך עמי ואני נותן לך מתנה הלך עמו ומת אמר המלך לבנו של אוהבו אעפ"י שמת אביך אינו חוור בי במתנה שאמרתי לו בא וטול אתה. כך הדבר המלך. מלך מלכי המלכים והאוהב זה אאע"ה שנאמר זרע אברהם אוהבו. א"ל הקב"ה בא לך עמי לך לך מאר' וממולדתך ומבית אביך התנה עמו שיתן לו מתנה שנאמר קום התהלך בארץ וכן הוא אומר כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם. א"ל הקב"ה למשה אעפ"י שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי אלא ודבר אלהינו יקום לעולם

ישתבח הבורא ויתפאר היוצר כעל כל אשר גמלנו בהנחל עליון ארץ חמדה לבי הית לכל הארצות ומאד נעלה. מקום אשר מכפר ישיבתו לעונותינו בזמן קריבת קרבנות והקטרת הקטורת שלא היה אדם ישן שם ועונו עמו כולהו אזלא. והן עוד היום אפי' בחרבנה לא היתה בזה ביאה ריקנית וכל הקרב הקרב גברא דאתי ודייש אמצרי ועמדו רגליו על אדמת הקדש ד' אמות זוכין לו חלקה טובה בעולם שכולו טוב טובה כפולה. אשרי הגבר אשר מילא כפו כנש"ר ונפשו אותה ויעל לשכון כבוד בארצינו ויבן לו