זרע יעקב נא

לי בית ה' נלך עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים ולא נאריך בדקדוקיה והכונה לומר שמחתי כלומר השמחה שהי' לי הוא באומרים לי בית ה' נלך דהיינו הליכה לבד ואפי' על מנת לחזור עכ"ז הרי הוא נחשב להם כאלו עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים בדירת קבע כך נחשב לו למצוה להולך שם

או יאמר כונת הכתוב בהקדים מ"ש הרב טירת כסף ז"ל בפ' ואתחנן במאחז"ל בפ"ז דכתובות ולציון יאמר איש ואיש יולד בה א"ר מיישא בר בריה דריב"ל א' הנולד בה וא' המצפה לראותה דהיינו החידוש הוא דהגם שלא הספיק לעלות שם עכ"ז הו"ל כאלו נולד שם מעת המחשבה טובה וכתב הרב הנז' משם הגאון מהרש"א ז"ל דמעלה זו דהמצפה לראותה דהוי כאלו נולד בה אינה אלא בעה"ק ירושלם ת"ו ולא בשאר א"י וזהו כונת הכתוב נכבדות מדובר בך דהיינו כבוד זה דאיש ואיש יולד בה דהיינו א' הנולד בה ואחד המצפה לראותה אינו אלא בך דהיינו בציון יען היא עיר האלקים סלה דקדושתה לא בטלה לעולם כדעת הרמב"ם ז"ל

וז"ש שמחתי באומרים לי הכונה דבני הגולה אומרים איש את רעהו שמחתי בעת שהיו אומרים לי בית ה' נלך דהיינו לירושלם כי שם ביתו נחלת שדי ממרומים יען שמאותה שעה שהיו אומרים לי בית ה' נלך ושמנו לבנו לילך לבית ה' דהיינו לירושלם אפי' שעדיין לא עלינו שם עכ"ז הרי הוא נחשב לפניו ית' כאלו עומדות היו רגלינו כבר מיום המחשבה טובה בשעריך ירושלים ולזה בא קרא לומר עומדות היו לשון עבר דהיינו מיום המחשבה והיינו דוקא בשעריך ירושלם דזאת המעלה לא נאמרה כי אם לירושלם ת"ו

עוד יתכן לומר בא"א בהקדים מ"ש הרב נחלת בנימין ז"ל במצוה צ"ו מצות ועשו לי מקדש דטעם דצווה לנו הקב"ה לבנות לו בית להיות משכן לשכינת עוזו הוא כדי לסתום פיהם של עכו"ם שאומרים לישראל ליסטים אתם במה שכבשתם ארצות ז' עממים כי לא היה ברצון ה' ולכך בבנין ביהמ"ק הראה כי רצונו ית' הי' לנחול להם נחלת עממים

והוא דגמ' ערוכה היא והובה בח"מ סי' שס"ט וז"ל אסור ליהנות בדבר הגזול כיצד גזל שדה או בית אסור לעבור בתוכה או ליכנס בה בחמה מפני החמה ובגשמים וכו' ולכך כדי לסתום פי' העכו"ם שלא יאמרו גזולה היא צוה לבנות לו בית בא"י לשכון שם שכינת עוזו שעי"ז ידעו כל באי עולם כי ברצונו ית' כבשנו ארץ ז' עממין דאלו היא גזולה בידם האיך דר בה שוכן מעונים והלא אפי' לעבור בתוכה אסור ע"כ

וז"ש שמחתי באומרים לי בית ה' נלך ר"ל היה לי לשמחה רבה כשאומרים בית ה' נלך דהיינו לביהמ"ק ר"ל שיש בהמ"ק בעולם שהוא בית ה' יען וביען כי עי"ז שיש לנו ביהמ"ק הוא מה שיש לנו קיום והעמדה בירושלם וא"י וז"א עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם דעי"ז נסתם פיהם של עכו"ם שאומרים גזולה היא וכו'

ויתקרב אל זה מאמרן ז"ל בספרי פ' כי תבא וז"ל ויביאנו אל המקום הזה זה בהמ"ק או יכול זה א"י כשהוא אומר ויתן לנו את הארץ הזאת הרי א"י אמורה ומה ת"ל ויביאנו אל המקום הזה הרי בהמ"ק ע"כ. וכבר דש"ו בו רבים ועצומים במאמר זה דלמה היפך הכתוב סידרן של דברים וכתב תחלה ביאת מקדש ולבסוף ביאת הארץ

אמנם עפ"י הקדמה זאת של הנת"ב יעלה מן הישוב והכונה שמענין בהמ"ק שבא היא ית' לשכון כבוד בארצינו הוא הוראה עצומה כי ברצונו ית' הי' נתינת הארץ דעד עכשיו הי' מתנת הארץ רפופה בידינו שטוענים עכו"ם לסטים אתם וכו' אכן ע"י בהמ"ק נסתם פיהם כאמור הלכך הקדים הכתוב תחילה ויביאנו אל המקום הזה זה בהמ"ק שעל ידו עדות יש שנתן לנו הקב"ה את הארץ הזאת מרצונו הטוב ואינה גזולה בידינו כטענת עכו"ם כמדובר

ועפי"ז יובן כונת הפסוק בפ' ראה וכ"ת ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה' אלהיכם מנחיל אתכם והנית לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם וגו' והכ' ועברתם וגו' וישבתם בארץ אשר ה' אלהיכם מנחיל אתכם ברצונו הטוב ואינה גזולה בידכם והניח לכם מכל אויב' דהיינו עכו"ם שאומרים לכם ליסטים אתם וכו' והיה זה ראיה מהמקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם

ועד"ז יובן כונת הפסוק בפ' בשלח וכ"ת תביאמו ותט' בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' וכ"ת טוענים עכו"ם ליסטים אתם לז"א מקדש ה' כוננו ידיך והרי הוא כמבואר

ומעתה נחזור למאמרינו הניצב פתח השער רצית ה' ארצך מי נושא עונם הארץ וכו' ואומר מי אל כמוך נושא עון וכו' די"ל מאי ואומר ולאיזה