זרע יעקב מט

דבעליה לא"י לחוד לר' השה"ג והתשב"ץ ומהרימ"ט וכל הפוסקים האחרונים הסכימו דליכא מצוה אלא בישיבה ודירה בה וז"ש מזמור שיר יסודתו בהררי קדש ר"ל עיקר השיר לאדם הזוכה לעלות בא"י הוא דוקא יסוד' בהררי קדש כשעלה לדור שם ומייסד עצמו שם יסוד עולם שוא דמקיים מצות ישי' א"י ולא בעולה ע"מ לחזור וא"ת העיקרא מי יימר דאיכא מצוה בזה"ז אפי' בעולה לישב ולדור בה דהא כתב הר' חיים דבזמנינו ליכא מצוה לדור בא"י ע"כ אמר אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב ר"ל דאפי' מאן דחייש לס' ר' חיים היינו דוקא בשאר ארצות של א"י אבל בירושלים הרי כתב הרמב"ם ז"ל דקדושתו הוא לעולם ומפרישין תרומות ומעשרות ושמיטה ויכולים להקריב קרבן אפי' עתה כיון דשכינה לא זזה משם וקדושה א' קדשה לעת"ל וקאמר אוהב ה' שערי ציון שהוא ירושלים מכל משכנות יעקב שהוא שאר ארצות של א"י. וא"ת אדרבא זהו כי יש מצות התליות בארץ מגרעות נתן דהרי כתב ר"ח דכיון דיש מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם נמצא הפסד מצוה כנגד שכרה לזה בא כמשיב קרא נכבדות מדובר בך כלומר זהו לא נאמר אלא בזמנו של ר' חיים שהיו כמה ספקות ועתה כי נתועדו רבני ארעא דישראל ורבני חו"ל והסכימו על השמיטה ועל תרומות ומעשרות וקבעו הלכותיהן אין מכשול ועון וזהו כוונת נכבדות מדובר בך וכבר קבעו ההלכות ע"כ עיר האלקים סלה ר"ל קדושתו הוא קדושת עולם לקיים מצותיו ית' בלי שום פקפוק. וא"ת דעדיין יש לדוחה לדחות סברת התוס' שכתבו דליכא מצוה בזה"ז דאיכא סכנת נפשות בדרכים. לזאת כבר כתבנו משם ה' המבי"ט ז"ל דכשם שהם אמרו דלא אמרו חכמים אלא בזמניהם כך אנו אומרים דתוס' לא אמרו אלא בזמניהם דלא הי' שלום בדרכים ולא היו בשלום המלכים אבל בזמנינו תהלה לה' יתברך שאני עומדין תחת מלכות תוגרמה ויש שלום במלכות ושיירות מצויות וספינות בים כופין לעלות וקאמר קרא אזכור רהב ובבל וגו' כלו' הקב"ה ישת"ש עלה בזכרון טיב לפניו כי כל העם העומדים מפוזרים בכל ממלכות הארץ עתה עומדים רובם תחת מלך א' ואין סכנה בדרכים ועי"ז נחשב כי העולה מחו"ל הו"ל כי זה יולד בה בלא צער הליכתו בארץ ומצוה בעלייתו כימי קדם דאין שטן ואין פגע רע. ועתה כיון דהשוהו הכתוב ההולך מחו"ל לארץ לאיש אשר יולד בה מספקא לן אי מינייהו עדיף ובא הכתוב לפרש ולציון יאמר איש ואיש יולד בה ר"ל האיש העולה מחו"ל לארץ עם האיש אשר הורתו ולידתו בקדושת הארץ הם שוים בשכרם והוא יכוננה עליון כלומר דעל ידי ישיבתם בארץ הקדושה הם מקודשים במצות התלוייות בארץ מוכנים ליטול שכרם משלם מאל עליון ופריש טעמא בקרא ה' יספור בכתוב עמים זה יולד שם ר"ל כי כביכול הוא יספור וכותב ומחשב מצוה כנגד שכרה וכפועל אדם ישלם לו וכמ"ש ה' המבי"ט דרמינן אנפשין למייתי לא"י לאצטעו' בה ולפום צערא אגרא ע"כ שכר העולה כיון דיש לו צער בהליכתו והוא עומד בספק סכנה כדי לזכות בישיבת א"י שכר משלם כאיש אשר יולד בה שוו בשיעוריהן ויחד כולם עתידים לשורר וזהו ושרים כחללים כל מעייני בך בנבל וכינור כיון דהם מכוונים ומבטים ומצפים בישי' א"י מתי יבא לידיהם ויקימוה וארז"ל א' הנולד בה וא' המצפה כדי לראותה וזהו החידוש דאפי' אם לא הספיקו לעלות הוי כאלו נולד בה וכ"ש מי שזכה לעלות דחשיב כאלו נולד בה

ועל זה אביט כוונת המשורר במזמור מ"ח שיר מזמור לבני קרח גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. אלקים בארמנותיה נודע למשגב. כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו. המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו. רעדה אחזתם שם חיל כיולדה. ברוח קדים תשבר אניות תרשיש. כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד עולם סלה. דמינו אלהים חסדך בקרב היכלך. כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ צדק מלאה ימינך. ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודא למען משפטיך סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה. וגו'

ואיכא למידק בכתובים הללו טובא. חדא במ"ש גדול ה' וגו' דנראה דדוקא בעיר עז לנו הוא דמהולל ולא בכל העולם והלא בכל העולם גדיל ומהולל שמו ועוד במ"ש אלקים בארמנותיה נודע למשגב נר' דבא בכפליין דכבר מלתא אמורה דבעיר אלקינו הר קדשו ומא בא להוסיף במאמר אלקים בארמנותיה כי הוא מהולל כשהוא כביכול בארמנותיו ועוד במ"ש כי הנה המלכים נועדו ולא פי' על מה נועדו. ועוד בק"ש המה ראו וגו' על מה ועל מה אחזתם רעדה. ועוד במ"ש תשבר אניות תרשיש למאי נפקא מינה וכתב כאן שבירת אניות תרשיש. ועוד