זרע יעקב מח

התרת הנדר כשיש אונם כמ"ש בסי' תנ"ד וכמ"ש דמוכ' אנו לומר כן דאלת"ה תשובותיו סתרי אהדדי

והיותר תימא דמרן התבי"ב בעצמו כתב בשיירי א"ח סי' רמ"ח הגהב"י אות ט' וז"ל אה"מ עמ"ש הריב"ש שהעליה לא"י מצוה ומותר לפרוש אפי' בע"ש כתבתי במ"א דהרדב"ז ח"א סי' ע"ז כתב ע"ז וזו קולא גדולה ולא שמענוה וכו' ולפי שלכאורה יש להבין מדברים אלו שהרדב"ז חולק על הריב"ש וס"ל שאין העליה לא"י מצוה וזה א"א שהרי הרדב"ז כתב שם דאין נק' דבר הרשות אלא היוצא לטייל אבל מי שיוצא להביא טרף לביתו וכ"ש העולים לא"י דחשיב דבר מצוה וכו' ראיתי לבאר דברי שכוונתי לומר וכו' יע"ש הרי דהרב ז"ל הביא התשו' שבת"א שס"ל דאיכא מצוה והוכרח לבאר דבריו שלא יטעו שהרדב"ז לא ס"ל הא ואיך עתה יחם אותו לס' ר"ת והוא פלי ודבריו צא"ת

ובצפייתינו צפינו לה"ה בס' יוסף אומץ בסי' ב"ן שכ' על דברי ר"ת הללו דעכשיו אין מצוה לדור בא"י דיש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולים ליזהר בהם. דהרב ז"ל דבר בזמנו שהיו כמה ספיקות ועתה כי נתוועדו רוב רבני ישראל בארץ ובחו"ל והסכימו על שנת השמיטה שינהגו כהרמב"ם ועתה נקבעו המנהגים הנז' על פי הרבנים הנז' ואין לחוש אבל בזמן הרב הר' חיים עדיין היו כל העניינים בספק והיו נכשלים כל הדרים בא"י הן בתרומות ומעשרות והן בשמיטה באיזה שנה היה והיתה יוצא תקלה גדולה לא כן עתה כי נתיישבו הדברים בהתאסף ראשי עם וכו' יעש"ב

עוד נקדים מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' בית הבחירה בחילוק בין קדושת א"י לקדושת ירושלם דפסק כר' יוחנן דקדושה א' קדשה לעת"ל וכתב דלא דמי קדו' ירוש' לשאר ארצות דקדושת בהמ"ק וירוש' שקדשה שלמה הע"ה היא מקודשת לעולם ועזרה זכר בעלמ' עבד משא"כ קדושת דבשאר א"י לא קדשה לעת"ל ונתן טעם לפי שקדושת בה"מ וירוש' מפני השכינה והשכי' לא זזה משם. והראב"ד ז"ל השיגו שסברת עצמו היא לחלוק בין בה"מ וירוש' לשאר א"י דמי חילק לו בכך דהא מ"ד דסבר קדושה א' לא קדשה לעת"ל לא חילק בין קדושת ירוש' לשאר א"י ולא עוד אלא שאני אומר שאפי' לר' יוסי דאמר קדושה ב' קדשה לעת"ל לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירוש' ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרה שהמק' וירוש' עתידים להשתנות ולהתקדש קדוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליריאיו ע"כ. למדנו מדברי הראב"ד ז"ל דאדרבא בזה"ז יש קדושה ומעלה לשאר א"י יותר מירושלם ודו"ק. יע"ש

באופן כי נר' מדברי הרמ"ב ז"ל דאין מצות בשאר א"י לישב שם דהא אין להם קדושה דדוקא בירוש' דאיכא קדושה איכא מצוה אבל בשאר א"י דאין קדושה בהן אין מצוה לשבת בהן

אבל מדברי הרמב"ן משמע דאפי' בזה"ז בחרבנה איכא קדושה בכל א"י דכתב בפ' המצות מקרא דוירשתם אותה וישבתם בה דהוא מ"ע מדאורייתא ומייתי עובדא דספרי עד שהישיבת א"י שקולה כנגד כל המצות

עוד הסכים הרב המבי"ט בת"א סי' רמ"ה וז"ל כשם שכ' התוס' שלא אמרו אלא בזמנם שהיה שלום בעולם לא כן בזמננו שהדרכים משובשים כך אנו אומרים דמ"ש התוס' ור"ת לא אמרו אלא בזמנם שהיו הדרכים משובשים לבוא מכל אותם המקומות דרך ים לא"י אבל בזמנינו זה לבוא מתוגרמא דרך ים בספינת הצמר כמו שרגילים בכל שנה ודרך יבשה ג"כ אינו נקרא משובש והוי דינא דמתני' דחשיב דליכא סכנ' דבין בים ובין ביבשה השיירות מצוייות בכל שנה ושנה

עוד כתב שה ואנן נקטינן דלא כר"ח בהא מילתא ורמינן אנפשין למייתי לא"י לאצטעוריה בה טפי ולפום צערא אגרא יע"ש

ומזה יש לדקדק דשכר העולה מחו"ל לארץ הוא יותר חביב ומרוצה לפני הקב"ה דהוא מניח כל תענוגי עולם שיש לו בחו"ל וישים לדרך פעמיו ומצטער עצמו בסכנת דרכים וגם בעליותו בארץ מצטמק ויפה לו ודאי דשכרו כפול ומכופל מן השמים. ואחרים פירשו דלא דמי למי שהוא ארץ מולדתו בארץ למי שבא מתו"ל

איך שיהיה עלה בידינו מכל האמור דעלית א"י כפי רוב הפוסקים אפ' בזה"ז מצוה איכא ולדעת הרמב"ן הוא מצוה מדאורייתא דמנאו בספר המצות וסברת הר' חיים ז"ל דחוייה היא מכל הפוסקים זולת היכא דאיכא ודאי סכנה בבירור אז אינו יכול לכפות לאשתו. וגם בעליית א"י ע"מ לחזור לדעת רוב הפוסקים ס"ל דליכא מצוה לבד ה' פני משה ומוהראנ"ח ז"ל דס"ל דאיכא מצוה

ומעתה נבא לכונת הכתובים והוא דכבר אמרנו