זרע יעקב מז

וראיתי לה' י"א ז"ל באה"ע סי' ע"ה הגהב"י אות כ"ז שכתב עמ"ש מר"ן החבי"ב בסי' זה הגהב"י אות כ"ז שכמדומה לו שראה בחה"ג ואינו זוכר איה מקומו שסובר שאפי' ע"ד לחזור ההליכה לא"י מצוה היא כ' עליו ואני מצאתי להשה"ג הפך ממ"ש הרב החבי"ב וז"ל בריש פ"ג דשבועות כנז"ל יע"ש הרי דס"ל להרב שה"ג דליכא מצוה בהולך ע"מ לחזור הפוך ממ"ש הוא ז"ל וצ"ע עכ"ל

ויש לתמוה עליו קצת דנר' דאישתמיט מיניה דברי השה"ג שבמ' כתובות שדבריהם נאמרו בסתם ויש ס"ד לומר דאין חילוק בין עולה לדור ובין עולה ע"מ לחזור וזהו מה שהי' זוכר מר"ן החבי"ב והוא ז"ל הבין דמה שזכר מר"ן החבי"ב שכתוב בשה"ג הם דברים אלו שבפ"ג דשביעות והק' עליו דזכר להפוך והאמת אינו כן דיש סמך לזכרונו של מר"ן אלא דאחר דמצינו מ"ש בפ"ג דשבועות מוכרחים אנו לומר דיש חילוק בין עולה לדור לעולה ע"מ לחזור וא"כ הי"ל להי"א ז"ל להקשות למר"ן בדרך זה דהיינו עמ"ש כמדומה לי וכו' היל"ל שדברים הללו נר' שהם דברי השה"ג שבכתובות שהם בסתם והבין הרב ז"ל דאין חילוק וכו' וזה אינו שהרי אמרו בפ"ג דשבועות דליכא מצוה בעולה ע"מ לחזור

ודעת הרדב"ז ז"ל בזה מצאני ראינו שלכאורה נראים דבריו סותרים זה לזה והוא דבח"ב סי' קט"ו כתב וז"ל הנודר לדור בא"י בזה"ז וכ"ש בנודר לעלות לז"יהרא ליכא מצוה שבשבילה לא יתירו לו את הנדר עכ"ל

וכמו כן כתב בתשו' החדשות דפוס ויניציא סימן תל"ד וז"ל ואע"ג דמי שנשבע לקיים את המצות אין מתירין לו ליכא הכא מצוה שלא יתירו הנדר בשבילה דבישלמא אם הי' הנדר לדור בירושלים איכא למימר דמצוה לדור בא"י אבל לעלות לז' לז'יהרא ולשוב אין כאן מצוה רבה ואפי' היתה השביעה לדור בא"י כבר ידעת מה שהשיב הרשב"א להר' מנחם אשר נדר ללכת לא"י והיתה אשתו הרה ויש סכנה להוליכה מעוברת והתיר לו את נדרו ע"כ. הרי דס"ל דליכא מצוה בזה"ז

ואילו בח"א סי' ע"ז בענין לפרוש בים בע"ש כתב וז"ל ואנן אית לן דאינו נק' דבר הרשות אלא יוצא לטייל אבל מי שיוצא לבקש טרף לביתו מצוה חשיב וכ"ש העולים לא"י דחשיב דבר מצוה ע"כ יע"ש

) וכמו כן כתב בתשו' הישנות דפוס פיורדא בח"ג סי' ת"ח ות"ט ותי' כאשר יראה הרואה ונדון תשו' בסי' ת"י הוא בא' שנשבע לאשתו בשעה שנשאה שלא יפרידנה מאמה ועתה רוצה לעלות לא"י אם תוכל לעכב עליו מפני השבועה וכו' והשיב דאינה יכולה לעכב עליו מלעשות מצוה וכו' שהרי יכול הוא לעשות את המצוה ולקיים שבועותו כגוין שיגרשנה ויתן לה כתובה ויעלה לא"י וכו' ומ"ש בסיף התשו' שאין אנו דנין עתה בדין הכל מעלין לא"י לפי שאין המחייה מצוי שם בעונותינו אלא א"כ נתברר אצלינו שיש לו אומנות שיתפרנס ממנו אז אנחנו דנין בו דין זה היינו לענין שלא תפסיד הכתובה כאשר יראה הרואה יע"ש. באופן שתשובותיו סתרי אהדדי כנז'

והנלע"ד לחלק ולומר והוא פשוט דלעולם ס"ל להרדב"ז ז"ל דלעלות לא"י בין לדור ובין לזייהרא מצוה קעביד כמ"ש בח"א ובס"ג אלא דמי שנודר לעלות לא"י ואח"כ אירע לו איזה אינס כגין נדון של הר"ם שנדר וכו' והיתה אשתו מעוברת ויש סכנה אז לא אמרי' דהוא מצוה רבא כדי שלא יתירו את נדרו אלא מתירין לו וכמו שהתיר הרשב"א למוהר"ם והכי דייק בח"ב שכ' הנודר וכו' ליכא מצוה שבשבילה לא יתירו את הנדר דהיינו דוקא לענין להתיר את הנדר ויותר דייק בתשו' דסי' תנ"ד שכ' ואע"ג דמי שנשבע לקיים את המצוה אין מתירין לו וכו' אין כאן מצוה רבא דנר' דמצוה איכא אלא שאינה מצוה רבא ואח"כ הביא תשו' הרשב"א שהתיר להר"ם יען דהיה סכנה בדבר אבל לעולם בעלמא מי שעולה לא"י וכ"ש ע"מ לדור בודאי שמודה הרדב"ז דמצוה קעביד כמ"ש בח"א ובח"ג זה נלע"ד פשוט

וחזיתיה למרן החבי"ב ביו"ד סי' ר"ג הגהב"י אות ו' שכ' וז"ל הנודר לדור בא"י בזה"ז וכ"ש הנודר לעלות לזייהרא ליכא מצוה שבשבילה לא יתירו את נדרו הרדב"ז בח"ב סי' קט"ו אמר המאסף מ"ש הרב ז"ל דבנודר לדור בא"י בזה"ז ליכא מצוה הוא כדעת רבינו חיים שכתבו התוס' בפ' ב' דייני גזירות וכו' עכ"ל

ונוראות נפלאתי עליו דאיך יחס סברת הרדב"ז לס' ר' חיים דהא ר"ח ס"ל דבזה"ז ליכא מצוה כלל לא לדור ולא לעלות בשום אופן ואדרבא מגרעות נתן למי שעולה לא"י כנז' משא"כ הרדב"ז שאמר בפי' בת"א סי' ע"ז ובח"ג סי' ת"ח ת"ט תי' דאיכא מצוה כמ"ש ומ"ש בח"ב הנז' אינו אלא לענין