זרע יעקב מו

שתלבין ראשה וכ"כ מוהר"ם גאלאנטי ז"ל

והרב ב"ד ז"ל דחה דבריו וכתב דפשיטא דלא מצי הבעל להניחה כן ולעבור בקום עשה על לא יגרע וכיון שכן אין מקום לומר שהיא הגורמת אלא היכא דאין לה רשות להתעכב אבל הכא כל שהיא רוצה להפסיד כתובתה הרשות בידה וכיון דרשות בידה לא שייך לומר שהיא גורמת דבדין עבדה והוא הגורם ויש עליו עון אשר חטא כמ"ש הרק והדברים פשוטים יע"ש נראה כי הני תנאי כהני תנאי

האמנם נראה דמוהר"ם שלטון הוא דלא כמאן. דעד כאן לא קאמר הר' ב"ד דאינו יכול לעגנה אלא כשנתרצה להפסיד כתובת' כדי שלא יעגן אותה והוא אינו רוצה בכך אלא או ילך עמה או הוא הולך לבדו ותשב עד שתלבין ראשה ועל זה פסק כיון שהיא רוצה להפסיד כתובתה א"כ כדין עבדא והוא הגורם ויש עליו חטא ומינה נשמע דאם אינה רוצה להפסיד כתובתה יכול לעגנה. אבל לפי דברי מוהרמ"ש ז"ל לא משמע הכי אלא כל שהיא אינה מתרצה להתגרש באיזה אופן שיהיה או שאינה רוצה להפסיד כתובתה כיון שהוא משועבד לה בשאר כסות ועונה אינה יכול לעגנה כנראה דהוא יחיד בסברה זאת ודבריו הם אמורים דלא כמאן וס' יחידאה היא זו

ולענין מי שנודר לעלות לא"י לזיהר"א ע"מ לחזור אי איכא מצוה או לא הנה מוהרימ"ט ז"ל בחי"ד סי' כ"ח כתב שאין מצוה אלא לקבוע דירתו בא"י אבל בעולה שלא ע"מ לדור ליכא מצוה וכן נראה מרוב פוסקים האחרונים דס"ל כן. לבד ה' פני משה בנכשת ז"ל בת"א סי' ה' שהביא ג"כ משם ה' מר זקנו מוהראנ"ח ז"ל בח"ב סי' מ"ג דאף בעליה ע"מ לחזור איכא מצוה וחיליה ממ"ש במדרש יונתי בחגוי הסלע וגו' הראיני את מראיך אלו עולי רגלים יע"ש

וכבר עמדו עליו הרב זרע אברהם ז"ל בחי"ד סי' י"ג וה' אורים גדולים דקי"ו דאין משם ראיה דמאן שם ליה דעולי רגלים אינם מיושבי הארץ אטו יושבי א"י אינם מחוייבים לעלות וליראות תוככי ירושלם ואדרבא יושבי חו"ל פטירי מלעלו' לרגל וכמ"ש התוס' בפ"ק דפסחים גבי עובדא דר"י בן בתירא ד"ה מאליה מי קא ספו לך ע"ש נמצא דקרא איירי דוקא ביושבי א"י וכיון שכן אין דמות ראיה וכו' יע"ש

ולענ"ד תמהני עליו תמיהא גדולה דחה ראיה מביא מהמדרש הזה שהרי המדרש הזה נאמר בזמן שבהמ"ק וז"ל המ' רבי אליהו פתר קרייה בעולי רגלים הראיני את מראיך אלו עולי רגלים שנ' שלש פעמים בשנה יראה וגו' ע"כ ובזמן שבהמ"ק ליכא מאן דפליג ואפי' מוהרימ"ט מודה דהוי מ"ע מן התורה וכל מ"ש מוהרימ"ט ז"ל הוא בזה"ז דליכא מקדש דעל מה באים בשלמא בזמן שבהמ"ק קיים היו באים ומביאין שלמים ונדרים ונדבות והיו אוכלים המעשר שני. ומן התימא גם על הרבנים הנז' שכבר עמדו עליו ואיך לא הרגישו בזה שדבריו הם תמוהים הרבה בעיני ודו"ק

ועוד אני אימר דאם היו רואים דברי השה"ג בס"ג דשבועות בודאי שלא היו חולקים עליו שכתב וז"ל לענין הנודר בעת צרה לעלות לא"י ע"מ לשוב אם מתירין לו והשיב דודאי מתירין לו דאעיקרא אין זה נחת רוח לפניו ית' דמי בקש זאת מידכם רמוס חצרי וכו' יעש"ב דאין עיקר המצוה אלא בדירה. וכן כתב התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' רפ"ת ואין ספק שדברים הללו אישתמיט מנייהו מלכי דאם היו רואים זה לא היו חולקים עליו

וגם על מוהרימ"ט ז"ל קשה דנראה דאישתמיט מיניה דמר דברי השה"ג הללו ודברי התשב"ץ דהי"ל להביא אותם לראיה בידיה דהוו תנאי דמסייעי לו ומדלא הזכירם נר' וכו'

ומעתה אף אם מצאנו ראינו להשה"ג עצמו בסו"פ ב' דיני גזרות שחלקו על ר"ח וכתבו דאין חילוק בין זמן הזה לזמן הבית ובכל זמן איכא מצוה יע"ש מ"מ אין זו סתירה ממ"ש בפ"ג דשבועות דשפיר י"ל דמ"ש בכתובות איירי לעלות ולדור בה ובשבועות הוא לעלות ע"מ לחזור וזה ברור ולא הי' צריך לכותבו

ומה שהוכרחתי לכותבו הוא יען שראיתי למר"ן החבי"ב ז"ל בשיירי יו"ד סי' ר"ג בהגהב"י אות ז' שכתב וז"ל לענין הנ לעלות לא"י לזיהר"א כמדומה לי שראיתי בשה"ג בכתובות שכתבו דגם העולה לא"י ע"מ לחזור איכא מצוה וכו' יע"ש. כנראה דהרב ז"ל הבין בדעת השה"ג דמ"ש דאין חילוק וכו' ואיכא מצוה היינו אפי' לעלות ע"מ לחזור וזה תימא דלפי דבריו נעשים דברי השה"ג סותרים זה את זה וזה אינו אלא ודאי כמ"ש דיש חילוק בין העולה לדור לעולה לז"יהרא ובודאי שדברי השה"ג דשבועות אישתמי' למר"ן החבי"ב ז"ל דאלו הי' זוכר מהן לא הי' כותב כזה: