זרע יעקב מה

ואח"כ שקיל וטרי מוהריב"ל ולא הזכיר ב' או ג' פעמים אלא דברי התוס' דכתב ולא חלקו כמו שחלקו התוס' וסברת הר' חיים לא עלה בזכרונו נראה דהוא משום סכנה ולא משום דאין מצוה בעליה

ועוד דהו"ל לאתויי סברת הר' חיים דהביא המרדכי דהר"ח כתב משום סכנה כמ"ש מוהרשד"ם בתשו' דהביא סבר' התוס' דהוא משום סכנה ולא הזכיר סברת הר' חיים שהביא התוס' אלא סברת הר' חיים דהביא המרדכי בשמו שהוא משום סכנה

ועוד דאי אמרינן בטעמו של מוהריב"ל הוא משום שאין בעליה מצוה הו"ל לפרש ולא לסתום דנפקא מינה לענין דינא דאם הוא משום סכנה אפי' דאיכא מצוה בעלייתה אין כופין ואי משום דאין מצוה בעלייתה בזה"ז אפי' דליכא סכנה כיון דאין כאן מצוה אין כופין

על כן נלע"ד לומר דמוהריב"ל הביא שתי הסברות כיון דלא פירש בשאלה טעמא של אשה למה העזה פניה בבעלה שלה רצה לעלות על זה הביא הב' הס' דאי משום סכנת דרכים שחוששת את עצמה לעלות יש לה קי"ל ואי משים דליכא מצוה בעליתה ואומרת למה תצטער את עצמה יש לה ג"כ קי"ל ועל זה הביא בראש דבריו שתי הסברות שכתבו התוס' ושקיל וטרי אליבייהו אם יכול הבעל לכופה מטעם ק"ל זהו נר' לע"ד בכוונת מוהריב"ל כיון דחד טעמא אית להו אם נוהג בה"ז או לא

ואנכי חזון הרבתי להרב מ"ץ ז"ל והביאו הרב בני משה ז"ל בסי' ל"ד שהקשה למוהריב"ל ז"ל במ"ש ואי משום הא ודאי דמצי הבעל לומר קי"ל ככל הני רבוותא דלא חלקו לאותו זמן לזמנינו וכו' דהוא דבר תימא דאדרבא האשה מוחזקת בעצמה והבעל שבא לכפות יכולה היא לומר קי"ל כמ"ד דבזה"ז אין כופין וא"כ ממילא שחייב הבעל לתת לה כתובה וכו' והרב הנז' תירץ והרואה יראה דיש לגמגם על דבריו

ולענ"ד נראה דכוונת מוהריב"ל כמ"ש הטור בססי' קנ"ד דכל היכא דאמור רבנן יוציא ויתן כתובה אין כופין אותו להוציא אלא וכו' אבל לכפותו בשוטים לא אם לא הנושא אותה בעבירה שהדין נותן להוציאה ושלא לעמוד עמו יע"ש וא"כ הכא שהדין נותן שתלך אחריו מסתברא שאם לא תלך תשב עד שתלבין ראשה ואין כופין אותו לגרשה

וכן ראיתי למוהרח"ש ז"ל בח"ג סי' ס"א וס"ב שהביא תשובת ר' מאיר בר ברוך שכתב על ארוס שארם אשה ולא רצתה לבא לנישואין במקומו שכיון שהדין נותן ללכת אחריו אם לא תרצה שאין כופין אותו לגרש שאפי' אדמון מודה שתלך אחריו או תשב עד שתלבין ראשה וכו' ומ"ש תצא שלא בכתובה היינו שמבקשין ממנו לגרש ואז כשהבעל רוצה לגרש אז תצא שלא בכתובה אבל אם לא ירצה לגרש מסתבר ודאי שאין כופין אותו יע"ש

באופן כי אינו תלוי הכפייה עם הכתובה והן אמת כי יש לה קי"ל דאין כופין אבל להבעל יש לו קי"ל דכופין א"כ הולך לו ומעגן אותה דהיא אינה רוצה לעלות עמו ומבקשת ממנו שיגרש אותה או כשהבעל רוצה לגרשה אז תצא שלא בכתובה נמצא דאינו תלוי זה בזה ועל זה כתב מוהריב"ל דיש לבעל קי"ל כלומר דאין אני יכולים לכוף אותו לגרשה וממילא יצא דהיא דאינה רוצה לעגן את עצמה היא דמבקשת מבעלה שיגרש אותה ותצא בלא כתובה ודו"ק

האמנם מוהר"ם שלטון ז"ל בס' בני משה בסי' הנז"ל בהסכמ"ה עלה וז"ל אמנם אם האשה זו אינה מתרצה להתגרש ובזה"ז אין האישה מתגרשת בע"כ כדכתב הר"ן בסי' ל"ח דבר זה פשט איסורו בכל ישראל שלא ראינו ולא שמענו אשה מתגרשת בע"כ ואין אומרים לפרוץ גדרן של ראשונים וכיון שכן כל שהוא אינו יכול לכופה לעלות מפני שהיא מוחזקת בעצמה לאו כל כמיניה להניחה ולילך וכיון שהוא משועבד לה בשאר כסות ועונה אין מצית א"י כדי לבטל חיוב שאר כסות ועונה שהוא מן התורה כדכתב הר"ן וכיון דלגרש בע"כ אינו רשאי אף להניחה עגונה ולילך לא"י אינו רשאי יע"ש

באופן דנר' דמוהר"ם שלטון הוא חלוק על מוהרח"ש כי מוהרח"ש פסק שאם הדין עמו שיכול לכפותה לצאת עמו ואם לא רצתה תשב עד שתלבין ראשה. ומוהרמ"ש פסק להיפך דכיון דהיא מוחזקת בעצמה לאו כל כמיניה להניחה ולילך

שוב ראיתי לה' ב"ד ז"ל בסי' הנז"ל דבענין זה הוא חילוק עם החכם הפוסק ז"ל דהחכם הפוסק ס"ל דפשיט' דהבעל אי בעי מגרשה בלתי כתובה ותוס' ואי בעי מניחה כך והולך לו ופטור ממזונותיה ואין כאן מקום לומר דהיאך יכול לעגנה דהיא גורמת לעגנה את עצמה ופשיטה דאין להבעל בזה עון אשר חטא והוא פשוט ממ"ש הרשב"ץ והביאו הרנ"מ שכתב או כופין ללכת אחריו או תשב עד