זרע יעקב מג

ואיכא מצות עלית לדור בא"י עשה פשרה ביניהם דיטול עיקר נדונייתא ויפסיד המנה מאתיים והתוס'

ועוד ראיה דלא ס"ל להא דר"ח דבזה"ז ליכא מצוה דהא בתשוב' דסי' קכ"ד פסיק ותני דכיון דליכא סכנה כופין ואי אמרי' דס"ל דבזה"ז ליכא מצוה סוף סוף עדיין יש לאשה לפטור את עצמה בקים לי כי' בזה"ז ליכא מצוה והיא מוחזקת וכיון דהרב לא צדד בטעם זה ודאי דלא ס"ל הכי

וחזיתיה על דברי הרב המבי"ט ז"ל דבח"א בתשו' ראשונות סי' קל"ט החמיר הרבה בענין נדר זה כמבואר בדבריו יע"ש ואלו בתשו' שניות אזיל לאידך גיסא דס"ל דאין כאן נדר לדבר מצוה כלל כמבואר בדבריו יע"ש

וחזיתיה להרב מטה יוסף סי' ט' שעמד בזה דשתי תשובו' הנז' סותרות אהדדי ויצא לחלק דבתשו' ראשונות מיירי במי שנדר לדור אז החמיר הרבה משום דגם בזה"ז יש מצוה לדור כס' מוהרימ"ט אמנם בתשו' שניות דמיירי במי שנדר לעלות בלבד ולחזור תפס לקולא משם דעכשיו אין מצוה בעליה בלבד יע"ש

ואהמ"ר אי לא מסתפינא אמינא דלא ראה התשו' שניות במקומם דהא בתשו' ח"ב דבסי' רי"ו הוא בראובן שנשא אשה בח"ל וב' היו מעיר א' ועכשיו נשאו לבו של ראובן לעלות לא"י לדור והיא אינה רוצה לעלות וכו' יע"ש באופן שהוא לדור ולא לעלות כמו שחשב הרב הנז'. ובתשו' דח"ג דסי' קל"א הוא בהר' ברוך שיש לו יבמה זקוקה לו זה ה' שנים שמת אחיו בטריפול והיבמה שבאה פה לא"י עם בעל' קשה בעיניה לחזור לשם והיתה ממתנת שיבא גם הוא עם כל בני ביתו פה כי כן אומרים שנדר ושהיה תנאי ביניהם כשיבא פה בעלה שהוא יבא אחריהם וכשראו שלא בא וכו' הרי שהתשו' שיבא היבם אצלה לדור בא"י וממילא הוא בא לחלוץ או ליבם וא"כ איך קאמר דבתשו' הב' לעלות ולא לדור ועל זה לא החמיר דסבר דאין מצוה בעליה

ועוד ראוי לתמוה דבהאי תשוב' תחלת דבורו כתב דנראה מהאי דיינים מדבריה' שאין מצוה בזה"ז לעלות לא"י ואינו כן כי מ"ש ר"ת כי בזה"ז אין כופין וכו' אינו אלא משום סכנת דרכים וכו' הרי משמע בפי' כי הדיינים הם סוברים דאין מצוה בזה"ז אבל הרב ז"ל הוא לא כן נדמה אלא דסבר דיש מצוה וכן בתשו' דח"ב סי' רי"ו אזיל ומודה דגם בזה"ז איכא מ' ואין אנו חוששים לסכנה אלא דוקא כשיש סכנה ידועה אבל כשכל הסוחרים אינן נמנעים מלכת גם איש ואשתו יכולים לכוף זא"ז

באופן דמלבד דחילוקו שחי' לא מצינו אותו כלל אלא אעיקרא התשו' שכ' שסותרת לתשו' שבח"א סי' קל"ט דאזיל לאידך גיסא וס"ל דאין כאן נדר לדבר מצוה כעת חיפשתי ולא מצאתי זולת אלו הב' תשו' דסי' רי"ו וסי' קל"א ובאלו התשו' הרואה יראה דאינן סותרות לתשו' שבסי' קל"ט אלא שקולם הם ובין בין כתב דאיכא מצוה בזה"ז וכופין זה את זה

ובחופשי עוד בזה מצאתי תשו' אחרת בח"א סי' רמ"ה דשם הביא החכם הפוסק ס' ר"ח הנז' וחש לדבריו וכתב לו הרב המבי"ט ז"ל ואני אומר כיון שכן דלדעת ר"ח אין כופין בזמנינו שהדרכים משובשים וכו' כמו שכתבת וכ"ש עם מ"ש ר"ח עצמו דבזה"ז אינו מצוה לדור בא"י כמ"ש התוספות בכתובות וכיון שהוא מביא ראיה מר"ח דון מיניה ומיניה בסברה זו ג"כ והרי הוא עמה ככל הנשים דעלמא דאינו יכול לישא אחרת עליה אם לא שיפרע לה כל כתובתה וכו' ונראה מזה דהרב המבי"ט ג"כ הסכים עם החכם הפוסק לחוש לדברי ר"ח ואין ספק שדברים אלו היה רשום בזכרונו של הרב חתנו של ה' מטה יוסף כשהקשה דתשו' סתרי אהדדי

והאמת דאי מהא לא אירייא כלל ובודאי דלא ראה באותו פרק התשו' במקומה שדברים אלו אמרם לדעת החכם הפוסק דס"ל סברת ר"ח אבל הוא ז"ל סיים וכתב ואנן נקטינן דלא כרבינו חיים בהא מלתא ורמינן אנפשין למיתי לא"י לאצטעורי בה טפי ולפום צערא אגרא וגם בתחי' התשו' כשהביא המכס הפוסק ס' ר"ח כתב עליו דזה לא נאמר אלא בזמנו שהיו הדרכים משובשים לא כן בזמנינו דשיירות מצוייות ביבשה וספינות הולכות בים לסחורה וספינת הצמר מצוייה בים בכל שנה והם בטוחים הוי דינא דכופין ואם אינה רוצה לעלות גובה נדונייתא בלא כתובה מנה מאתים ותוספת הרי דהרב ז"ל נדחה קרי לה לס' ר"ח ז"ל סוף דבר שדברי ה' מטה יוסף ז"ל שגבו ממני וצל"ע

ובהיותי נבוך בזה ראיתי לה' נתיבות משפט בדף רמ"ד דאתא עליה דהמביט עמ"ש בח"ב סי' רי"ו דאין כאן מחלוקת בין שאר פוסקים והר"ש דמ"ש הר"ש היינו בזמן ההוא שהיו המלכיות מקפידות זה על זה והי' אז סכנה גדולה לבוא לא"י אבל בזה"ז