זרע יעקב מב

דקישטא דמילתא היא דעלית לדור בא"י בזמן הזה אינה מצוה לא מד"ת ולא מד"ס וכמ"ש התוס' אומר ר"ח דעכשיו אינה מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצוות וכו' באופן דאין לספק שאין טעם לבטל את השבועה יע"ש. הרי דבפי' אמרה למילתיה מוהרש"ך ז"ל דבזה"ז אין מצוה לדור בא"י לא מד"ת ולא מד"ס בס' ר"ח ואיך כתבו הרבנים הלז בשמו דהוא מכת הסוברים דלא ס"ל סברת ר"ח

הן אמת דדברי מוהרש"ך צריכים ביאור איך לא חש לסברת הראשונים הרי"פ והרא"ש והרמב"ם דפסקו המשנה כצורתה דאין חילוק בזמן הבית לזה"ז דלעולם כופין וכ"ש לסברת הרמב"ן דמנאו בכל המ"ע אפי' בחורבנה מפ' וירשת וישבתה בה

על כן אני אומר דמוהרש"ך ס"ל דאפי' בזה"ז איכא מצוה לדור בא"י אלא ליחשב מצוה לבטל את המצוה בהא לא תשיב מצוה משום חומר השבועה כי כן אומר בסיף דבריו שאין טעם לבטל השבועה שנשבע מטעם שנשבע לבטל את המצוה דנראה דלגבי שבועה לא חשבינן כמצוה דאורייתא לבטל את השבועה אלא דלדעת הרמב"ן קשה דכתב דאפילו בזה"ז איכא מצוה דאורייתא לדור בא"י

עוד כתבו כי מוהרשד"ם ז"ל בא"ה סי' קפ"ד הוא ג"כ דתאה מהלכה ס' ר' חיים והוא תימא דאיך לא השגיתו באותו חלק בסי' רט"ו דחייש לה לס' ר' חיים וכתב וז"ל ואחר שזה הענין במחלוקת אני דן שיתן הבעל לאשתו הנדונייא לבד אבל לא כתובה מנה מאתיים ולא תוספות

ועל הרב ז"ל ג"כ יש לתמוה דלכאורה נר' מתשובות הנז' סותרות אהדדי דבסי' קכ"ד דחה ס' ר"ח ופסק דכופה הבעל לאשתו ואלו הכא חייש לה לס' ר"ח ועשאו מחלוקת ועשה פשרה

שוב ראיתי להרב ב"ד בח"ב סי' מ"ב דמקשה עצמו לדעת דשלשה תשו' הללו סתראי נינהו דבסי' קכ"ד נר' דדחה לס' ר"ת וכשאר פוסקים נקטינן ובסי' רט"ו פסיק ותני דהוי פלוגתא בין התוס' ושאר פוסקים ולא עוד אלא דבח' י"ד סי' ר"ג מצדד לומר דשאר פוסקים נמי סברי להא דתוס' אעפ"י שלא פירשו וא"כ ג' תשו' הללו פליגי אהדדי. ונראה לו לתרץ דג' צדדים יש הא' דגם שאר פוסקים מודים דבזה"ז דאיכא סכנת דרכים אין כופין וכתבו הדין להיכא דהוי בטוח כגון מנא אמון וכו' והב' דאפ' דפליגי וס"ל דאין חילוק. והג' לאידך גיסא דאדרבא גם התוס' מודים לשאר פוסקים ולא אמרו אלא היכא דהמלכיות מחולקות ולכך בסי' קנ"ד פסק דכופין משום דמן הג' צדדים הנז' השנים מהם מסייעים לבעל שאם לא אמרו התו' אלא בזמן שהמלכיות מחולקות כבר עכשיו אינם מחולקות ואי פליגי אהדדי כשאר פוס' אית לן למינקט ולא נשאר לסייע לאישה רק צד א' וידחה הא' מפני השנים והיינו דבסי' רט"ו סמיך הרב בקיצור על צד הא' דהיינו דהוי פלוגתא משום דהצד האחר שיש לומר דמודים הפוסקים להתו' לא מעלה ולא מוריד דהא איכא כנגדו צד אחר לאידך גיסא דאדרבא התוס' מודים לשאר פוסקים ואוקי חד לגבי חד. וביו"ד בסי' ר"ג שיש לו טעמים אחרים אם דליכא מצוה כ"כ שהיה אחר מיתה ואם דהוו באותו נדון סכנות אחרות צירף אלו הטעמים אל הצד הא' דהיינו שאפשר שהפוסקים מודו לדין התוס' ופטירו מלעלות יע"ש

ואהמ"ר אני שמעתי ולא אבין דמה הועיל לענין דעשאו הרב בג' צדדים כיון דסוף סוף שם סכנה אחד כמ"ש התוס' כיון דשם אונם א' הוא לא אמרי' ספק א"כ כיון דאיכא סכנה יהיה מה שיהיה כיון דהיא מוחזקת בגופה יכולה לומר כסברת ר"ת דיש כאן סכנה ואין כופין

והנלע"ד דהוא פשיט דמוהרשד"ם לא ס"ל הא דר"ח דבזמן הזה ליכא מצוה לעלות לא"י מדלא הזכיר בכל תשו' האי סברה אלא הביא ס' התוס' וסברת ר"ת שהביא המרדכי דבזה"ז איכא סכנת דרכים והתם לא הזכיר עלית א"י וכ"כ הביא סברת מוהר"ש בן הרשב"ץ דהיכא דאיכא ספק סכנה אסור לצאת באופן דכל טעמו של מוהרשד"ם הוא מטעם היכא דאיכא סכנה או לא לכן התשו' הולכות בדרך נכותה דבתשו' י"ד סי' ר"ג דכתב דאפי' שאר רבוותא מודו לדעת התוס' הוא הטעם דכיון דאפשר דליכא מצוה כמו שהביא דעד כאן לא קאמרי התם אלא בעלית האדם בחיים אבל לאתר מיתה כיון דרבו הסברות דיש מי שאומר מלבד דליכא מצוה אפשר דיש עונש כמ"ש ותבואו ותטמאו את ארצי ויש סכנה. אפשר מודו האי רבוותא להתוס' כיון דליכא מצוה מפורש' ובתשו' אה"ע בסי' קכ"ד כיון דאיכא מצוה כפי דעת הני רבוותא וגם דליכא תשש כל עיקר מסכנת דרכים משום צד אי משום שלום מלכות דאיכא וגם משום ליסטים וגנבים ליכא דבכל יום ויום שיירות מצויות משאלוניקי למאנאסטר. ובזה פסיק ותני דכופין לאשה לעלות לשאלוניקי. ובסי' רט"ו דאיכא ספק סכנה