זרע יעקב מא

אפי' באותו זמן של המשנה ג"כ אם היה במקום שהיה סכנה אין הדין לכוף לעלות ולטעמא דר' חיים אפי' במקום שאין סכנה אין כופין כיון דלאו מצוה הוא והנה המרדכי כתב בסיף כתובות בשם רבינו חיים דהני מילי בימיהם שהיה שלום אבל עכשיו שהדרכים משובשים אין אנו יכולים לכפות וכו' ע"כ משמע דאי ליכא סכנה בדרכים כופין לעלות אף בזה"ז יע"ש

והרב בני משה שלטון ז"ל בסי' ל"ד תירץ דכוונת התו' לומר דאף בזמן הגמ' ג"כ איכא סכנת דרכים דכל הדרכים בחזקת סכנה הם ומ"מ בזה"ז איכא טפי סכנה ואין כופין לעלות ואע"ג דבגמ' לא חלקו בין סכנה מרובה לסכנה מועטת נוכל להסתייע מס' ר' חיים דקאמר דבזה"ז ליכא כל כך מצוה ולכך נוכל להסתייע להקל בהצטרפות שני הטעמים לא מפני שאין מצוה כלל אלא דאין כל כך מצוה נוכל להקל משום סכנה ואין כופין יע"ש

ואני לא ידעתי שכו"ל דאיך כתב דרבינו חיים קאמר דבזה"ז ליכא כל כך מצוה ודייק לא מפני שאין מצוה כלל אלא דאין כל כך מצוה שהרי רבינו חיים מלבד דכתב דאין מצוה בעליית א"י כלל כתב עוד דיש עונש בדבר כיון דאין אדם יכול ליזהר בהם

וחזה הוית למוהרימ"ט זל בחי"ד סי' כ"ח דדחה דברי ר' חיים הנז' מהלכה דכתב וז"ל מדברי הרא"ש סוף כלל י"ב במי שנדר ללכת לא"י דיש לו התרה וכו' כתב משום רבו מוהר"ש סאגיש ז"ל שהי' אומר שטעם הרא"ש ז"ל משום דאזיל לשיטת הר' חיים שהובא בתוס' דאין מצוה עכשיו לדור בא"י וע"ז כתב מוהרימ"ט דלא יתכן דעלה סמך הרא"ש שאינו מיסוד התוס' דהרא"ש לא הביאה בתוספותיו ולא בהלכות ואדרבא הביא הא דירושלמי שפי' מוהר"ם דאמרי בזמן הזה וכו' ועוד דעיקר הטעם משום קדושת א"י ומצות ישיבתה הוא אפי' בזה"ז בחורבנה כמ"ש הר"מ ז"ל והביא ראיה מהספרי דהוא מ"ע מן התורה מוירשתם אותה וישבתם בה. ומ"ש דיש כמה מצות וכו' דברי תימא הם שמי שירצה לקנות קרקע בא"י יכול לקיים כל מ"ע כגון לקט שכחה ופיאה וכו' והאריך בזה דמ"ש בתוס' דאין מצוה לדור הגה' תלמיד היא ולאו דסמכה כלל

איברא דיש לעמוד על דברי מוהרימ"ט ז"ל אמנם אחר שכבר ראיתי שכבר עמדו בזה ה' נ"מ בדרמ"ר וה' מטה יוסף ז"ל בסי' ט' יו"ד י"א וה' זרע אברהם בסי' י"ג וה' אורים גדולים בדקי"ז וה' יוסף אומץ בסי' ב"ן אם אמרתי אבא העי"ר להשתשע על כל דברי הרבנים הנז' הוא יגיעת בשר ולא נפקא מינה לענין דינא. באופן כי עלה בהסכמה דהנודר לעלות לא"י בזה"ז מצוה היא וסברת ר"ת אשר הביאו התו' סברא יחידאה היא ואין לסמוך עליה נגד כל עמודי ההוראה אשר כל בית ישראל נכון עליהם ה"ה הרי"פ והרא"ש ובנו הטור והרמב"ם ז"ל שהעתיקו המשנה כצורתה דכופין את האשה

גם מדברי מוהר"ם עצמו לדעת מוהרימ"ט דס"ל דאיכא מצוה והרב בעל הפרישה כתב דאין חילוק בזמנים. גם מוהריב"ל ז"ל בח"ג ומוהרשד"ם ומוהרש"ך ומוהר"ם גאלאנטי והמבי"ט ח"ב וח"ג והפ"מ ח"א סי' ה' וסי' כ"ז כולם בהסכמה עלו דאין חילוק בזמנים

וראיתי לה' י"א ז"ל באה"ע סי' ע"ה הגהב"י אות ל"ה דתמה על מר"ן החבי"ב ז"ל דבאות כ"ה הביא שתי תשובות ממוהרימ"ט ולא הרגיש בסתירתם דבתשו' מיו"ד סי' כ"ח דחה סבר' רבינו חיים מהלכה ובח"א סי' קל"א חשש לסברת ר"ח והניחם בתימא

ולענ"ד נר' דדברי מוהרימ"ט הם נכונים דכוונתו היא דסברת ר"ת היא סברא יחידאה ובח"א שהביאה הוא לסניף בעלמא כדמוכח מדבריו שכתב וז"ל דהא דתנן הכל מעלין לא"י ואין הכל מוציאין אחד אנשים וא' נשים הני מילי אחר נישואין אבל קודם נישואין לאו כל כמינה שהוא רוצה לישא במקום שאביו ואמו שרויים שישמחו בו וישמח בהם ותו דמוהר"ם הוכיח מהירושלמי דאחר החורבן אין האשה כופה. את האיש וכן הובא במרדכי שם ותו איכא מ"ד דאפילו בזמן הזה אפי' הבעל אינו כופה את האשה הואיל ואין אנו יכולים לקיים המצות התלויות בארץ ותו דהיכא דאיכא סכנת דרכים אין כופין כמו שכתבו האחרונים יע"ש

הרי דנדון הרב פשוט ליה אפי' למ"ד כופין דלא נאמר אלא אחר נישואין אבל קודם נישואין לא ובזה פשיט ותני דאין הבעל יכול לכפות דאין צריך לומר לס' רבינו חיים דאין בזמן הזה מצוה וגם דאיכא סכנת דרכים דבהא כ"ע מודו ולהפיס דעתו דהשואל דבהא ליכא סברה דכופין לאשה

ועתה אבוא העי"ר למ"ש הרב אורים גדולים וה' י"א דמוהריב"ל ומוהרש"ך ומוהרשד"ם והמבי"ט כולם דחו סברת ר"ח ולא ידעתי מהיכן משמע להו הכי דהא מתשו' מוהרש"ך מסי' קי"ט נראה דסבר לה סברת ר"ח דכתב וז"ל דכל זה כתבתי לרווחא דמלתא