זרע יעקב שמד

שיש לומר והוא לשון שני וסיים ובלשון השני מצאתי בתוספתא הרי עושה מחלוקת בין הרמב"ם והתוספתא ומשמע דלהרמב"ם מותר לפתוח אף ממקום אחר וכן הבין בכנה"ג וכת"ר הבין דהרשב"א לס' עצמו מתרץ ומה יענה לזה שכתב הרשב"א שם. וכפי מה שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל ע"כ. וא"כ אפי' אי הוי אפשר לפרש כהב"י בהרבנים הנ"ל אי ספקו של הב"י מוציא מידי ודאין של הרשב"א והר"מ והרמב"ן שלדבריהם הרי"ף והרמב"ם ורש"י יסברו דבני מבוי הישן אין מעכבים ויש לנו לו' דאילו הי' רואה הב"י תשו' הרשב"א הנ"ל בודאי שלא היה חולק על הרשב"א הנ"ל ומדלא הביא אותו התשו' אולי לא ראתה א"כ ממילא רוב הפוס' מסייעים לנו הלא המה הרי"ף ורמב"ם ורש"י והרמ"א כאשר אבאר גי"ה והרשב"א ומקצת רבותיו יכל רבותיו של הרמב"ן ושיטה מקובצת כאשר הוכחתי דעתו כן לעיל

הנה גלינו דעתינו ולמדנו תורת אמת שלא ראינו לפרש דכל הפוס' ס"ל כחילוק הנמו"י או כתי' הר"ן כאמור למעלה

ועתה נבאר מפני מה לא נימא דהפוסקים ס"ל כחילוק כת"ר שהוכיח מדברי רמ"א ואומר פשוט דהאדון יחיה עזב מקורו גבי הא בעייא דר"ה שמפרש שם הרמ"א בהדיא כפירש"י ז"ל ובבעיא ב' שם הוכיח דדוקא מבוי החדש יכולים למחות לא מבוי שלו וא"כ ממילא מ"ש הרמ"ה על להאי דכופין בני מבואות וז"ל דכיון דאית ליה בית במבוי זכי ליה בכל ריבוי דרך דאתי מחמתיה ואפי' לאקבועי ביה חנית כוונתו דכ"ש לפתוח פתח ממקום אחר ומה שסיים דדרך מבוי לקבוע בו חנות כוונתו דכ"ש דדרך מבוי לפתוח פתח לסתור בכאן ולפתוח בכאן ואזדא ליה ראיית כת"ר ומה יודה ע"ז ומאחר שכל הג' חילוקים: שכתב האדון בחי' כשלו ונפלו מהנך טעמי תריצי דכתיבנא ממילא מתורץ מה שהשיג עלי האדון מה שצרפתי להגאונים דסברי כפי' רבותיו של רמב"ן דאפי' לס' כת"ר שכתב שלא פירשו כלום מ"מ ניחא לן לומר דקא תפסו תירוץ מרווח כנזכר

ומ"ש כת"ר ותדע מדלא מקשי להרמב"ם מדידיה לק"מ דשם מיירי הרמב"ם במי שבא לפתוח פתח במקום שאסור לו להשתמש ומטעם גזילה לא כן בה' חצירות ובמקום שמותר להשתמש מותר לפתות אף ממקום אחר אך הא ודאי דהרא"ש וטו"ר סוברים לחלק דנהי דיכול לפתוח אבל לא ממקום אחר וכמ"ש כת"ר ש'

מעתה מתורץ ג"כ מה שהוכיח ג"כ כת"ר שי' שהרמב"ם ס"ל כפי' אחרין של הר"י ן' מיגאש וכת"ר סיים מעתה בני מבוי הישן מעכבי ע"כ אין זה הוכחה דשאני חנות ואומן דהיזקם מרובים כקוטרא וכו' משא"כ בפותח פתח מודה הר"י ן' מיגאש להרמב"ם דשרי כנזכר

מה שכתב כת"ר דרמ"א ס"ל כהמחבר מדלא הגיה בס"ד אין זה הוכחה די"ל דסמוך א"ע ע"מ שהגיה לעיל סי' קנ"ו או על מה שהגיה בסי' זה בסמוך דאין טענת ריבוי דרך במבוי עי' ט"ז סי' קנ"ה שכתב דנטר הרמ"א מסי' קנ"ג עד סי' קנ"ה יעו"ש

ומ"ש כת"ר דאעיקרא דמילתיה פירכיה דכתבו התוס' דאין במבוי ד"א למה לא ירצה כת"ר לומר דהרשב"א כרש"י ס"ל דגם במבוי יש דין ד"א ומה שמחלק כת"ר בין תדיר לשאינו תדיר אין נ"ל לחלק כן דממ"נ אי ריבוי הדרך טענא במבוי א"כ באין תדיר ג"כ טענא ואי לאו טענא תדיר מאי עיבדתיה דהא מר כותב כן לדעת המחבר והמחבר הא ס"ל בסי' קנ"ה סי' ל"ז דבנזק אפי' שאין תדיר לכתחי' מצי מעכב עכ"פ עי' בש"ך שם ואי משום דקשה הרי הרא"ש והטור דפסקו כהרמב"ם בהי' חצירות דמותר לפתוח בינו ובין החיצונה ואפ"ה הפנימים מעכבים מלעשות איצטבא י"ל דס"ל כתוס' ורמב"ן דבמבוי אין דין ד"א לפתח נמצ' אעפ"י שיש רשות לפתו' פתח אעפ"כ אסור לפרק משאי שם. ומה שתירץ כת"ר תי' אחר תורה הוא ושערי תירוצים לא ננעלו

ומ"ש כת"ר דאף הרשב"א לא אמר למילתיה כ"א בפותח למבוי אבל לר"ה אזיל ומודה ונסתייע כת"ר מהרמב"ן אי נמי כ"ש כשביתו פתוח לרה"ר. עמו הס"ר ולא ירד לסוף דעת הרמב"ן בכאן דכן הוא כוונת הרמב"ן בתירוצי דאי הוו אשמועינן בגמרא בביתו פתוח לרה"ר היה לבעל דין לחלוק ולומר דאם פתוח למבוי דלא נפיש היזיקא כוליה האי אף דבאמת הוא טעות דהא לפי האמת אין חילוק ע"כ אשמעינן דאפי' בפתוח למבוי יכולים למחות וכ"ש לר"ה ושוב א"א לטעות א"כ אדרבא מכאן מוכח ההיפך כיון דלפי האמת אין חילוק אך מכיון שדין ר"ה פשיטא מדין מבוי נקיט בגוונא דליכא למטעי

ומ"ש דכאן יש היזק ראיה ואף הרשב"א יודה לכאן. אישתמיטתיה למר דהרשב"א בעצמו ס"ל דכל שיש למטה ג' בתים שוב נקרא רבים בוקעים בו וכרה"ר דמייא הובא במחבר לעיל סי' קנ"ד סעי' ג' יעו"ש.